.

בלומסדיי – דבלין – 16.6.2002

.

פוסט זה נכתב בעקבות ביקורי בדבלין לרגל יום-בלום Bloomsday 2002 עברו מאז 17 שנה ולקראת יום בלום 2019 החלטתי לחזור ולהעלותו לאתר מילים בעיצובו החדש. הטקסט נשאר בדיוק כפי שהועלה לאתר לפני כ 17 שנה ! השינויים היחידים שהכנסתי הם עדכון של חלק מהתצלומים שליוו את הפוסט המקורי.

 

 

 

 

 

א.

החמש עשרה ביוני 2002. אני נוחת בדבלין. 

היום הוא ‘היום שלפני’. באתי לדבלין לשוטט ברחובות בהם הילך לו “פולדי” בששה עשר ביוני, אלף תשע מאות וארבע, משעת בוקר עד לשעת לילה.

ג’ימס ג’ויס בציריך – 1937 [ לחץ על התמונה להגדלה ]

שכתב בגלות בטרייסט , בפאריז ובציריך שבשוייץ את ספרו המונומנטלי יוליסס , הנציח בו, בדייקנות כמו-שוויצרית, עד לאחרון הפרטים, את העיר אותה עזב לגלות מרצון.

במעין שחצנות מחוייכת הפטיר, שאילו דבלין היתה נחרבת, ניתן היה לשחזרה ולבנותה מחדש לפי… ספרו.

ג’ויס דחס לאותו יום רגיל בחייו של האנטי-גיבור של הרומאן שלו, את רחובותיה וסמטאותיה, חצרותיה וגניה, את העיתון בו עבד, לצד בתי המרזח ובתי הזונות;

הוא שרטט ביד אמן את אנשיה החיים ואת בניה המתים; הוא הציב מצבה צבעונית הצבועה בצבעי אפור-מצחיק  ושחור-אירוני למקום שבו נולד ובו למד ובו בילה את ימי ילדותו ועד לבחרותו.

ג’ימס ג’ויס הפך את עירו לשדה העלילה ; מחוז המערכה ולתפאורה המשעשעת עד גרוטסקית, בה מתחוללת דרמת המחשבות, התשוקות, המראות, הזיכרונות החלומות – ומה לא – בראשו הקודח של גיבור הספר:

ליאופולד היהודי. הוא בלום.  כך נולד   .BLOOMSDAY

 

 

 

 

ב.

היתרון היחידי שאפשר לרשום לזכותו של המלון הדבלינאי  המשמים  שהזמנתי היה … מיקומו.

מחלון חדרי הנזירי אני משקיף על צריחה המחודד, בסגנון ניאו-גותי, של כנסיה.

אני יורד ולפני מזדקרת לה, בכיעורה  ABBEY PRESBYTERAIN CHURCH הידועה יותר בשמה :  FINDLATER’S CHURCH

על שם… בעל המכולת העשיר אשר תרם כספים להקמתה. בדבלין, כמו בעוד כמה מקומות,  כך זוכרים אותם…

מול צריח הכנסיה  אני פונה לרחוב DENEMARK STREET GREAT מהלך קצר, ברוח הדבלינאית הקרירה-יבשה,

 

 

ומשמאלי עומד על תלו בנין. אני מביט בו. והוא נראה מוכר מצילומים בשחור-לבן משכבר הימים בהם נראית דבלין אפלה מחמירה ומדכאת. זה הבלוודרה קולג’ :

 Belvedere-College

 

בלוודרה-קולג’ – 16-06-2002

בלוודרה-קולג’ – 16-06-2002 – תמונה קבוצתית של חוגגי בלומסדיי

 

 

כאן, יבלה ג’יימס, לימים – הסופר כאמן צעיר – את ימי בחרותו הראשונים, מגיל 11 עד 16.

