Tel Aviv, 16 Jan 2018, 13:32:54
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות


[7] ג’. ג’ויס / יוליסס-הקטלוג של מולי-(3א)בויילן

15 במאי, 2010

פרשת יחסיה של מולי בלום עם בלאזס “עזאזל” בוילן

Blazes Boylan-Hugh

ובעיקר מפגשה עימו, בשעה ארבע אחר הצהריים, הינו אירוע רב חשיבות במהלך ההתרחשויות האפורות והשגרתיות, העוברות על גיבור “יוליסס”, ליאופולד בלום.

היום של בלום – ה 16 ליוני 1904 הוא סתם יום של חול, רגיל, שגרתי חסר כל יחוד, “עני בארועים” “יבש במעשים”, ורק נושא מפגש בגידתה עם מאהבה בוילאן, מוסיף איזו לחלוחית [ תרתי משמע…] לרצף השיגרה המשמימה כביכול.

בגידתה של נורה בארנקל, בת זוגו, הצית בג’יימס ג’וייס האיש יאוש כבד. [ ראו “בגדה או לא בגדה” ]. אך,  מיד משהוסר ענין הבגידה, בשיחת שיכנוע אחת, הניב הדבר פרץ של מכתבי אהבה: שהחלו בהתנצלות ויעברו עד מהרה לפיוס ולמחוות חיזור דרמטיות, כאשר אלוף המילים והניסוחים, בוחר בלשון ישירה ובוטה, נמוכה עד תחתיות השפה, ובתיאורים פלסטיים לפרטי פרטים של ההתהוללויות והשעשועים המיניים שנהגו גויס ונורה האחד בגופה של השניה.

הרושם המתקבל מהשימוש שעשה ג’ויס בביטויים המאוד “לא-פרלמנטריים” הללו, והמאוד לא רומנטיים לפי המקובלות אז ועד עצם היום הזה, הוא כי בחר בביטויים אלה, דווקא באלה, כדי לבטא את השתוקקותו אליה, את משיכתו וגעגועיו אליה ולפי השקפתו את פרצי רגש אהבתו, הבלתי אמצעית, הייצרית עד קצה, לבת זוגו הרחוקה ו…בעיקר לנפלאות גופה ופתחיו השונים.

ועתה כשאנו באים לעקוב אחר תיאוריו – מפיה של בעלת הדבר עצמו – מולי בלום, בכבודה ובמו לשונה, המספרת בפרץ של רגשות ובפלאסטיות של מיידיות הלשון, בריאליזם נוקב של פירוט התיאור, את מפגשה עם אותו בוילן, האמרגן והמאהב, המחזר גס ההליכות, יתגלה לנו נוסח דומה, ישיר, בוטה, בלתי מצטעצע,  וחסר עכבות כפי שהוא מופיע במונולוג שלה בפרק ה 18 – “פנלופה” המסיים את “יוליסס” .

[3] Boylan (Hugh) Blazes


את אזכוריו בטקסט אסמן בצבע כתום

אם נלך על פי הסדר הכרונולוגי של הפרק ה 18 של יוליסס – הרי שמו של בוילן עולה באחד השלבים הראשונים של ה”פלירט” בין הזמרת הנשואה והאמרגן המוזיקלי.

היא מתלוננת על בעלה ליאופולד בלום, בשל התקופה ארוכה שהוא אינו מחזר אחריה ואינו מקיים עימה יחסים, ובינה לבין עצמה רוקחת מעין פיתרון או הסבר להתנהגותו:

“….כן כי זה לא יכול להיות שהוא מסתדר כל כך הרבה זמן בלי [ מין ] אז הוא מוכרח איפה שהוא לעשות את זה והפעם האחרונה שהוא גמר על הישבן שלי מתי זה היה בלילה שבוילן תפס לי חזק את היד אז כשהלכנו על שפת הטולקה אחר על ידי מתגנב בחשאי ואני רק לחצתי לו על כף היד ככה עם האצבע בתור תשובה ושרתי הלבנה הצעירה של חודש מאי קורנת אהובי כי יש לו [ לבלום או לבוילאן ? ] מושג מה הולך ביננו [ בין מולי לבין בוילאן או בין מולי לבין בלום ? ] הוא לא כזה מטומטם [בלום או בוילאן ? ]

