Tel Aviv, 18 Dec 2017, 09:10:44
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות
  • אין קטגוריות


[01] בעקבות טשרניחובסקי להיילדלברג ו”הנאווה מדילסברג”

.

שאול טשרניחובסקי [1875-1943] בהיילדלברג

 

.

 

 

1.    מבוא ורקע

 

זהו פוסט המעלה זכרון של מעין נסיון “להעלות באוב” – כפניית שאול המלך לבעלת האוב  “נָא קָסְמִי בָּאוֹב, צֵל הָרֹאֶה הַרְאִינִי!” בשיר “בעין-דור”  של טשרניחובסקי, במסע שערכתי בימים 18-19 בחודש יוני 2009 לעיר היילדלברג שבגרמניה.

אל המסע הזה יצאתי כשעותק מהשיר “הנאווה מדיליסברג” מלווה אותי, כספר הפתוח וכמורה דרך במסע בעקבות שאול טשרניחובסקי ושירו האהוב.

חרוזיו של שאול טשרניחובסקי החלו מהדהדים בנימי נפשי מאז היכוני לראשונה, ואני תלמיד תיכון, נער כבן 16-17.

ככל שעובר הזמן מפגישתי הראשונה עם מילותיו החצובות:

מִשֵּׁישׁ פֶּנְטֵלִיקוֹן ##

מִמַּרְמְרָה קְדוֹשָׁה הֲרַת אֵלֵי יָוָן,

כָּבְשָׁה יַד פִידִיאַס##

“אני לי משלי אין כלום”  

 – הולכת דמותו ומתעצמת בתודעתי.

שאול טשרניחובסקי נהג לציין בשולי השירים שפרסם, את מקום כתיבתם ושנת כתיבתם, שהרי לימים יכריז קבל עם ועולם כי “האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו” אלא שלא רק האדם תבנית נוף מולדתו – אף השיר הוא תבנית הנוף בו נוצר ונסיבות כתיבתו.

בשיריו הראשונים מוצאים אנו, כיתובים דוגמת: “אודסה 1895” או “היילדלברג” מהם למדים אנו על מקום כתיבת השיר ועל השנה בה נכתב. זו אינפורמציה מועילה, אך לא מספקת דיה כדי להצביע על נסיבות ספציפיות בעיר אודסה או בעיר הילדלברג, שהשפיעו על לידת השיר – ואף השנה, כשלעצמה אינה מספקת שהרי בכל שנה ושנה 356 ימים ו 365 לילות והאחד לא דומה למשנהו…

יקרה שתמצאנה בשולי השירים הפניות שיש בהן כדי לסייע בהבנת השיר, העמקת הבנתו ואולי גם בפיענוחו:

כך למשל בחתימת השיר,  Nocturno משנת 1900,  מופיע הכיתוב Felsenmeer [ מילולית “ים-הסלעים” ].

יוסף קלוזנר, חברו של המשורר שלמד בהילדלברג יחד עם טשרניחובסקי, מספר על הכפרים הנהדרים במרחק לא-גדול מהיילדלברג אליהם נהג המשורר לטייל, ובינהם הוא מזכיר את : “Felsenmeer  בתוך אודנוואלד, ששם כתב את שירו בן האלמוות Noctorno…” (( יוסף קלאוזנר – טשרניחובסקי – האיש והמשורר בעמוד 56)) 

יוסף קלוזנר מסווג שיר זה אל:

ה”פנתאיזמוס  פיוטי”  במובן שכל משורר גדול אינו יכול שלא “לחבק זרועות עולם”, כלומר אי אפשר שלא יהא פאנתיאיסתטן ## במובן הרגיל של המלה או במובן היהודי המיוחד, כמו שהבין את הפאנטאיזמוס רבי שלמה בן גבירול: הכל באלוהים ואלוהים בכל; אבל אלוהים אינו נבלע בטבע אלא הוא בולע את הטבע ” (( יוסף קלאוזנר – טשרניחובסקי – האיש והמשורר בעמוד 69)) 

 

 את השיר שטשרניחובסקי, המשורר העברי שהתעקש לקרוא לו Nocturno באותיות לטיניות דווקא, הוא פותח בהצהרות רמות וחגיגיות:

קַצְתִּי בַּקִּרְיָה – וָאַעַל הָהָרָה.

זְרוֹעוֹת לֵיל-כְּשָׁפִים קִדְּמוֹנִי וּנְהָרָה,

זְרוֹעוֹת לֵיל-שֶׁקֶט רְחַב-הַיָּדַיִם,

לַיְלָה בֶּן-חוֹרִים וְלוֹ הוֹד יִפְעַת-פְּרָאִים,

 

 המהדהדת את הפתיחה של “כה אמר זרתוסטרה”:

“כשהיה זרתוסטרה בן שלושים עזב את ארץ מולדתו ואת אגם מולדתו והלך אל ההרים. כאן התענג על רוחו ועל בדידותו ולא נלאה עשר שנים. עד אשר נהפך לבבו” ((כה אמר זרתוסטרה – פרידריך ניטשה – תרגום אילנה המרמן עם עובד בעמוד 53)) 

 

החוקר ראובן צור כתב מחקר מקיף על השיר Nocturno  ואת מאמרו פתח כך:

“המאמר שלהלן מנתח בפירוט רב את ‘Nocturno’ של טשרניחובסקי , ומציגו כשיר רומנטי פרדיגמטי מן הסוג האקסטטי . אך לפני שאפתח בניתוח מפורט זה , אני מבקש להרחיב את הדיבור על סוג הסיטואציה האקזיסטנציאלית המונחת ביסודו, ולעשות זאת לא מנקודת ראות פילוסופית מופשטת, כי אם בדרך שיש בה כדי להראות את השיר ואת הפרדיגמה בפרספקטיבה ספרותית רחבה יותר, אגב הארת ייחודו הסגנוני והסטרוקטורלי. באורח ספציפי יותר, ההנחה היא, שאנו עוסקים פה בשיר רומנטי, וכי הסיטואציה האקזיסטנציאלית המונחת ביסודו עשויה לזרוק אור על ציורי הלשון שבו, כמו גם על זיקותיו ליצירות אחרות, שאחדות מהן שונות מאוד בסגנונן …1,

 

אך לאורך כל 26 עמודי הניתוח המפורט פירוט רב לא נזכר כלל המקום Felsenmeer שטשרניחובסקי ציין כמקום בו נכתב שיר זה, הרווי תיאורי טבע מיוחדים ונרגשים עד מאוד, ולא מצאתי כל התיחסות של המחבר המלומד למראות אותו מקום.