 

הבנין המחמיר, המשמעת הקפדנית והעקרונות הנוקשים שניסו להטמיע בנפשו מוריו הישועים יפרצו כמו היו “להבות אש-התאוה” :

“רגעים אלה חלפו ולהבות אש התאוה האוכלת חזרו והתלקחו. דברי השיר פסקו מפיו והצעקות העילגות והדיבורים הגסים שלא בוטאו הגיחו ממוחו וניסוי לפרוץ להם מוצא. דמו נסער בו. משוטט היה אנה ואנה ברחובות האפלים והמרופשים, נועץ עינים בחשכתם של סימטאות ומבואות ומקשיב רב קשב לכל קול. מנהם היה לעצמו כחיה תועה משחרת לטרף. הוא רצה לחטוא עמו ולשיש עמה בחטא. הוא חש באיזו הויה אפלה היורדת עליו באין מעצור מתוך האופל, הויה סמויה ומרחשת כשטפון הממלאה אותו כל כולו. רחשה כיתר את אזניו כרחש המון בשנתו; זרמיה הסמויים חדרו אל ישותו. ידיו נקפצו בעוית ושיניו נתהדקו, כשנשא את יסורי חדירתם. ברחוב היה פושט זרועותיו כדי לתפוס את הדמות הרפה הנמוגה שחמקה ממנו וגירתה אותו; והזעקה שחנקה זמן כה רב בגרונו פרצה מבין שפתיו. היא נתמלטה ממנו כיללת יאוש מגיהינום של מתיסרים וגועה ביללת תחנונים נזעמת זעקה על זניחה מרושעת, זעקה שהיתה אך הדו של שרבוט גס שקרא על כתלה המנטף של משתנה.

ג’ימס ג’ויס : דיוקן האמן כאיש צעיר, פרק שני,  עמ’ 88  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון

 

לכאן יצעד מידי בוקר מביתו. כאן יתחיל להפגין את כישורי כתיבתו. כאן יזכה בפרסים כספיים על החיבורים המצטיינים בשפה האנגלית באירלנד כולה.

לאחר הרהורי החטא – יבואו המעשים. מכאן יתגנב למחוזותיה האפלים של דבלין: 

“הוא נדד לתוך מבוך של רחובות צרים ומזוהמים. מהסמטאות המלוכלכות שמע תרועות הפקרות צרודות ומריבה וזמרת שיכורים סורחת. הוא המשיך דרכו בלא פחד, תוהה שמא נקלע לרובע היהודים. נשים ונערות לבושות חלוקים ארוכים ססגוניים עברו ברחוב מבית לבית. רשולות היו ומבושמות. רעד אחזו ועיניו כהו. להבות הגאז הצהובות עלו לפני ראייתו הנעכרת נוכח השמים המתערפלים, בוערות כמו לפני מזבח. לפני הפתחים ובפרוזדורים המוארים התאספו חבורות מקושטות כלקראת איזה פולחן. הוא נמצא בעולם אחר; הקיץ מתנומת דורות.

באמצע הכביש עמד מלכת, לבו הומה ומהמה בחזהו. צעירה לבושה חלוק ורוד ארוך הניחה את ידה על זרועו לעצרו והביטה בפניו. היא אמרה בעליצות:

– ערב טוב, וילי יקירי!

חדרה היה חמים וחינני. בובה ענקית ישבה פשוקת רגלים בכורסה המרווחת שליד המיטה. הוא ניסה לשדל את לשונו לדבר כדי שייראה נינוח בשעה שהיה מביט בה בפשטה את חלוקה ורואה את התנועות המודעות הגאות של ראשה המבושם.

שעה שעמד דומם באמצע החדר באה אליו וגיפפה אותו בעליצות ובכובד ראש. זרועותיה העגולות הצמידוהו אליה בחזקה, והוא, בראותו את פניה נשואות אליו בשלוה רצינית ובחושו את שדיה עולים ויורדים חמימים ושלוים, כמעט שפרץ בבכי היסטרי. דמעות גיל והרוחה התנוצצו בעיניו המתענגות ושפתיו נפשקו אך לא אמרו דבר.

היא שיכשכה את ידה בשערו וכינתה אותו שובב קטן.

– תן לי נשיקה, אמרה.

שפתיו לא אבו לנטות אליה ולנשקה. הוא רצה להיות חבוק בחזקה בזרועותיה ומלוטף לאט, לאט, לאט. בזרועותיה חש שהוא נעשה לפתע חזק וחסר מורא ובוטח בכוחו. אך שפתיו לא אבו לנטות אליה ולנשקה.

בתנועה פתאומית כפפה את ראשו ואיחדה את שפתיה עם שפתיו.