[ עמ’ 797]

נהר הטולקה העובר בדבלין

מילים אלה  ” הלבנה הצעירה של חודש מאי קורנת אהובי” מתוך שירו של תומאס מור “ירח מאי הצעיר”

The Young May Moon
The young May moon is beaming, love.
The glow-worm’s lamp is gleaming, love.
How sweet to rove,
Through Morna’s grove,
When the drowsy world is dreaming, love!
Then awake! — the heavens look bright, my dear,
‘Tis never too late for delight, my dear,
And the best of all ways
To lengthen our days
Is to steal a few hours from the night, my dear!
Now all the world is sleeping, love,
But the Sage, his star-watch keeping, love,
And I, whose star,
More glorious far,
Is the eye from that casement peeping, love.
Then awake! — till rise of sun, my dear,
The Sage’s glass we’ll shun, my dear,
Or, in watching the flight
Of bodies of light,
He might happen to take thee for one, my dear.

והמנגינה – כאן


מחזירות אותנו לעמ’ 202 של “יוליסס” לתיאור אותה פגישה בה אותתה מולי לבוילן באצבעה את הסכמתה לחיזורו ב”זמן אמת”:


נשים לב: בוילאן לא מוזכר כאן, בפרק השמיני המכונה “לסטריגוניום”, בשמו, אלא בתוארו “אהוב”

הנה הציטוט:

והכל כאמור התרחש ליד נהר הטולקה שבדבלין

הגשר מעל נהר טולקה - דבלין

“הירח מתחיל עכשיו בטח ירח חדש . היא אמרה. אני חושב שהיא צודקת.

הוא [ בוילן ]עבר על-פני “לה-מיזון-קלייר”רגע.

הירח המלא היה בלילה שהיינו ביום ראשון שבועיים בדיוק, כן, יש ירח חדש הלכנו לאורך נהר טולקה.

די מוצלח הירח היה ב”יפה-נוף” היא הלכה וזמזמה:

הלבנה הצעירה של חודש-מאי קורנת אהובי [ מתוך שירו של תומאס מור “ירח מאי הצעיר” ] הוא [ בוילן ] מצד שני שלה.

מרפק.

זרוע.

הוא.

מנורת הגחלילי-אית מהבהבת,

אהובי. [ מתוך שירו של תומאס מור “ירח מאי הצעיר” ] 

מגע. [ של בוילאן במולי]

אצבעות [ של מולי ]

שואל תשובה [ בוילן מבקש תשובה למגעו ]

כן. [ משיבה  מולי [ בפעם זו הyes  ה”כן” הוא לבוילאן ] ]

די. די. אם זה קרה זה קרה. היה חייב

מר בלום. בנשימה מואצת והליכה מואטת, עבר על פני אדם-קורט. בהקלה של תירגע-כבר ציינו עיניו…”

עמ’ 202 ]

הכל כאמור, החל כאן…ליד נהר הטולקה

הגשר שעל נהר טולקה - דבלין

לאחר היזכרות זו של מולי בחיזורו הראשון של בוילאן ובאיתותה באצבעותיה בחיוב לחיזורו, חוזרת מולי במונולוג שלה למפגשה עם בוילן בשעה ארבע אחר הצהריים. היא משתפת אותנו, הקוראים, בספקותיה:

“אני לא יודעת אם הוא היה מרוצה ממני היום דבר אחד לא מצא חן בעיני איך שנתן לי טפיחה מאחור לפני שהוא הלך במין זלזול כזה במסדרון אפילו שצחקתי מה אני איזה סוס או חמור לפי דעתך יכול להיות שהוא חושב על האבא שלו מענין אם הוא ער עכשיו וחושב עלי או חולם אם זה עלי מי נתנה לו את הפרח הזה הוא אמר שהוא קנה היה ממנו ריח של איזה משקה לא ויסקי או בירה אולי זה הדבק שהם משתמשים בשביל לתלות מודעות מתקתק כזה או איזה מין ליקר אולי הייתי רוצה לטעום פעם את המשקאות היקרים האלה בצבע ירוק וצהוב סמיך עשיר כזה שאלה שותים אותם המגונדרים עם הצילינדר שרודפים אחרי שחקניות פעם טעמתי קצת עם האצבע מהכוס של האמריקאי ההוא שהיה לו סנאי ותמיד הוא היה מדבר עם אבא על בולים איך הוא התאמץ בשביל לא להירדם אחרי הפעם האחרונה ששתינו פורט עם הבשר המשומר היה לו טעם מלוח עדין כזה כן כי אני בעצמי הרגשתי כזאת מין עיפות נעימה…”

עמ’ 798

לרבים, ביחוד אלה שניסו לקרוא את “יוליסס” ונטשו מיואשים  בעמ’ 5 או 12 של הפרק הראשון,  נדמה כי “יוליסס” הוא כאוס גדול, חוסר סדר וזרימה שרירותית של מילים, זיכרונות, משפטים, שמות, מקומות, מושגים, שירים ואירועים, המעורבבים אחד בשני, בלולים ומבולבלים, בלא שיטה ובלא וסדר ל”סלט” מילולי אחד גדול ומבלבל.

אך, כשיורדים אל הפרטים [ ובייחוד אלה המאמינים כי אלוהים, בכבודו ובעצמו, הוא ולא אחר, שוכן בפרטים הקטנים ] ניתן לראות עד כמה “מאורגן” הספר הזה, עד כמה הוא כתוב לפי תוכנית מדודה, ועד כמה ההקשרים בו “נקשרים” בקורי עכביש דקים, הפרוסים למרחקים גדולים.

החוט הדק, אך היציב של העלילה, ושל האיפיון שבחר הסופר, מחזיקים למרות מאות עמודי הדפוס המפרידים בין איזכור לאזכור.

ציטטתי קודם את המילים

“הלבנה הצעירה של חודש-מאי קורנת אהובי”

המופיע במונולוג של מולי בלום, כשהיא נזכרת במפגש הראשון עם בוילן בו רמז לה על עניינו בנשיותה, ותשובתה בלחיצת אצבע [ כדי שבעלה הנוכח במקום לא יבחין ]. קטע זה מתוך המונולוג צוטט לעיל, מעמ’ 797 בפועל , כ-695 עמודים לאחר הופעתו המקורית [ בעמ’ 202 ]. ואתה הקורא אמור לזכור את הפרטים הקטנים הללו….

אפיזודה קטנה זו חוזרת ומלמדת עד כמה מורכבת, אך בה המידה מאורגנת, “רשת העכביש” שפורס ג’ימס ג’ויס ב”יוליסס”, כדי ללכוד בה את הקוראים המעופפים בבלבולם בין עמודי הספר… ללמדך שיש “סדר” ב”בלאגאן”…ששמו יוליסס.

גם הקטע המודגש מהציטוט הקודם :

“איך הוא התאמץ בשביל לא להירדם אחרי הפעם האחרונה ששתינו פורט עם הבשר המשומר היה לו טעם מלוח עדין כזה”

יכול להדגים את הסדר, התוכנית והארגון ב”בלאגאן” לכאורה השורר ב”יוליסס”.

נחזור לציטוט שהופיע ברשימה ה“קטלוג של ליאופולד בלום”:

“במה נתקלו אבריו בהתמתחם בהדרגה ? בכלי מיטה חדשים ונקיים. בריחות לוואי, בנוכחות של גוף אנושי, נשי, שלה. בסימני גוף אנושי גברי, לא שלו, בכמה פירורים ובכמה פתיתי בשר משומר, מבושל שנית, שאותם סילק.