די להציג תצלומים אחדים של אותה שכיית נוף דרמטי וקדמון, המרוחק כ 30 ק”מ צפונית להיילדלברג, כדי לסייע ולהבין את ההתרגשות שאחזה במשורר – אוהב הטבע ומעריצו – ואף לפענח כמה וכמה ביטויים המופיעים בשיר גופא – שמראות המקום נשקפים מהם:

קַצְתִּי בַּקִּרְיָה – וָאַעַל הָהָרָה.

זְרוֹעוֹת לֵיל-כְּשָׁפִים קִדְּמוֹנִי וּנְהָרָה,## 

 

 זְרוֹעוֹת לֵיל-שֶׁקֶט רְחַב-הַיָּדַיִם,

לַיְלָה בֶּן-חוֹרִים וְלוֹ הוֹד יִפְעַת-פְּרָאִים,

 

יַעַר אֳרָנִים – וְעַמּוּדָיו עֲנָקִים –

נִדְמוּ כִּירֵאִים, וּכְאִלּוּ נִדְחָקִים

אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כִּבְיוֹם מַהְפֵּכָה.

קָדַר הַיַּעַר, וְאֵימָה חֲשֵׁכָה

ללמדך כי יש וזיהוי והכרת המקום עליו מדבר השיר או המקום בו נכתב ושיש לו השפעה על תוכנו, יסייעו להבנתו וייקלו על פיענוחו. 

 

ברוח אמונה זו, נטלתי עימי למסע להיילדלברג עותק משירו של טשרניחובסקי “הנאווה מדילבסרג- והחלטתי לשים פעמי ולתור אחר אותו בית יין Zum Schiff שטשרניחובסקי, הצביע עליו כמקום כתיבת השיר וההתרחשות שבבית הראשון שלו, וקיוויתי, אולי יתרחש הנס או תאיר לי איזו הארה, ותמונת השיר תתבהר בדמיוני, ועל רקע היכרות עם מקום כתיבתו, אם הוא קיים עדיין… אולי אצליח להבין טוב יותר את ההתרגשות שאחזה במשורר המוצאת ביטויה בשיר הנרגש – הגם שידעתי היטב כי… את אותה “נאווה מדיסלברג”… לא אפגוש שם… כ 108 שנה לאחר קרות המעשה…

 

 

 

 

 

2.    שבחי השיר

 

השיר “הנאווה מדילסברג” זכה, ברבות השנים, לכמה וכמה דברי שבח ואף קריאות התפעלות, ובינהן: 

ההלל שהללו המבקר הלל ברזל שצרפו, אחר כבוד, לקבוצת:

 שירי חשק. ההויה החומרית, היצרית, מתלווה לדימויים המגביהים את דמות האהובה. לוג יין, זהב השפם, המחולות, שרקעם הוא בית היין בנוינהיים, פרבר של היילדלברג, נקשרים בדמותה של “הנאווה מדילסברג…”2  

 

ואף לדברים שכתב יוסף קלאוזנר, על אותם ימי היילדלברג העליזים:

 “זוהי אותה נויאהיים שבה, בבית השיכר Zum Schiff, ראה טשרניחובסקי את “הנאווה מדילסברג” ושר עליה אפשר, את המובחר שבשירי-האהבה שלו”. 

והוסיף:

“לא לחינם הקדיש לה [ ל”נאוה מדילסברג” – ו’ ] אחד ממבחר שירי-האהבה שלו. דור שלם של קוראים עבריים צעירים התענג על ה”נאווה מדילסברג”. לעומת זה לא יכול היה  א ח ד – ה ע ם  לסלוח לי על שגרמתי להדפסתו של שיר זה . הוא הודה אמנם שיפה הוא השיר, אך הרי על-ידי כך “סכנתו והפסדו” מרובים יותר ויותר “כמיני מתיקה שמערבים בסם-מוות לזבובים”

[ יוסף קלוזנר – שאול טשרניחובסקי  האדם והמשורר –  בעמודים 55 ו – 80]

 

גם עידו בסוק בספר הביוגרפיה המקיף שפרסם בשנת 2017  על טשרניחובסקי כותב:

 

“…נזכרת ברשימותיו [ של טשרניחובסקי -ו ] המלצרית (דף 46 ) שהייתה לאגדה בקרב קוראי העברית בתקופה ההיא בזכות השיר ‘הנאווה מדילסברג”….קשה לתאר את הקסם שהילך השיר המופקר-לכאורה הזה על בני הדור, שהיה מורגל בשירי אהבה מיוסרים ואכולי רגשות חטא”3;

 

פרופ’ הלל ברזל אף, מוצא השפעת שירו זה של טשרניחובסקי על ש”י ענגון, שברומאן “שירה” שלו   

 

“עגנון מדבר [ בהתיחסו לפתקאותיו של גיבורו הרבסט – ו’ ] על הנאווה משטוטגארט ( עמ’ שז) ,  וקובע ברקע דבריו את שירו של טשרניחובסקי “הנאווה מדילסברג .4