וכוונת תנועותיה נסתברה לו מתוך עיניה המורמות הכנות. בזה לא יכול עוד לעמוד. הוא עצם את עיניו, התמסר לה בגוף ובנפש, כשאינו חש דבר מלבד הלחץ האפל של שפתיה הנפשקות ברוך. הן נלחצו אל מוחו כמו שנלחצו אל שפתיו, כמעבירות לשון סתומה; וביניהן חש לחץ רהוי, לא נודע, אפל מעלפון החטא, עדין מצליל או מניחות.”

ג’ימס ג’ויס : דיוקן האמן כאיש צעיר, עמ’ 88  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון

 

וכן, בהמשך בפרק השלישי:

 

“לילה זה יהיה ליל סוד קודר. אחרי השקיעה המוקדמת יאירו הפנסים הצהובים, פה ושם, את האזור המסואב של בתי הזונות. עקלקלות ילד הלוך ושוב ברחובות, מצר כל הזמן את חוג מהלכו, בחיל של פחד וחדוה, עד שלפתע ינחוהו רגליו אל מעבר לפינה חשוכה. הזונות תהיינה יוצאות אותה שעה מבתיהן, מכינות עצמן ללילה, מפהקות בעצלתים אחרי שנתן ונועצות מכבנותיהן בקווצות שערן. הוא יעבור על פניהן בשלוה, מצפה ליקיצת פתע של רצונות או לקריאת פתאום שיקרא בשרן המבושם והרך לנשמתו אוהבת החטא. אולם בעודו משחר לאותה קריאה, יהיו חושיו, הטפושים רק מחמת חשקו, חשים בחריפות בכל אשר יפצעם או יביישם: עיניו בטבעת של קצף בירה על שולחן מעורטל או בתצלום של שני חיילים עומדים דום או במודעת תיאטרון צעקנית; אזניו בלשון העילגים המתמשכת של הפניות:

– הלו, ברטי, החלטת לאן?

– אתה הוא, גוזלי?

– מספר עשר. נלי הרעננה מחכה לך.

– ערב טוב, אישי! תיכנס לבלות רגע?

המשואה שעל עמוד דפדפתו התחילה פורשת זנב שהלך הלוך והתרחב כזנבו זרוע העינים והכוכבים של טוס; וכאשר נגרעו מן המשואה עיני אבריה וכוכביהם התחילה מצטנפת שוב לאט לאט, האברים שנתגלו ונתעלמו היו עינים הנפקחות ונעצמות; העינים הנפקחות ונעצמות היו כוכבים הנולדים וכבים. מחזורם העצום של החיים המכוכבים נשא את מוחו היגע החוצה אל שוליו ופנימה אל מרכזו, ומוסיקה רחוקה ליותה אותו החוצה ופנימה. איזו מוסיקה? המוסיקה קרבה והוא נזכר במלים, מלות אותו קטע שיר של שלי על הלבנה הנודדת ערירית, חיורת מלאות. הכוכבים התחילו מתפוררים וענן של אבק כוכבים דקיק נפל דרך החלל.

האור המעומעם נפל קלוש יותר על העמוד שעליו התחילה משואה שניה נפרשת ופושטת החוצה את זנבה המתרחב. זו היתה נפשו שלו היוצאת לחיי מסה, פורשת עצמה חטא אחר חטא, פושטת החוצה את משואות כוכביה הבוערים ושבה ומצטנפת, מועמת אט אט, מכבה אורותיה ואשיה. הם כבו; והאפלה הקרה מילאה את התוהו.

ג’ימס ג’ויס : דיוקן האמן כאיש צעיר דיוקן האמן כאיש צעיר, פרק שלישי, עמ’ 90  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון

 

ויחטא את חטאיו המתוקים-הראשונים.  את כספי הפרסים שקיבל עבור הצטיינותו בכתיבת חיבורים בשפה האנגלית  “ישקיע” בלימודי ידע-הבשרים:

 

