Tel Aviv, 16 Jan 2018, 13:32:37
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות


[3] ג’. ג’ויס / יוליסס- הקטלוג של מולי – (1)מאלווי

14 במאי, 2010

בפרק האחרון של יוליסס – הפרק ה 18 המכונה “פנלופה”, על שם אשתו הנאמנה של אודיסאוס, שהמתינה לו עשרים שנה עד שישוב, מספרת מולי בלום, אשתו הלא-נאמנה, של ליאופולד בלום, את סיפור חייה במונולוג ארוך ומתמשך.

במונולוג לילי זה, הכתוב בגוף ראשון, ובגופניות ראשונית במעלה, מפטפטת מולי בלום את עולמה, ומעלה מעין סיכום של חייה עד עתה;

ברצף המילים השוצפות, נחשפת לפנינו אישה פשוטה ואף וולגרית [ המתרגמת של יוליסס לעברית, יעל רנן, כינתה אותה “פרחה” ]

פטפטנית בלתי נלאית אך ישירה וחסרת עכבות; רומנטית ללא גבול אך יצרית ללא מעצורים;

ארצית אך חולמנית;

בוגדנית אך קנאית;

נשית אך תינוקית;

מפונקת אך עצלנית;

ובעיקר עסוקה עד לאובססיביות בעצמה וביחסיה עם בני המין השני.


זהו מעין “מונולוג מסכם” שיתחיל במילה YES  ויסתיים כעבור 24,198 מילים במילה YES  [ שג’ויס כינה אותה “נשית”] .

המונולוג כתוב כולו ברצף אחד ללא כל סימני פיסוק;  אוחז כ 45 עמודים צפופים ללא כל סימני פיסוק [ כשמקור ההשראה לצורת לכתיבה בצורה זו היו מכתביה של נורה ברנקל – זוגתו של ג’ויס שגם ממכתביה הקצרים נעדרו סימני פיסוק].

חוקרים מחלקים פרק זה ל 7 או 8 “משפטים” ארוכים, אך גם חלוקה זו לא עושה את הקריאה של פרק זה לקלה ושוטפת:

מטבע הדברים 45 עמודים ללא סימני פיסוק אינם מלאכה קלה לקריאה.

מה שמוסיף לקושי הוא חוסר הסדר שבו מובאים הדברים – מימוש והמחשה של “זרם התודעה” המעביר לדף את הדרך בה חושב אדם [ במקרה זה אישה, כפי שכתב את מחשבותיה גבר ].

הזרם ניזון מאסוציאציות, העולות באקראי, תוך שבירת כל רצף עלילתי, עירוב של סדר הזמנים, אקראיות של מקומות  והשתזרותם של נושאים אלו באלו.

הרוח הכללית השורה על המונולוג של מולי היא רוח התשוקה, הגירוי והריגוש המיני הפולשים ומשתלטים על תודעתה.

במהלך הפרק “תתוודה” על קשריה עם גברים. בפועל תערוך מעין קטלוג “הגברים של חייה” – מעין תשובה לחשדותיו של ליאופולד בלום בעלה שבדמיונו הקנאי והמפולפל, זיווג אותה עם 27 גברים [ ראה “הקטלוג של בלום” ].

למרות הזרם האסוציאטיבי ועירובי הזמנים והמקומות והגברים ההולכים ומתערבבים בזכרונה,  ככל שהיא ממשיכה במונולג, ועייפותה גוברת, ושעת הלילה נעשית כבר שעת לילה מאוחרת יותר, ניתן לתמצת מתוך המונולוג הארוך, את שמותיהם של “הגברים של מולי”. ואם תרצו : זהו קטלוג התשובה של מולי לקטלוג החשדות של ליאופולד בלום.

אקדים כמה עובדות יסוד במהלך חייה, כפי שעולות מהספר, דבר שיסייע בהתמצאות ובמיונם הנכון של הגברים ביחוד לאור העובדה שמהלך המונולוג היא מכנה אותם, כמעט את כולם “הוא” ללא הבדל ביניהם, ועוברת “ללא אזהרה מוקדמת” מזכרון של האחד לזכרון של השני, כאילו היו כולם אותו “אחד” או התגלמויות של הגבר כגבר.

הנה העובדות הריאליות של חייה:

היא נולדה כמריון טווידי בגיברלטר ביום 8 בספטמבר 1870 – ובספר המתרחש ביום 16.4.1904 היא כבת 34 שנים.