 

והנה מצאנו כי גם למעלה מ 30 שנה לאחר שהשיר פורסם לראשונה, בחרו עורכיו של נשף שנערך באולם “אוהל שם” ביום 20.8.1032  מטעם ההסתדרות של העובדים העבריים בארץ ישראל “להופעת כתביו” של שאול טשרניחובסקי, להזמין את שחקן הבימה שמעון פינקל להקריא את “נוכח פסל אפולו” המונומנטלי ובצידו, אולי כפרפראה, גם את אותו “שיר חשק” שהוקדש לאותה מלצרית שזכתה לכינוי “הנאוה מסדיסלברג” – [ צ”ל מדילדסרג] 

 

 

 

 

 

 

 

3.    פרסום השיר

 

שער הגליון מס’ 5 של העתון העברי “הדור” שהיה “יוצא אחת לשבוע” בעיר קראקא [ היא קרקוב בפולין של ימינו ] מיום 21 בחודש ינואר 1901 ההתהדר במאמר פרוגרמטי מלומד שעסק בסוגיה נכבדה, עוקרת הרים: “קולטורא עברית – קוטורה לאומית” פרי עטו של ד”ר ש. ברנפלד

.

להגדלה – הקלק כאן 

 

במאמר זה ניסה הדוקטור נשוא הפנים לדון בהבדלים בין “קלטורה עברית” כלומר תרבות עברית ל”קולטורא לאומית” ונזקק להשואה בין נביאי השקר הנזכרים בתנ”ך [“שלנו”]  לבין הדימגוגים שהיו נושאים את מדברותיהם ביוון העתיקה. עד מהרה יגיע המחבר הדקדקן למסקנת ביניים כי “טבע אחד שפה אחת ודברים אחדים המאשרים המטעים” ואלה כמו אלה “יריבו כמוכיחי העם על כי יהללו “דקשי האומה” על כי יבעטו ברגל גאווה במורשת אבות ובמסורות לאומיות”

ציטטתי כמה פנינים מהמאמר שעורכי הגליון מס’ 5 של ה”דור” הציבו בראש עתונם העברי, כדי לנסות ולהציג את “תעודת הזהות” ו”הפנים הרציניות והמכובדות” שניסו העורכים לשוות לעתונם העברי.

גם סירובו של אחד העם, כעורך “השילוח”  לפרסום השיר ועמדתו המסתייגת שציטט יוסף קלוזנר, בזכרונותיו, בדבר “סכנתו והפסדו” מרובים יותר ויותר “כמיני מתיקה שמערבים בסם-מוות לזבובים”, מצביעים, כמה נועזים ופתוחים היו עורכי “הדור” שבצד הרצינות ה”קולטורית” שראש גליונם, – הסכימו לפרסם באותו גליון עצמו, בכפולת העמודים 5-6 את שירו של שאול טשרניחובסקי “הנאווה מדילדברג”, והתאריך הוא 23 לחודש ינואר 1901 !

 

 להגדלה הקלק על התמונה

 

ההשואה בין הרצינות המחמירה שבמאמר על ה”קולטורא היהודית” וה”קולטורא הלאומית” מדגישה, לטעמי, עד כמה מרהיב עוז, שובבי ופוחז הוא שירו של טשרניחובסקי, שנכתב תחת השפעתה של סערת תשוקה שאחזה במשורר, בגבור עליו חשקו, כאשר כבר גמע כמה וכמה לוגות של יין והתבסם לא מן היין בלבד אלא  מקסמיה ואולי אף מחמודותיה, של אותה מלצרית, עד כי שר לה, ברמזים מובהקים של יצר גואה:

אָז שִׁירִי, שִׁיר נֵכָר, לָךְ אָשִׁיר בַּגָיְא,

וְעָנְתָה לוֹ בַּת-קוֹל הָרָיִךְ.

והמבין יבין !

 

 

 

 

 

4.    ימי ולילות היילדלברג של שאול המשורר

 

העיר היילדלברג, של מפנה המאה, היתה עיר קטנה בת כ 40,000 תושבים, ובליבה האוניברסיטה המפורסמת שנוסדה לפי המסורת עוד בשנת 1386.

 טשרניחובסקי הגיע להיילדלברג באוקטובר 1899 לשם לימודי רפואה, והשקיע בלימודים תובעניים וקשים אלה כארבע שנים מחייו:

שיעור ברפואה – אוניברסיטת היילדלברג 1900 

אחד מהמבנים הבולטים של אוניברסיטה זו – השוכן ב”כיכר האוניברסיטה” במרכזו של – רחוב ראשי אחד ארוך ומשני צדדיו מספר של סמטאות צרות ומואפלות – ## (( קלוזנר בעמוד 55)) 

ובהשוואת תצלומו מאותה עת – המובא בזאת :

 

 אוניברסיטת היילדלברג – 1900

למראהו בעת ביקורי בהיילדלברג בחודש יוני 2009 – נראה כי לבד מהסיסמאות שתלו סטודנטים על כתלי המוסד בו הם לומדים ובהן הם מוחים אחת המחאות שסטודנטים נוהגים למחות, לא הרבה השתנה בו :

 

 אוניברסיטת היילדלברג, 2009

 

ארבע השנים שבהן חי טשרניחובסקי בהיילדלברג, עברו עליו בנעימים, כפי שהעיד חברו יוסף קלוזנר, שגם הוא למד בהיילדלברג, באותה תקופה:

 

 

“ארבע השנים הללו היו אף הן מן הטובות ביותר שבכל ימי-חייו. ולכך היו שני גורמים:

הטבע הנהדר של היילדלברג וסביבותיה

 

הילדלברג וסביבותיה 1900

 

והבחורות הנאות של עיר אוניברסיטאית קטנה זו”

 

נערה מהיילדלבורה של ראשית המאה העשרים מפרסמת קקאו 

 

[ יוסף קלוזנר – שאול טשרניחובסקי האדם והמשורר הוצאת ספרים שעל יד האוניברסיטה העברית ירושלים תשז – בעמוד 54]

 בספרו, מספר קלוזנר, כי ובנוסף לשני עיסוקים העיקריים: לימודי הרפואה התובעניים והחיזורים הנמרצים אחרי נערות לא מעטות, לא זנח טשרניחובסקי את נוצת המשוררים ושירים רבים, בינהם מבין החשובים בשיריו, נבעו מעטו באותה תקופה בהיילדלברג וסביבותיה.