“אדישות קרה וצלולה משלה בנפשו. כשחטא את חטאו הזדוני הראשון חש גל של חיות יוצא מתוכו וחשש שמא בשטפו יטיל מום בגופו או בנפשו. תחת זאת נשאו גל החיות בחיקו והוציאו מתוך עצמו וכשנסוג החזירו, ומום לא הוטל לא בגופו ולא בנפשו, רק שלום אפל הושכן ביניהם. אותו תוהו, שבתוכו נדעכה התלהבותו, היה ידיעה קרה ואדישה של עצמו. לא פעם אחת חטא חטא שאין לו כפרה אלא פעמים הרבה, והוא ידע כי אף על פי שחטאו הראשון לבדו די בו להמיט עליו אשמת עולם, הוא כופל את אשמתו וענשו עם כל חטא נוסף. ימיו ומעשיו והרהוריו לא יוכלו לכפר לו מאחר שמעיינות החסד המטהר חדלו לסעוד את נפשו. לכל היותר, רק בזכות נדבה שנתן לקבצן, שמברכתו נמלט, יכול היה לקוות תקוה לאה שיזכה למידה של חסד. אדיקותו הושלכה אחר גו. מה התועלת בתפילה כשיודע הוא שנפשו מתאווה שיבוא עליה חורבן? גאוה מסוימת ומורא מסוים מנעוהו מלהקריב לאל ולו רק תפילת ערבית אחת, אף כי ידע שבכוחו של אלוהים להכרית את חייו בשנתו ולהשליך את נשמתו לגיהינום, עוד בטרם יוכל לבקש רחמים. הגאוה שהתגאה בחטאו, מוראו נטול האהבה מפני אלוהים, הגידו לו שעונו כבד מנשוא ושלא יוכל לכפר עליו, לא כליל ולא מעט, על ידי מתן כבוד כוזב לשומע הכל וליודע הכל.

ג’ימס ג’ויס  : דיוקן האמן כאיש צעיר, פרק 3 עמ’ 91  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון

 

עת יחמוק לרובע סמוך, בקרבת תחנת הרכבת – לביקורים תכופים אל הקסם האפל שימצא ברובע הזונות של דבלין.

ב’דיוקן האמן כאיש צעיר’ משתף ג’ויס את קוראיו בלבטיו כתלמיד נוצרי צעיר ובמלחמות הפנימיות שנלחם בין עקרונות הנצרות המחמירה לבין יצריו שהביאוהו אל החטאים.

אותו רובע של זונות, יונצח במעין מחזה שמעורבים בו הפאנטזיה הגרוטסקה ההומור השחור והציניות חסרת המעצורים בפרק “קירקי” שביוליסס.

 

 

 

 

 ג.

מול ה’בלווידרה’  אני יורד ברחוב NORTH GREAT GEORGE’S STREET כאן, במספר 53 שוכן   “מרכז ג’ימס ג’ויס “

מארגני:

כרזת פסטיבל יום בלום מה 12 ועד ה16 ליוני 2002

 

 

 

 ד.

למחרת בבוקר, הוא הששה עשר  ביוני יפטמו כאן את ‘המשוגעים לדבר’ ב“איברים פנימיים של חיות ועופות” בבלומס-דיי מקפידים “ללכת לפי הספר”. והטעם…? זה בהחלט כבר עניין של טעם.

אבל מי שחובב “ארוחות ספרותיות” – נוטל על עצמו סיכון שארוחה מדומיינת וגרוטסקית שבספר תיבלס בין שפתיו ותיגמע בליווי חומר שחור מר-מתקתק ומהביל בקרירותו, כשם שמאמין-שוטה מגיש את לשונו לקבלת לחם-הקודש טבול ביין מידיו של הכומר.

יערב לחיכו של המאמין-הכופר הזה !

 

 

 

 

ה.

ב”מרכז” כבר ניכרה תכונת ה’חוגגים” בפסטיבל.

נכנסתי.

בחדר מימין, חנות ספרים, פוסטרים ומעט מזכרות. אירית חיננית מחלקת כרטיסים למזמינים מראש. באתי לאסוף את הכרטיס שהזמנתי מהארץ. ביני לבין עצמי אני תוהה מתי האירים ה’אכזריים’ האלה מכניסים לקיבותיהם כליות מטוגנות ? – הארוחה מחר בבוקר. מתחילים בשמונה בבוקר. הכרטיס היחיד שהזמנתי היה לאותה ארוחה.

 

‘הכרטיס’ לארוחת הבוקר א-לה-בלום

 

אשר לארועים נוספים שבפסטיבל כאן נגררתי אחר הכלל הישראלי הבטוח:  “לא לדאוג, יהיה ב’ סדר”.

 

 

 

 ו.

