Tel Aviv, 16 Jan 2018, 13:24:06
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות


3. מותו של איגנסיו סנצ’אז מחיאס

17 בספטמבר, 2010

 

מותו של איגנאציו סאנצ'אז מחיה

3.

למרות ש “גמר עם נעיצת החרב ושם פניו אל הספרות” , חזר המטדור אל זירת השוורים.
כדי לחזור לזירה היה על סאנצ’ס, כעת כבן 42, גיל גבוה במופגן ללוחם שוורים, להשיל כ 15 קילוגרמים “אינטלקטואליים”, שהתיישבו על גופו, במהלך שנותיו הספרותיו, השנים מחוץ לזירה.

מדוע חזר לזירה, בגיל כה מבוגר?

אין זו, כי אם אותו דחף-אפל, בלתי מוסבר: הרצון, הצורך או העונג שבהתקלסות בגורל, בסכנה ובמות.

הקרב הראשון שהשתתף בו, כטוררו שיצא-בדימוס וחזר לזירה, היה ב 15 ביולי 1934. מאז השתתף בעוד כמה קרבות.
לאחר הקרב שניהל ב 5 באוגוסט 1934 בעיר סנטנדר, היו מי ששמעו אותו מכריז כי לאחר הקרב הבא שלו, שנועד להיות בפונטוורדה, יפרוש סופית.
זו היתה אמורה להיות סגירת מעגל עבורו: הוא חזר לזירה וכאן, בפונטוורדה, בה הכריז 7 שנים קודם לכן על פרישתו הקודמת, הוא יפורש שנית – והפעם פרישה סופית, לא לפני שהוכיח לעצמו וקבל עם ועדה, שעוד כוחו במותניו, ואחיזתו בחרב המטדור איתנה.

אך, הגורל, חמד לו לצון. המכונה האכזרית ששמה “מות” החלה להניע אז את גלגליה: בקצב, איטי, עיקש , חד-גווני אך נחרץ: לא חסרו איתותים, שרואי שחורות לתיאבון, אוהבים להציץ בהם ולהשתכנע כי הנה פעמי-שטן מתדפקים על השער.

טוררו אחר, חואן בלמונטה שמו, נכשל בדקירת השור-קשה-העורף, בזירה שבעיר לה-קורוניה. החרב לא נתקעה, בנקודה המיועדת לכך בעורפו של השור, ובמקום לחדור לכיון הלב והריאות, נתעופפה לה לעבר ספסלי הקהל, וכבמעשה מתוזמן היטב על ידי פרקליטו של השטן … פצעה, פצעים אנושים, את אחד הצופים.

שותפו של חואן בלמונטה לאותו קרבבלתי מוצלח, דומינגו אורטגה שמו, התבשר אז, דווקא אז !, במהלך אחת ההפסקות בקורידה, כי אחיו נפטר.

שני סימנים אלה הינם בבחינת כספר-הפתוח, לאיצטגנינים של השחור. אורטגה מיהר למדריד במכונית.

בדרך הכה הגורל את מכתו הנוספת: המכונית בה נסעו סטתה מן הכביש והנהג נהרג. אורטגה, לוחם השוורים נפצע.

הנה, הגורל, כמו שיילוק-עיקש, בא לגבות את המחיר:

היתה לו, לאורטגה, התחייבות להופיע בקורידה שנועדה ל 11 באוגוסט בעירמונסנרס שמדרום למדריד. משנפצע -ביקש מסאנצ’ס כי יופיע במקומו.

סאנצ’ס הסכים – אך ספקות החלו מנסרים בליבו. תחושה רעה בלתי מוסברת החלה לחלחל בנפשו: גם כאן נראה הגורל כאילו העמיס על עצמו עבודה בשעות נוספת:

המכונית שהובילה את סאנצ’ס לכיוון מדריד, התקלקלה. היה צריך להמשיך את הדרך ברכבת.

העיר : Manzanares , עיר שדה קטנה ונידחת, השוכנת כ 180 קילומטרים דרומית למדריד וכ 250 קילומטרים צפונית לגרנדה. כל התקלות הללו גרמו לכך שיגיע לזירה עייף, מטלטולי הדרך ומדוכא, מענני האיתותים המשחירים את פני הרקיע. לא זאת אף זאת: כאשר בדק סאנצ’ס את המיכשור הרפואי במנסרס, השתכנע כי הוא ירוד ביותר לכן הורה, כבמחוות גורל נוספת, שאם יפגע … יש להעבירו לטיפול במדריד.