בשיטוט ששוטטתי בהיילדלברג, בימים 18 ו-19 בחודש יוני 2009, ניסיתי “להעלות באוב” את הנסיבות המשוערות של החוויה שהביאה את משוררנו הצעיר, לחיבור אחד משיריו הנמלצים והנועזים לתקופתו, שנתחברו בעיר זו.

הפרבר נוינהיים, שם פעל בית היין Zum Schiff נמצא מעברו השני של נהר הנקאר, והדרך אליו עוברת על פני “הגשר-הישן” [ Alte Brücke ] שהיא פנינת הנוף ההמייחדת והמזהה למרחוק את היילדלברג, גשר המצטלם במלוא קסמו והדרו העתיק ממרפסת הטירה החולשת על העיר ממעל.

 

   

מבט מטירת היילדלברג לעבר הגשר הישן – נהר הנקאר ופרבר נוינהיים [ 18.6.2009 ]

 

מבט לעבר הגשר הישן – נהר הנקאר ופרבר נוינהיים -תחילת המאה ה 20

 

חלק מהפקולטות ומתקני הלימוד של האוניברסיטה שכנו בפרבר נוינהיים – ומעברו זה של הנהג, התרחשו גם חיי הסטודנטים העליזים, בין בבתי קפה ובעיקר במרתפי בירה וברי יין.

אותו גשר, “הגשר-הישן”,  שימש גם כתפאורה נאותה כדי להוכיח למשפחות שחיו במרחק, כי הבת הינה סטודנטית באוניברסיטת היילדלברג. כגון שתי הסטודנטיות הצנועות והחסודות, ה”רציניות ו”המתעמקות” מראשית המאה העשרים, המשגרות דרישת שלום למשפחותיהן ותיקי הלימוד בידיהן, ב”פוזה” סטודנטיאלית, בתצלום על רקע הסמל והסימן המובהק של העיר האוניברסיטאית:

 

להגדלה הקלק על התמונה

 

 

גם כיום היילדלברג היא עיר אוניברסיטאית, ונוכחות הסטודנטים בה בולטת, אך כאשר צעדתי על אותו גשר ופני לפרבר נוינהיים, יכולתי להתרשם כי לא חל שינוי מהותי במבנה הגשר [ הגם שחרב בחלקו במלחמת העולם השניה ] בשנת 2009, בעת שאני עברתי עליו,  הסטודנטיות שהילכו עליו – ונקלטו בדרך מקרה, בעדשת מצלמתי – היו לבושות בצורה הרבה יותר חופשית מאשר אחיותיהן מראשית המאה העשרים:

 


להגדלה הקלק על התמונה

 

 

 מעדותו של יוסף קלוזנר, לומדים אנו כי בשנת 1901 – עת בואו של טשרניחובסקי להיילדלברג, חי חיי סטודנט עליזים מתפעל מהטבע המיוחד של העיר ומסביבותיה – אך לא מן הטבע בלבד:

“וכהטבע גם האהבה, אף היא נתגלתה לו בהיילדלברג גילוי חדש, שהעשיר את נפשו על-ידי מה שהסעיר את כל חושיו בו.

כי לא מעט בחורות גרמניות אהב טשרניחובסקי בהיילדלברג. היהודים בהיילדלברג לא הגיעו אז לאלף נפש, ומסופקני, אם אהב שטרניחובסקי נערה יהודית-גרמנית. גם אצל הסטודנטיות היהודיות, שכבר היו אז בהיילדלברג במספר הגון, היה אדיש פחות או יותר: אלו הצעירות היהודיות הראשונות מרוסיה ופולניה ( משאר ארצות עדיין לא היו סטודנטיות יהודיות, או היו – והסתירו את יהדותן ), שבאו ללמוד ממש ולא רק להתהדר במה שהן סטודנטיות : היו ברובן שקדניות, שקועות בספרים, רציניות ו”מתעמקות” – וכל אלה לא היו לפי רוחו של טשרניחובסקי בימים ההם.

 

בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה הוענקו לנשים הזכות להשתתף בהרצאות כשומעות חופשיות באוניברסיטאות בברלין ולייפציג, אך הן לא הורשו לקבל תארים. הן קיבלו לראשונה את הזכות להסמכות אוניברסיטאיות באוניברסיטת בבאדן ב- 1900, הסטודנטיות הקבועות הראשונות נרשמו לאוניברסיטאות היידלברג ופרייבורג באותה שנה. במהלך תשע השנים הבאות, אוניברסיטאות במדינות אחרות העניקו לנשים את הזכות ללמוד גם כן. בתצלום זה מוצגות שלוש סטודנטיות מאוניברסיטת היילדלברג בשנת 1908. הסטודנטיות הגיעו כמעט באופן בלעדי מרקעים מהמעמד הבינוני-גבוה:  

 

 

סטודנטיות באוניברסיטת היילדלברג – תחילת המאה העשרים

 

 

 קלוזנר מוסיף כי טשרניחובסקי:

“[ טשרניחובסקי – ו’ ] היה בידידות מרובה עם אחדות מהן – למשל עם פאניה ווירניק, שנעשתה אחר כך צפורה קלוזנר – אבל עד לידי אהבה לא הגיע הדבר”

  

פניה – ציפורה ויוסף קלוזנר עם טשרניחובסקי – בהיילדלברג – 1905

 

בענין זה ניתן להוסיף ציטוט מפרי עטו של הלל ברזל שכתב:

“…וגם ציפורה הסטודנטית, רעייתו לעתיד של קלוזנר, עליה התחרו, כפי שסיפר קלוזנר בעל-פה בלא טינה כלשהי כלפי חברו שלא ידע שבעה בכיבושיו, וזכה מי שדבק בה לאהבה מתמדת”5

ונמשיך בציטוט דברי יוסף קלוזנר:

“לעומת זה אי-אפשר היה, שמשורר צעיר ש”אמור רכב על כתפיו”, לא יתאהבו בגרמניות נאות, בלתי מלומדות, בלתי שקועות בספרים. תמימות עד לידי טפשות וביחד עם זה שואפות להתפרץ מתחת לעול של הפיליסטריות הגרמנית הברוכה, שעדין החזיקה את הנשים כמעט במצבן בימי-הביניים. “להם סתרים ינעם ומים גנובים ימתקו” ויותר שהשגיחו האמהות והדודות על הנערות הצעירות יותר ויותר יצאה נפשן של נערות אלה אל ה”סטודנט” שגדול היה כבודו אז בהיילברג בעיני הבחורות כגודל הפחד, שהטיל על אמותיהן ודודותיהן”6

 

 

בהמשך זכרונותיו של קלויזנר, שנכתבו כ 5 שנים לאחר פטירתו של המשורר,  ולמעלה מארבעים שנה לאחר קרות הארועים, מפרט יוסף קלוזנר פרשיות אהבהבים שניהל טשרניחובסקי באותה תקופה בהיילדלברג:

 

הוא מזכיר את בת האופה מריה צימרמן – שהד לפרשה זו ימצא הקורא בשיר “את מי אוהב” פרשה זו נסתימה כיוון שאביה של הנערה שם לקשר הזה קץ.

הנערה אמה עימה ניהל טשרניחובסקי פרשת אהבהבים מצאה ביטוי בפואמה המשוכללת “לנכן” . פרשה זו באה לסיומה, ככל הנראה בהתאבדותה של אותה צעירה פשוטה שלא הצליחה להגיע לרמתו האינטלקטואלית של טשרניחובסקי7

וגם יחסיו עם נערה גרמניה נוספת “קטכן” שמה שהיא “חצופה קטנה” שהיא גם גם “נאוה, ורוח עז”, שהד הפרשה נמצא בשיר “דירה חדשה”

וגם יספר על אותה מלצרית המככבת בשיר “הנאוה מדילסברג”

והנה עדותו:

 “הכרתי גם את ה”נאווה מדילסברג”. זו היתה מלצרית במסעדה הנזכרת Zum Schiff  בשכונת נויאנהיים שבהיילדלברג. לא שאלתי לשמה, אך ראיתיה פעם במסעדה – וכאילו קסם חלף-עבר על פני. כל צהלת-החיים, כל משובות-הנעורים כאילו נתרכזו ונתגבשו בפניםצעירים ועליזים אלה ובעיניים צוחקות ומשתובבות הללו. לא לחינם כאילו צודדה את טשרניחובסקי בכשפיה. לא לחינם הקדיש לה את אחד ממבחר שירי-האהבה שלו. דור שלם של קוראים עבריים צעירים התענג על ה”נאווה מדילסברג” ”8

 

עדותו של יוסף קלוזנר, וקריאה בשירים עצמם, מעידה כאלף עדים על נטיתו של טשרניחובקי להשתובביות כיבושין ואהבהבים להבדיל מהסחפויות מעמיקות באהבות רומנטיות, כשהמחזר קצר הרוח שם יהבו על בנות היילדלברג הפשוטות [תופרת, בת האופה וכו’ ] בהנחה שהן “טרף קל” לעומת ה”סטודנטיות” שהיו קשות יותר להשגה.

כאשר נקרא בשיר “הנאווה מדילבסרג” נראה את הדברים כתובים בסגנונו ובשפתו של שטרניחובסקי;

 

אם אכן צדק קלוזנר שסימן שתי סיבות לאושר שחווה טרניחובסקי בשנותיו בהיילדלברג, יופיה של העיר ונערותיה שובות הלב, הרי שהדרך המובילה למקום המשוער בו התרחש המפגש שהונצח בשיר “הנאווה מדיליסבורג” אכן עונה על הקריטיון הראשון  – וכל המבקר בהיילדלברג, שעיניו כרויות ליפי הטבע, לא ישאר אדיש ל”דרך הפילוסופים” :

מה גם שיוסף קלאוזנר עצמו משבח את נופה ויופיה הנהדר:

“ואמנם, אין מקום נהדר מזה: נראה כאן מקרוב הר מכוסה יער עבות של אילנות חסונים, ובקרבת החוף, החוף הימני של הקאר לא רחוק מן “ההר הקדוש” של נויאנהיים ועד רחוב הצבי ( Hirschengasse) נמשך בהר “דרך-הפילוסופים” (Philosophenweg) , שממנו יש מראה נהדר על העיר ועל העמק שלמטה מן ההר”9,

 וממשיך קלאוזנר ומספר על חברו:

“ואמנם, לא היה אפשר אף בין משוררי-גרמניה מי שחיבהדר הטבע של היילדלברג כמשורר העברי הלאומי, ימים תמימים היה מטפס על ההרים ותועה ביערים שמסביב לעיר ושבריחוק  של כמה קילומטרים ממנה – ועינו לא שבעה מראות ונפשו לא שבעה מהתענג. הוא ידע מקומות נפלאים, פינות-סתר ומחבואי-עילום, בסביבותיה של היילדלברג, שלא חדרה אליהם אף עינם של ילידי המקום. פעמים היה מציע לפני לטייל עימו – והיו אלה מן השעות המאושרות בחיי. שעות היינו מתהלכים שנינו ב”דרך-הפילוסופים” או מטפסים ועולים על ה”גאייסברג” ולא היינו נלאים. כל פסיעה – יופי חדש, כל קילומטר – יפה-נוף מדהים בהדרו”10

 

 

 

5.    “דרך הפילוסופים”  ואולי… “משעול המשוררים” ?