גם האירים כמו האנגלים, למרות מלחמות מחתרת עקובות מדם שביניהם, אוהבים את התור. הם רואים תור ומיד מצטרפים אליו, כמתוך נימוס ומתוך אהבת ההרגל. אני עומד בשורה, מנומס כמו אירי מן השורה. בדבלין נהג כ… רומאי. לפני צעיר גבוה, מבוייש, נבוך במידה, שואל שאלות במבטא זר-מוזר-ומוכר בעת ובעונה אחת. יאיר גרבוז, מחבר ‘תמיד פולני’ היה מאבחן מייד כי הנימוס כאן הוא מן הזן המאוד… פולני.

הצעיר מקשה:

– אפשר עדיין לקנות כרטיסים לסיור ה’סירנות והציקלופים” בעקבות ג’ויס ?

 – באיזו שעה הוא יוצא?

–  בשתיים.

– הו, סליחה, סליחה רבה, אנו מצטערים מאוד. מאוד מצטערים. כל הכרטיסים נמכרו. ממש נחטפו.

ו… אולי – ממשיך הצעיר בהיסוס מה – “ואולי, אולי אפשר לקנות כרטיסים למסע הלוויה ? “

– לא. אנחנו מצטערים מאוד. מאוד מאוד מצטערים. כל הכרטיסים אזלו.

 

בעצם קיבלתי את התשובות שביקשתי לשאול. מלאכת צדיקים… בידי אחרים.

 

לפחות בדבר אחד יכולתי להתנחם: לא הייתי מקורי בתכנון שלי. אני מגיע לדוכן, מצהיר על שמי… היו שם שני ויקטור שהזמינו כרטיסים.

– איזה ויקטור אתה ?. אני מוסר שם משפחה… האירית המנומסת עד למאוד מאוד מחייכת נבוכה. היא לא מוצאת את המעטפה עם שמי.

היא חוזרת ומפשפשת בערמת המעטפות המסודרות לפי א’-ב’. אוחזת מעטפה עליה כתוב ויקטור ושם משפחה ש… הדמיון בינו לבין שם המשפחה שמסרתי הוא – במקרה הטוב – מקרי עד למאוד, מאוד.

– זה אתה ?

אני נבוך מעט. אף פעם לא שובש שם משפחתי עד כדי כך. האירים אוהבים לשמוע מה שהם אוהבים לשמוע.

לבסוף מסרה לידי את המעטפה.

 

 

ז.

על המדפים בחנות הקטנה ספרים של ועל ג’ימס ג’ויס.

כאן נמצאים גם הספרים בעלי הטעם ה’מקומי’: מפת דבלין בתחילת המאה ( כן המאה העשרים ) עליה סימנה חברת גייננס ,בעלת המשקה השחור עם הקצף הלבן, את המקומות שבהם הילך לו ליאופולד, גיבורו של היום, ולצידם ציטוטים הולמים מעמודי הספר.

וגם, מדריך ליוליסס סיורים בתוככי דבלין של ג’ויס:

הנה עוד ספר בטעם ‘מקומי’ מאוד:

 

הבתים שבהם התגורר ג’ויס בדבלין.

 

 

בחנות ממליצים בחום על ביוגרפיה חדשה שיצאה על ג’ויס. הם ממליצים בחום כיון שהמחברת היא אירית – בשר מבשרה של העיר ושל הנפש האירית:

ספרה של עדנה או’בריין על ג’ימס ג’ויס.

 

לימים, כשאחזור לתל-אביב, יצא תרגום של הספר לעברית. ומי יכול לתרגמו אם לא ה’פולני’ בהא הידיעה –

יורם ברונובסקי שבינתיים השיב נשמתו.

פעם, כשביקרתי בביתו, שוחחנו על ג’ויס. נודע לי אז על חוברת קטנה שכתב ג’ויס ובו סיפור על התאהבותו שלו בתלמידה צעירה אותה לימד אנגלית.

– כן, ודאי  – השיב לי יורם. קם מכיסאו, הלך לספרייתו הבלתי נגמרת… וחזר עם הכרך הקטן … “ג’אקומו ג’ויס” – ב… תרגומו.

 

 – מה יש להם ל’פולנים’ האלה שהם כה רתוקים אחרי הסופר האירי, שחונך חינוך קאתולי וכתב על יהודי… מה הם כה רתוקים אחריו… – אני מהרהר ביני לבין עצמי.

וכך,  מצויד בספרות ה’מקומית’ שהיא כמו המפות הטופוגרפיות ששימשו את מאיר הר-ציון האגדי כשהוליך את חבריו למקומות שהוליך, יצאתי ללכת ולגלות את עקבות ליאופולד-ג’ימס בלום-ג’ויס בדבלין, די מיואש מהתשובות שקיבל הצעיר בעל המבטא הזר-מוזר-מוכר.