כיוון שאמור היה להשתתף למחרת בקרב נוסף, ביקש כי ינתן לו להלחם ראשון. מבוקשו לא ניתן לו. הוא החליט שלא להשתתף בקרב, אך שוכנע מהר מידי לחזור לזירה, שמא תתפרש נטישטו כ”פחדנות”. ומחשבה כזו היה עליו לדחות בהוכחות ברורות ונחרצות. לא איש ומטדור אנדלוסי כאיגנסיו סאנצ’ס מחיאס, יסוג אחור.

הנה, לא רק עננים מנבאי שחורות נקשרו בשמים, טיפות אחדות של גשם גורלי החלו מטפטפות, אלא ששנצ’אז לא הבחין בצבען האדום-מדם, של טיפותיו:

 

אינגציו סאנצ'אז מחיאס יורד אל הזירה

סאנצ’ס ירד למעגל הקורידה. ידיד שראה אותו בתחילתו של אותו קרב, ציין כי נראה תשוש לחלוטין.

השור שעלה בגורלו של סאנצ’ס נקרא: “גראנאדינו” ( מקרה הוא או מעשה קונדס של שר הגורלות ? ששם השור הוא על שם עירו של לורקה, בנה של גראנאדה..?).

השור הקטלני Granadino

כאשר פרץ השור מאפלולית המכלאה אל האור הבוהק של אחר הצהריים הקייצי ברמת-ספרד, נדמה היה לסאנצ’ס כי הפעם: “החיה החליטה לחסל אותי” כך צוטט כמנבא את גורלו.

הסיבוב הראשון של הקרב נסתיים בכך שסאנצ’ס חמק מקרניו של השור, אך, רק החל הסיבוב השני, וסאנצ’ס ביקש לבצע את התרגיל האהוב עליו:
להצטופף בין חומת העץ של מעגל הקורידה, אל מול שתי קרניו הזקורות של השור, מצב המותיר בידי הטוררו מרחב תמרון קטן ביותר – ומגביר את
הסכנה ללוחם השוורים:

איגנציו סנצצ'אז מחיאס - דחוק בין הקיר וקרני השור

בנסיון לחזור על מהלך זה, נתקעו קרניו הלוחמניות של השור בבגדיו של סאנצ’אז, הוא הופל ארצה – והשור נגח ונגח בגופו, וחזר ונגח בגופו המתקפל, בחמת זעם שפוכה לקראת המגע הגורלי

לקראת המגע הגורלי...

גופו של סאנצ’אז החל שותת דם:

חבריו הצליחו לחלץ אותו מזעמה של החיה הפצועה. הוא הובהל לטיפול רפואי. סאנצ’ס היה עיקש בדעתו ודרש כי יסיעו אותו באמבולנס למדריד, ולא הרשה לרופאים בעירה הנידחת לטפל בפצעו, טיפול של ממש, כל שהתיר היה לנקות את הפצע.

וכאן, לפי חוקי מרפי – מעשה לצון של הגורל – בעיירה לא היה אמבולנס ועד שיגיע זה שהוזמן ממדריד, שכמובן, התקלקל והתעכב בדרך, כבר תהיה שעת חצות. הנסיעה בלילה על הכביש המשובש ארכה זמן רב וכל אותה עת לא זכה סאנצ’ס לטיפול רפואי ראוי.
תעבורנה כ 13 שעות עד שהפצוע יגיע למדריד.הניתוח שהחל מיד עם הגעתו לבית החולים, כבר לא יכול היה להואיל. הנמק ה”גנגרנה” שתופיע בשירו של לורקה:

כבר עשתה שמות בגופו. בתשע ארבעים וחמש – בערב, נפח איגנסיו סאנצ’ס מחיאס את נשמתו:

היה זה עבור לורקה איתות של גורל, הוא זכר בוודאי את דבריו בניו יורק – וכעבור זמן יחבר את הקינה על מות איגנאציו סאנצ’אז מחיאס.

כחיבר אותע לא ידע כמה אקטואלית תהיה ביחס אליו זמן לא רב לאחר מכן.
_______________________

Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....