 

ואכן, הדבר הראשון שקידם את פני בגדת נוינהיים של ה”גשר-הישן” היה השלט הבא:

 

 

השלט המכוון אל “דרך הפילוסופים” Philosophenweg

 

הגם שפני היו מועדות בחיפוש אחר הסיבה השניה לאשרו של טשרניחובסקי בהיידלברג, לנסות ולאתר את מקום העלילה בה התרחש המפגש עם המלצרית שובת הלב בבית היין   Zum Schiff, אך דומה שאף תייר המגיע לנוינהיים, לא יוותר מלהסתקרן מן השם מעורר השאלות “דרך הפילוסופים” ;

דרך זו, שהינה שביל העולה ומתפתל במעלה הגבעות שמנגד לעיר היילדלברג, מעברו השני של נהר הנקאר, טובלת משני צדדיה בצמחיה עשירה, חורשות ויערות קטנים, מטעי גפנים ועצי פרי וגינות מטופחות כשפרחים צבעוניים פורחים בהן. הדרך היפה, שנוף העיר נשקף ממנה, מתפתלת בין סלעים, ומדרגות מסותתות באבן שירוקת זורקה בה, טרסות מוריקות וגינות חמד פורחות  לאורכה;

ועל שום מה נקרא שמה בשם המסקרן “דרך הפילוסופים?

מסתבר לי כי מקורו של שם זה עוד במאה ה 19 – והוא מיוחס לכך שפילוסופים שלמדו ולימדו באוניברסיטת היילדלברג, היו יוצאים לטיולים רגליים במעלה הגבעות שמעברו השני של נהר הנקאר, ובעודם מתענגים על יפי המקום, הצמחיה העשירה והרעננה שלאורך הדרך המתפתלת, ובעודם שוזפים עיניהם את מראות הנהר הזורם בנחת לרגליהם, ובתי העיר הישנה היילדלברג, במלוא יופיה ניצב לנגד עינהם, ומעל חולשת הטירה ההסטורית כמו משמשת לה כתר מלכות, נשקפת לעיניהם, והם “מתפלספים” שענינים שברומו של עולם הרוח…

 

גלויה מראשית המאה מראה העיר היילדלברג מ”דרך הפילוסופים” 

 

אך המהלך כיום בדרך הפילוסופים ייפגוש לאורכה של דרך יפה זו, איזכורים ומצבות זכרון לשני משוררים דווקא – להבדיל מפילוסופים…

 

המשורר הרומנטי יוסף פרייאר פון אייכנדורף (1788-1857)

 

ששיריו הרומנטיים שימשו קומפוזיטורים בני התקופה הרומנטית. רוברט שומאן, מחשובי המלחינים של הליד הרומנטי הגרמני, הלחין את מחזור שיריו של אייכנדורף “זר שירים – Liederkreis” , וכן קומפוזיטורים נוספים ואף אחרון הרומנטיקנים ריכארד שטראוס כלל ב”ארבעה שירים אחרונים” שלו  “Vier Letzte Lieder ” את שירו של אייכנדורף “באודם הערב” In Abendrot )

במרכז דרך-הפילוסופים מוצב, בפינת חמד מטופחת,  לוח זכרון למשורר יוסף פון אייכנדורף. שזכה לכבוד הזה לא רק בשל כשרונו הספרותי הרב, אלא גם הודות ללימודי המשפטים שלמד באוניברסיטת היילדלברג.

לוח הזכרון כולל את דיוקנו של המשורר בברונזה;

 

 לוח הזכרון למשורר יוזף אייכנדורף ב”משעול ההפילוסופים”

ומתחתיו [ מודגש בצבע אדום ] מצוטטות מילותיו של יוסף פון אייכנדורף:

 

Schläft ein Lied in allen Dingen,
Die da träumen fort und fort,
Und die Welt hebt an zu singen,
Triffst Du nur das Zauberwort.

 

Sleeps a song in things abounding

that keep dreaming to be heard:

Earth’es tunes will start

resounding if you find the magic word.

 

 ובתרגום מילולי [ של הח”מ ]:

נם השיר עם כל הדברים

והחלומות הולכים הלאה והלאה

והעולם מצטרף בשיר

עד שתזדמן לך מילת-הקסם

  

וכאן מוזיקה שחוברה לאותו שיר רומנטי שכה מתאים למראות ולאוירתו של אותו משעול.

  

YouTube Preview Image

 קישור ישיר

 

קישור לקובץ קול

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

 

המשורר הרומנטי פרידריך הרדרליין 1770-1843 

 

בחורש יער, במעלה  “דרך הפילוסופים”,  מוצב לוח זכרון נוסף והפעם למשורר פרידריך הלדרליין.