אביה היה אנגלי: ליטנאנט בראיין טווידי קופר – ששירת בחיל המצב הבריטי בגיברלטר;

אימה היתה לוניטה לארדו, שהיתה ממוצא יהודי ספרדי.

אימה נעלמת מחייה בצעירותה, ובערך בגיל 16 עוברת מולי עם אביה לדבלין. בגיל 18 בערך נישאה לליאופולד בלום בדבלין, וכעבור כשנה נולדה ביתם מילי שהיא כבת 15 שנה. בשנת 1893 נולד להם בן נוסף בשם רודי אך הוא נפטר כתינוק בן 11 יום בלבד.

בלום לא ביקר ולא היה בגיברלטר [ כמוהו כג’יימס ג’ויס ] אך פרק הסיום משופע פרטים מדויקים על גיברלטר.

מתוך הספר עולה כי הקשר היחידי עם גבר שהיה למולי בגיברלטר הוא הקשר הראשון שהיה לה כשהיתה כבת 15.

ניתן לציין בביטחון [ יחסי ] שכל אימת שהיא קושרת ארוע ביחסים שבינו-לבינה לגיברלטר – היא מתכוונת לאותו מאהב בגיברלטר:


[1]. Mulvey


שמו היה  Mulvey [ מאלווי] , הוא השם הראשון המופיע ב”קטלוג” של בלום, והוא כמסתבר גם הגבר הראשון איתו עמדה בקשר. במהלך המונולוג תחזור אליו כמה פעמים.

מאלווי היה מלח בחיל הים הבריטי ושירת על ספינה ששמה “קאליפסו”

[כשם הפרק הרביעי ביוליסס, בו אנו מתוודעים לראשונה ללאופולד בלום ומולי אשתו, ילידת גיברלטר ].

חוקרים סבורים כי ג’ויס בחר בגיברלטר כמקום הולדתה של מולי, בין השאר לאור תאוריה שפיתח מלומד צרפתי לפיה האי “אוגיגיה” המופיע באודיסיאה [ שם “נתפס” אודיסיאוס עם הנימפה קאליפסו במערתה ] הוא גיברלטר .

[ נציין כי גיברלטר אינה אי אלא חצי-אי בהיותה מחוברת לספרד ברצועת חוף דקה].

כדי לסייע בידי הקוראים לעקוב אחר זרם התודעה שלה אצבע את הדברים המתייחסים לגיברלטר ולמאלווי בצבע ירוק, ולמאהבים נוספים בצבעים שיאפיינו אותם בהמשך.

זכרו של מאלווי עולה לראשונה בפרק ה 13  המכונה “נאוסיקה”

הנה כך:

“מאז שהיא התחילה להשתמש בשכל שלה תמיד מוכרח להיות איזה מישהו הוא והוא והוא מהנשיקה הראשונה הכל מתחיל הרגע המתאים בבת אחת משהו משתחרר אצלן בפנים כמו פקק מתמוססות לגמרי לפי העיניים אפשר לראות בהתגנבות המחשבות הראשונות הן הכי טובות זוכרות את זה עד יום מותן מולי סגן מאלווי שנישק אותה מתחת לחומה המורית על יד הגנים בת חמש ערה לפי מה שהיא סיפרה לי אבל היה לה כבר חזה מפותח נרדמה אחרי זה אחרי הארוחה החגיגית בגלנקרי זה היה כשנסענו חזרנה הביתה…”

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 422 ]

ובמונולוג המסכם הוא יחזור ויפרוץ :

“…הוא היה הגבר הראשון שנישק אותי מתחת לחומה המורית אהובי אהוב נעורי לא תיארתי לעצמי מה זה נשיקה עד שהוא הכניס את הלשון לפה שלי הפה שלו היה מתוק כזה וצעיר נגעתי לו עם הברך כמה פעמים בשביל ללמוד איך עושים את זה..

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 817 ].