( בעמ’ 787 )

נראה כי אותם פתיתי בשר משומר” שבלום מוצא בחדרו לאחר המפגש שהתקיים בו, על מיטתו, בין אשתו מולי ובין מאהבה בוילן, חוזרים במונולוג של מולי כאשר היא נזכרת באותו מפגש.

ה”בשר המשומר” – מקשר בין שני הקטעים הדנים באותו אירוע עצמו, משתי נקודות מבט שונות.

מכאן, לאחר כמה פרטים נוספים, עליהם נדלג, מגיעה מולי אל העיקר. תיאור המפגש עצמו או מה אירע [ בדיוק ] ברחוב אקלס 7 בדבלין

הבית ברחוב אקלס 7 דבלין -

חזית הבית ברחוב אקלס 7 דבלין - ביתו של בלום

וביתר פירוט ודקדוק במיטתה ובמיטת בעלה ליאופולד בלום, בקומה השניה

תיאור מבנה

חתך המציג את מבנה פנים הבית של בלום ברחוב אקלס מס' 7

הנה תיאורה הפלסטי המדוייק על לפרט אחרון:

“כן בזמן שהדלקתי את המנורה כן כי הוא בטח גמר איזה 3 או 4 פעמים עם הדבר הזה הענקי שלו כמו איזה חיה אדומה חשבתי שהווריד או השד יודע איך קוראים לזה הולך להתפוצץ לו למרות שהאף שלו לא כל כך גדול אחרי שהייתי צריכה להוריד את כל מה שיש עלי עם תריסים סגורים אחרי כל השעות שהתלבשתי והסתרקתי ושמתי בושם כמו חתיכת ברזל או איזה מוט עבה כל הזמן עומד הוא בטח אכל צדפות לפחות כמה עשרות לפי דעתי גם הקול שלו היה בכושר כשהוא שר לא בחיים שלי לא הרגשתי אחד עם כזה גודל שאת מרגישה לגמרי מלא שם עד הסוף הוא בטח זלל כבש שלם אחרי זה למה עשו אותנו ככה עם חור גדול באמצע כמו סוס הרבעה שתוקע לך את זה שמה כי זה הרי כל מה שהם רוצים ממך בעצם עם המבט התקיף הזה המושחת בעיניים הייתי מוכרחה חצי לעצום עיניים אבל אין לו מי יודע איזה כמויות של זרע כשהכרחתי אותו לצאת ולגמור עלי בהתחשב בגודל יותר טוב ככה כי לא תמיד אני מצליחה לשטוף הכל החוצה בפעם הקודמת נתתי לו לגמור בפנים יופי של סידור המציאו לנשים הוא זה שמרויח את כל התענוג אבל אם הם היו צריכים לטעום אפילו רק טיפה מזה הם היו יודעים מה שסבלתי עם מילי ….”

עמ’ 799

כפי שניתן לקרוא מתוך הקטע המצוטט – התיאורים ישירים ובוטים. אלה מסוג הביטויים שהביאו, ככל הנראה, את הספר להיות מוחרם על ידי שלטונות הדואר בארה”ב בשנת 1933 בשל היותו ספר הנגוע ב”תועבה”, כפי שטענו שלטונות הדואר שתפסו משלוח של ספרים שנשלחו מפאריז שם הודפס הספר לראשונה.

השופט ג’והן מ. וולסיי פסק לטובת הספר בהסתמכו על חוות דעת של  פרופסורים לספרות שטענו כי “יוליסס” היא יצירת מופת של ספרות המאה העשרים, וכי אותם קטעים העוסקים בהתנהגויות מיניות הינם חלק אינטגרלי מהוויית הסיפור ואין להתייחס אליהם בנפרד מהספר בכללותו.