 

 

פרידריך הלדרליין 

 

נהר הנקאר היה בית גידולו של הלדרליין. הוא נולד בעיר לאופן השוכנת במעלה הנהר.  הלדרללין ביקר פעמיים בהיילדלברג. ביקורו הראשון היה בהיותו כבן 18 כשהיה סטודנט בסמינר תיאולוגי לותרני, אליו נשלח על ידי אימו האדוקה והשתלטנית.
בהיותו בן 25 הוזמן ללמד בביתו של בנקאי עשיר בפרנפורט, גונטארד שמו, ועד מהרה נשבה באהבה לוהטת בסוזט אשתו של הבנקאי. פרשת אהבה זו הונצחה על ידו ברומאן “היפריון” ובשירים רבים שכתב כשזוסט מוסתרת תחת השם “דיוטימה” הכוהנת מ”המשתה” של אפלטון.

כשהרומן התגלה נאלץ לעזוב את בית הבנקאי אך המשיך לפגוש את אשתו בסתר. הוא הרבה להתעמק בפילוסופיה, פגש את גדולי אנשי הרוח של גרמניה בימיו: הרדר, גתה, פיכטה נובאליס, אך התקפי הדיכאון היו חוזרים ונשנים אצלו.ואולם מצב בריאותו החל להתרופף ובשנת 1806 אושפז בכפיה במרפאה לחולי נפש ואחר כל נמסר למשפחה אומנת בטיבינגן, בביתו של הנגר ארנסט צימר. וכך חי בחולי ובאומללות כ”מגדל טיבינגן” 36 שנה עד שנפטר בגיל 73.

הלדליין נולד בשנת 1770 – ושמעון זנבנק, באחרית דבר לתרגומו “מבחר שירים” שלו מצין כי היתה זו “שנה מופלאה” בה נולדו ויליאם וורדסוורת, האנגלי,פרידריך הגל הפילוסוף הגרמני, לודביג ואן בטהובן, הגרמני והלדרליין הגרמני.
מה שזנדבנק מצייו כמעין קו מקשר בין ארבעת אלה הוא היותם מתלהבים בצעירותם מן המהפכה הצרפתית הגדולה וכיוצרים הוא מדגיש את: הטלטלה שהיטלטל כל אחד מהם בין הקלאסיקה והרומנטיקה.

  

הלדרליין ביקר בפעם השניה בהיילדלברג בשנת 1795 ואת רשמיו מהעיר הנציח בשירו “אודה להיילדלברג” משנת 1800.

  

מראה היילדלברג בציור משנת 1800 

 

על לוח הזכרון שהוצב במעלה “דרך הפילוסופים” חקוק הבית הראשון מתוך האודה להיילדלברג:

 

 מצבת הזכרון לפרידריך הלדרלין ב”דרך הפילוסופים” ועליה בית הראשון מהאודה להילדלברג:

 

Lange lieb’ ich dich schon, möchte dich, mir zur Lust,
Mutter nennen, und dir schenken ein kunstlos Lied,
Du, der Vaterlandsstädte
Ländlichschönste, so viel ich sah. 

 
 וכאן השיר [ בתרגומו במעולה של שמעון זנדבנק בספר “פרידריך הלדרלין – מבחר שירים – הוצאת חרגול עמ’ 22 ] שהוא כולו שבח לעיר יפהפיה שראה הלדלריין בביקורו.
הבית הראשון הוא החקוק על גבי מצבת הזכרון למשורר הלדרליין:
 
 
 
 
זו הסיבה שהביאה אותי לכנות את הדרך האמורה שהובילה אותי אחר עקבותיו של המשורר העברי שאול טשרניחובקי “משעול המשוררים”
 
  

 

 

 

6.    בית היין Zum Schiff ב Noienheim  

 

במפה משנת 1900 בנ ניתן לאתר את “דרף-הפילוסופים” [ אותה סימנתי בשני קוים בצבע אדום] – הדרך מובילה בקצה המערבי שלה לשכונה קטנה בפרבר נוינהיים – השוכנת בסמוך לגדת הנהר. לפי השם של בית היין המככב בשירו של טשרניחובסקי, Zum Schiff  כלומר “אצל הספינה” ניתן היה להניח כי בית היין המדובר שכן בסמוך לנהר.

 

מפת  היילדלברג – 1900

ואכן, לשם שמתי פעמי ביוצאי מ”דרך הפילוסופיים” ומצאתי עצמי בליבה של שכונה, הסמוכה לגדת הנהר, ולפני כמה לשם שמתי את פני קרוב לנהר – ואכן, גם כאשר אני הגעתי דרך-הפילוסופים מסתימת בקצה המערבי ומגיעה לליבה של שכונה שלפי מראה בתיה היא נראית ותיקה מספיק לתקופת תחילת המאה העשרים.

 

 השכונה אליה הגעתי הישר מ”דרך-הפילוסופים”

 

 

הדבר הראשון שנגלה לנגד עיני היה פאב ששמו O’reilly’s altekroneואת תשומת ליבי תפס השם alte-krone כלומר “הכתר – הישן” יחד עם השימוש במבנה כפאב לממכר אלכוהול, הוליך אותי לפאב זה לברר על קורותיו והאם ידוע להם משהו על מוסד שהיה באיזור לפני כ 100 שנה ונקרא Zum Schiff

 

 O’reilly’s altekrone

 

נכנסתי לפאב – כזכרון לביקורי בדבלין לרגל “בלומסדיי” ולגינס שהרמתי שם לכבודו של הסופר האירי הזמנתי לי פיינט אוף גיננס – והתחלתי לתחקר את המוזגז הגינגי, שלא הסתיר את מוצאו מארצו של ג’ימס גויס על בית יין ששכן בסביבה לפני כמאה שנה….