אני יוצא לצהרי יום דבלינאי שטוף שמש קרירה המכוסה בפודרה אפורה, והנה הצעיר – שואל השאלות המנומס.. כמו ממתין לי בחוץ…

 

 

 

 

 ו.

אנו מחליפים, כמה מילים שגוון-מה של נימוס  ( ‘פולני’ ? ) לא נעדר מהן. אני ‘מתודה’ בפניו ש… שאל את השאלות שתכננתי לשאול: על הסיור אחר בנות הים (הסירנות) ואחדי-העין, (הציקלופים) ועל… על בית הקברות.

– מסע הלוויה יצא בעוד כשלושת רבעי השעה ו… כרטיסים  – אין !

– מה עושים – הוא שואל אותי ?

נו, מה אפשר לעשות. אין כרטיסים. ו… זהו.

– גם אתה מעונין בלוויה ?

– take it easy , אני אומר לו, מנסה לרומם את רוחו השפופה…

– טסתי כמה אלפי קילומטרים, ועכשיו להפסיד את הארועים ?

 – ומאין טסת אותם אלפי קילומטרים ?  – אני שואל

– מפולין –  עונה הבחור, מוורשווה.

– מפולין –  ?  באמת ?

–  ואתה מדבר בפולנית ? –

נתמלטה לי השאלה. הוא צוחק למשמע השאלה בפולנית הרצוצה שלי ;

– נו, בודאי שאני מדבר פולנית, איזו שאלה.  הרי אני מפולין, מוורשווה. אני שומע שגם אתה מדבר פולנית ? – הוא משיב לי בשפתו.

– הסברתי.

וכך,  נולדה לה הידידות המיוחדת שבינו לביני.

 

 

 

 ז.

את חוויותיו ממפגש זה סיכם כעבור שלושה שבועות בעתון בו הוא כותב:

סמלו של העתון הפולני זצ’פוספוליטה שפירושו ‘הרפובליקה’

הכתבה הופיע בגליון סוף השבוע של ה 6-7 ביולי 2002 במוסף לעניני ספרות ותרבות,

 

 

 

קישור ישיר לכתבה בעתון היוצא בוארשה

 

ובקישור להלן ניתן לקרוא את התרגום לעברית של כתבתו של העתונאי ארקדיוש ברטושיאק שכותרתה היא  §-בלומסדיי-2002 או : הנני בלום ! Jestem Bloom

כמו כותבים רבים הכותבים על ג’ויס – גם ידידי הצעיר נדבק בחיידק הג’וייסי של אזכורים ישירים ועקיפים מהספר עצמו.

 

כשאני מציץ בתרגום לעברית של ספרה של עדנה או’בריין אני קורא את:

“הערת המערכת

הספר רצוף ציטוטים, שברי ציטוטים ורמזים מיצירות וממכתביו של ג’יימס ג’ויס, ובדרך כלל הם מובאים כאן על-פי התרגומים העבריים הקיימים. אנו מודים ליעל רנן על סיועה באיתור הציטוטים מיוליסס בתרגומה”

 

גם אני, בצניעותי עשיתי מעשים דומים לרשימתו של ידידי הצעיר

הוספתי לה,  צילומים, ציטוטים והערות שיהיה בהן לנסות ולהאיר, כמה מאבני הפסיפס שהרכיב ביד אומן – בכתבת יום שבת אחד, צעיר לימים, עיתונאי מוכשר, על גבול הסופר, חד עין, אינטליגנטי ורב ידע:

 ידידי הצעיר ארקדיוש בארטושיאק

 

ו…

להקורא  – ינעם !

 

.

__________________________________

פוסטים בנושא בלומסדיי Bloomsday

____________________________________

01 – §-בלומסדיי-2002 או : הנני בלום ! Jestem Bloom

02 – בלומסדיי – 2002 BLOOMSDAY – יומו של בלום 

03 – §-בלומסדיי-המאה [ 16.6.2004 ]

 

 

 

.

 

 

תגיות: James Joyce

פורסם על ידי Victor | ביום: 16 ביוני, 2019 |[2,101] | קטגוריות: 01-בלומס-דיי | תגובות: 4 | להוספת תגובה לחץ כאן