פגישה נוספת בינהם, עליה היא מספרת התרחשה באביב בחודש מאי, בדיוק ביום שנולד יורש העצר הספרדי, היה זה יום אחד לפני שמלווי עזב על סיפונה של “קאליפסו”, לשרת בהודו. הפגישה התרחשה במעלה הצוק של גיברלטר:


“הוא הסתכל עלי לבשתי את החולצה הלבנה מגלה קצת מלפנים בשביל לעודד אותו כמה שיותר מבלי שזה יהיה גלוי מידי הם רק התחילו אז להתעגל אמרתי שאני עייפה ונשכבנו של מעל מפרץ האורנים מקום פראי כזה… […] … הוא ליטף לי אותם דרך החולצה הם נורא אוהבים לעשות את זה בגלל איך שזה מתעגל נשענתי עליו עם הכובע הלבן שלי מנצרים של אורז…הוא רצה לנגוע עם הרגל שלו בשלי אבל לא נתתי לו הוא נורא התעצבן מזה בהתחלה כי פחדתי אף פעם אי אפשר לדעת שחפת או שהוא ישאיר אותי עם תינוק embarzada [ספרדית “בהריון, במצב מביך” ] המשרתת הזקנה ההיא אינז אמרה לי שמספיק אפילו טיפה אחת אם זה נכנס פנימה בכלל לא חשוב כמה אחרי זה ניסיתי עם הבננה אבל פחדתי שהיא תישבר ואיזה חתיכה תלך שם לאיבוד כן כי פעם הוציאו משהו מאשה אחת שהיה לה שם בפנים כמה שנים מכוסה במלחי-סיד הם כולם משתגעים להכנס לשם איפה שהם יצאו יש לך הרושם שאף פעם הם לא מרגישים שכבר הגיעו מספיק עמוק ואז הם גמרו איתך בעצם עד הפעם הבאה כן יש לי שם כל הזמן תחושה נהדרת כזאת רגיש נורא איך גמרנו עם זה אז אה כן שפשפתי לו והוא גמר בתוך המטפחת שלי עשיתי את עצמי כאילו זה לא מדליק אותי אבל פתחתי את הרגליים שלי לא נתתי לו לגעת בי מתחת לתחתונית …. הוא היה די ביישן דווקא מצא חן בעיני אז בבוקר הוא הסמיק קצת כשהתיישבתי עליו בצורה כזאת ופתחתי לו את הכפתורים והוצאתי לו את זה החוצה ומשכתי אחורה את העורלה ראו מין עין כזאת בקצה של זה הכל כפתורים אצלם באמצע לא בצד הנכון מולי חמודה שלי ככה הוא קרה לי איך היה השם הפרטי שלו ג’ק ג’ו הארי מאלווי…”

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’ 817-8 ]


לקראת סיום המונולוג הגדול, כאשר עייפותה גוברת ותשוקותיה מרקיעות והיא נתונה בזרם זכרונות על מפגשה הראשון עם ליאופולד בלום במפרץ הואות’ שליד דבלין…לפתע, בלא כל אזהרה מוקדמת, וללא סיבה  ברורה…[ כך זה בזרם התודעה …]  תחל תפנית בזכרונותיה היא תעלה דברים שהוא [ ליאופולד בלום ]  לא ידע עליהם…

[ לפי ה”קטלוג של בלום” הוא כן ידע על מאלווי זה, ואף סיווג אותו במקום ראשון ב”קטלוג” שלו כראשון מחזריה…]

ומחשבותיה מוליכות אותה חזרה לגיברלטר וכל התמונות העולות בזכרונה הן מגיברלטר, ותשוקתה ניצתת:

“ואוה הזרם האדיר הזה עמוק למטה אוה והים הים אדום ולוהט כמו אש לפעמים ושקיעות נהדרות ועצי התאנה בגני אלמדה וכל הסמטאות המוזרות והבתים בוורוד וכחול וצהוב וגני הורדים והיסמין והקקטוס וגיברלטר כשהייתי צעירה ופרח הרים כן כששמתי את הורד בשיער כמו הבחורות האנדלוסיות או לענוד אדום כן ואיך הוא נישק אותי מתחת לחומה המורית ו….. “

[ג’יימס ג’ויס: יוליסס, תרגום יעל רנן, בעמ’  818  ]


וכאן, שוב סוטות מחשבותיה לזכרון אחר….איתו תסיים את המונולוג ב”כן” המפורסם.


בקישור זה המונולוג של מולי נשמע כך:


YouTube Preview Image

קישור ישיר

_________________________________________________________

פורסם לראשונה ביום 18.2.2009 ב”קפה דה-מרקר” ביום


Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....