כפי שעולה מתוך מכתבים שכתב ג’ויס לאשתו נורה בארנקל – שחלקם צוטט ברשימתי “בגדה או לא בגדה”,  שנכתבו כמכתבי אהבה אינטימיים גם בהם נזקק ללשון ישירה ולתיאורים בולטים ואף בוטים של מעשים מיניים שהיו נהוגים ביניהם. קשה לשפוט, איפוא מה הכוונה המסתתרת מאחרי שימושו של ג’ויס בביטויים כה ישירים וכה בוטים לתיאור יחסי המין שקיימו מולי בלום עם בוילאן, אמרגנה ומאהבה.

האם התכוון בשימוש בביטויים אלה, השונים תכלית שינוי מהביטויים להם נזקק לתיאור הקשרים שהיו למולי עם מאלווי מאהבה הראשון כשהיתה כבת 15-16

או יחסיה עם או לייטננט סטנלי ג. גארדנר שקיים עימה יחסים לאחר שכבר היתה נשואה לליאופולד בלום,

להביע את מורת רוחו מיחסים אלה או מבגידתה של מולי ?  בהמשכו של המונולוג תתגלה לנו מולי אמביוולנטית בענין בוילן בכלל ואותה פגישה בפרט.

מולי יודעת כי לבוילאן יש כסף שמקורו בכספים שאביו הרוויח כאשר מכר סוסים לחיל הפרשים ולכן היא חושבת כי בוילאן יכול להרשות לעצמו לקנות לה מתנה יפה בבלפאסט, אליה הם מתכונים לסוע לקונצרט,

המתנה שהיא משתוקקת  לה הם:

“לבנים נורא יפים מפשתן או איזה מין קימונו נחמד כזה …”

והיא כבר חולמת כיצד היא מסתובבת עם בוילאן בחנויות שם לקנות את המתנות הללו.היא מתלבטת האם להשאיר על אצבעה את טבעת הנישואין שלה שקשה להוריד אותה מהאצבע.

מצד אחד עוברת במוחה המחשבה כי דבר הרומאן שלה עם בוילן יפורסם – ומחשבה זו מפחידה אותה, ומצד שני הוא חושבת : אולי עדיף להשאיר את הטבעת שיחשבו שהיא ובוילן בעצם נשואים…

“מצידי שיקפצו לי יש לו המון כסף והוא לא טיפוס שמתחתן או לפחות שמישהי תסחוט ממנו משהו הייתי רוצה לדעת אם הוא מחבב אותי  נראיתי קצת סחוטה כשהסתכלתי מקרוב בראי הקטן ושמתי פודרה ראי אף פעם לא מראה את ההבעה ….”

עמ’ 806

אך כשזכר המעשה עצמו עולה בזיכרונה, מתגנבת לדבריה איזו נימה של דחיה וסבל מיחסי המין הבוטים שבוילאן קיים עימה:

“חוץ מזה איך שהוא נשכב עלי ככה כל הזמן עם העצמות ירכיים הענקיות שלו הוא ממש כבד עם החזה השעיר שלו בחום הזה עכשיו תמיד צריך להישכב בשבילם עדיף כבר שיכנס מאחור כמו שגברת מסטיאנסקי סיפרה לי שבעלה עושה לה כמו הכלבים ואומר לה להוציא את הלשון החוצה כמה שהיא יכולה והוא דווקא נראה שקט כזה ועדין עם הציטר הצרצרני שלו איך אפשר בכלל להתחרות עם הגברים האלה מה הם לא ממציאים”

עמ’ 806-7

את מידת ההסתייגות מבוילן ויחסו הבוטה כלפיה היא מדגימה כשהיא נזכרת כיצד הוא “השני” היא קוראת לו נהג בשדיה:

“השני לא כל כך הנה הסימן של השיניים שלו עוד נשאר איפה שהוא ניסה לנשוך את הפיטמה ויצאה לי צעקה הם פשוט זוועה רוצים להכאיב…”

עמ’ 811

אך, מצד שני יש בה גם געגועים לביצועיו המיניים והיא מתמלאת מחשבות זימה כלפיו:

“כל דבר הם רוצים להכניס לפה כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים אני מרגישה את הפה שלו אוי אלוהים אני מוכרחה להמתח הלוואי שהוא היה כאן או מישהו שהייתי יכולה ללכת איתו עד הסוף ולגמור עוד פעם ככה אני ממש בוערת בפנים הכל אש או שהייתי יכולה אולי לחלום את זה שהוא הדליק אותי בפעם ה 2 בדגדוד עם האצבע מאחור גמרתי וגמרתי במשך חמש דקות אולי עם הרגליים שלי עליו הייתי מוכרחה להיצמד אליו אחרי או אלוהים רציתי לצעוק כל מיני דברים תזיין אותי או הקוס שלי או משהו אבל לא רציתי להיראות מגעילה עם הקמטים האלה מרוב מאמץ מי יודע איך הוא היה מקבל את זה צריכים להיזהר עם הגברים לא כולם כמוהו תודה לאל יש כאלה שרוצים שתהיי ילדה טובה שמתי לב להבדל הוא עושה את זה בלי דיבורים נתתי לעיניים שלי את ההבעה הזאת עם השיער קצת פרוע מכל ההשתוללות הזאת ואת הלשון שמתי בין השפתיים אליו למעלה איזה חיה הוא יום חמישי היום שישי שבת שניים ראשון שלושה אוי אלוהים אני לא יכולה להתאפק עד יום שני….”

עמ’ 811-12

הציפיה ליום שני , היום בו קבעה מולי לחזור ולפגוש את בוילאן חוזרת במונולוג ארבע פעמים… כלומר מצד אחד הסתייגות ודחיה בשל הברוטאליות שלו ויחסו המנוכר, חסר הרגש, הטפיחה על הישבן כמו שטופחים על סוס או חמור, כובד משקלו ואברו הגדול במיוחד ומצד שני… הכסף, התלות בו כאמרגן, ואולי גם התפקיד של “ממלא המקום” שהוא ממלא בסיפוק צרכיה המיניים,  בעוד בעלה נוחר במיטה לידה ומקפיד על חוסר מעש מזה כ 15 שנה….

בהמשך המונולוג מופיעים סימני המחזור של מולי ומחשבותיה עוברות לנושא זה, גם כאן הקשר לבוילאן עולה מיד:

“…אפילו סתם חתולה  כבר במצב יותר טוב משלנו אולי יש לנו עודף דם בפנים או משהו כזה אוף צריך סבלנות של מלאך זה נשפך ממני כמו ים מילא לפחות הוא לא הכניס אותי להריון עם כל הגודל שלו אני לא רוצה להרוס את הסדינים הנקיים ששמתי היום אולי התחתונים הנקיים שלבשתי גם הם הביאו לי את זה…”

עמ’ 827

ומכאן תעבור לדאגה שלא להכתים את הסדינים הנקיים שהיום שמה במיטה … והיא מוסיפה וממשיכה, לספר על המפגש אחר הצהריים עם בוילאן…

“אוף מנעמי החטא מי המציא את הפטנט הזה דווקא לנשים כאילו לא מספיק לנו הבישולים והבגדים והילדים והמיטה הישנה המחורבנת הזאת גם כן מצלצלת כמו תזמורת שדים בטח יכלו לשמוע אותנו בצד השני של הפארק עד שעלה לי רעיון לשים את השמיכה על הרצפה עם הכר מתחת לישבן שלי קשה לי להחליט אם זה יותר נעים ביום אני חושבת שכן בזהירות אני חושבת שאני אוריד שם את כל השערות זה כל כך מחמם יהיה לי אולי צורה כמו של ילדה הוא בטח יחטוף שוק בפעם הבאה שהוא ירים לי את השמלה הייתי מתה לראות את הפרצוף שלו….”

עמ’ 827

המשך ה”קטלוג של מולי בלום 3 – חלק ב’ – בפוסט נוסף


פורסם לראשונה ביום 2.3.2009 ב”קפה דה-מרקר”

Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....