 

 

 פיינט-אוף-גיננס

 

 כהזכרתי את השם Zum Schiff [ מילולית “אל הספינה” ] מיהר המוזג האירי להפנות אותי לחופו של הנהר הסמוך… 

סיימתי את הגיננס ויצאתי לפי הכוונתו – ואכן… בסמוך לגדת הנהר ביצבץ לו השלט המודיע על “מסעדה וקפה” המכונה Schiffs עם מבט לטירה:

 

 

 

השלט המודיע על “מסעדה וקפה” – Schiffs  

 

אלא שעוד צעדים אחדים והשמחה נמוגה. בסך הכל מדובר במסעדה על גבי ספינה העוגנת לחופו של הנהר – ולא נראה כי טשרניחובסקי לא היה מציין עובדה זו בשיר שהקדיש למוזגת הנאווה מבית היין…

 

 

 מראה המסעדה על גוף הספינה – בהמתנה לסועדים…

 

 הבנתי כי, המוגז הג’ינגי שמוצאו באירלנד ולמרות עבודתו ב”הכתר-הישן” ALTEKRONE לא שמע דבר על בית היין אותו אני מחפש….

 עדיין לא אמרתי נואש…והתחלתי לשוטט באיזור אולי אצליח למצוא איזה רמז שיפתור את התעלומה אותה אני מנסה לפתור….הרב ביותר שהצלחתי להגיע אליו הוא בניו בסמוך לאותו פאב ולצידו מצאתי את הכיתוב הבא:

 

  Schwarezes Schiff 

“הספינה השחורה”

 

 

מלון ivory Suits 

 ” Schwarezes Schiff” העומד בסמוך לפאב האירי alte korone

 

 בכך הגיע מסעי לסיומו המאכזב – שכן לא הצלחתי, חרף מאמצי להגיע למקום בו נכתב שירו של טשרניחובסקי הוא בית היין Zum Schiff שנוינהיים.

 

 

 

סברתי כי בכך תם מסע כושל נוסף שלי בנסיון “להעלות באוב” מן העבר מקום ששימש השראה לשירו של שאול טשרניחובסקי – אלא שבענין זה נתגלה לי תוך כדי עבודה על פוסט זה פרט שלא היה ידוע לי קודם לתחילת כתיבתו.

 

בשיטוטי באינטרנט גילתי כי זוג הפרופסורים זהר ויעקב שביט מאוניברסיטת תל-אביב הרחיקו גם הם להיילדלברג, בעקבותיו של שאול טשרניחובסקי – ואת רשמיהם פרסמו ביום

7.8.2009 בעתון “הארץ” :

 

קישור ישיר לעתון “הארץ” מיום 7.8.2009

 

הפרסום של זהר ויעקב שביט הופיע בעתון “הארץ” כמעט חדשיים לאחר ביקורי  [ שהיה כזכור ב 18 ליוני 2009 ] ועד להכנת פוסט זה לא ידעתי עליו. רק בעת עבודתי על פוסט זה בחודש נובמבר 2017 גיליתי באינטרנט את הכתבה של זהר ויעקב שביט.

מה שמצאתי ברשימתם של פרופ’ זהר ויעקב שביט שהתמקדו בעיקר בחיפוש אחר הפסל של אפולו ששימש השראה לטשרניחובסקי בשירו המונומנטלי “לנוכח פסל אפולו” הוא סיום המאמר שאני מרשה לעצמי להעתיק הנה את הדף כפי שהוא מופיע בקישור לעתון “הארץ” באינטרנט.

 

 

 

כלומר, הסתבר לי בדיעבד, כי חושי הבלשות הספרותית שלי לא בגדו בי אף הפעם והגעתי, ללא עזרת אנשי אוניברסיטת היילדלברג, אלא בכוחות עצמי לאותה כתובת שאושרה על ידי נציגים מוסמכים של האוניברסיטה המכובדת.

מה שיכול אני להוסיף הוא תצלום של אותו פנסיון שנקרא ” Schwarezes Schiff” בגלויה משנות השלושים [ בהתחשב באוטובוס ההאדום הניצב בחזית המבנה ]

 

 

 

 

 

 המשך המסע בעקבות טשרניחובסקי יביאנו לבחינת השפעתו של פרידריך ניטשה על ששאול טשרניחובסקי וביחוד לענין ה”דיכוטומיה” שבין ה”אפוליני” וה”דיוניסי” כמבוא ורקע לקריאה מוערת בשיר “הנאווה מדילסברג”

 

 

 

______________________________________

פוסטים בנושא שאול טשרניחובסקי

______________________________________

 

[01] בעקבות טשרניחובסקי להיילדלברג ו”הנאווה מדילסברג”

[02] בין ניטשה לטשרניחובסקי – השפעה או השראה”

[03] קריאה “דיוניסית” ב”הנאוה מדילסברג” [ בהכנה ]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

תרום - אם אתם מעונינים לתמוך בקיומו של אתר "מילים" הנמנע מכל צורה של פרסום - כל סכום תרומה יתקבל בתודה

Be Sociable, Share!
הערות שוליים
  1. שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות בעריכת בעז ערפלי מוסד ביאליק בעמוד266 []
  2. הלל ברזל שירת התחיה שאול טשרניחובסקי , ספרית פועלים בעמוד 125 []
  3. עדו בסוק – ליופי ונשגב לבו ער – שאול טשרניחובסקי – חיים -הוצאת כרמל ירושלים בעמוד 106 []
  4. הלל ברזל – המאה החצויה –  ממודרניזם לפוסט-מודרניזם – כרך ראשון – מיטא-ריאליזם וריאליזם – הקבוץ המאוחד בעמוד 431 []
  5. הלל ברזל – שירת התחיה שאול טשרניחובסקי בעמוד 20 []
  6. קלוזנר בעמוד 58 []
  7. ראה הפרק אהבות היילדלברג, טרגדיית אמי – בספרו של עידו בסוק – שאול טשרניחובסקי חיים בעמוד 128 []
  8. יוסף קלוזנר בעמוד 60 []
  9. קלואוזנר בעמוד 55 []
  10. קלאוזנר בעמוד 56 []
סוף עמוד

אין תגובות

כתיבת תגובה

Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....