Tel Aviv, 16 Jan 2018, 18:54:52
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות

[13] בין ה”כן” של ס. יזהר ל “yes” של ג’ימס ג’ויס – {“מלקומיה יפהפיה”} {יוליסס}

 

ס. יזהר

 

 

הכיסופים למגע

בפרק “צנוניים” שב”מלקומיה יפהפיה” של ס. יזהר, ממשיך המספר לערוג עליה: על אותה “שולה” קיימת לא קיימת’ מדומיינת-הזויה, נהזית ונחשקת עד מאוד.

בעמ’ 152 מובא תיאור מפורט עד לפרטי פרטים, של נסיון התקרבות של היד :

 

“אבל כעת הנה היא כבר מעליה, היד הזאת, בכל זאת, באמת, או נאמר כבר ממש באמצע הדרך בדרכה ללכת לעבור אל צדה ורק עוד רגע והיא כבר שם ישר מעליה, אלוהים, ישר מעל אצלה, מעל מה שהוא היא עצמה, מעל התחום שלה שבתוכו היא וכל גופה שלה וכל גופה ובשרה ונשמתה נמצאים עם כל היותה שלה ועם נשימתה והחום שלה וכולה כולה וגופה שלה וכל ידיעת היותה ועם כל נשיותה שיש לה והיא שם כולה והכל, ורק עוד מחכה רגע היד הזאת לדעת עוד משהו ואם היא, מצידה, מה היא תאמר, ואם היא מצידה כבר חשה משהו מתרחש על אף עיניה העצומות, ואם היא כבר יודעת על היד שלו שכבר הלכה וניזונה ועברה את הגבול וכבר היא ישנה בתוך אויר גבול תחומה שלה, ומה היא תהיה הולכת לעשות מצדה כעת או לאמור או מה, אילו הוא רק העז סוף סוף, אילו כבר באמת שלח אליה וכבר עשה וגם עבר, אלא שהיא עדיין יד תלויה שם ברפרוף מעליה, וגם לא ברור עוד אם זה כבר מעשה או רק כוונה, וקשה אוי קשה, מרחפת מעליה, נורא רוצה לנחות, ומרחפת אצלה מעליה, כל כך רוצה, אילו רק ידעת, קלה קלילה מנוצה, יותר קלה מקלה, רפרופית מרחפת במרופרך, וכבדה כל כך, כבדה מעופרת, כבדה משאת, ועוד רגע והיא נופלת מתה ככרותה, וכעת מצחיקה סתם איזו יד באויר לשם כלום ובלתי עושה כלום, סתם מרחפת כמעט נוגעת, ובאמת הלוא כבר כן ירדה, ובאמת הלו היא כבר למטה כן וכבר היא נוגעת, בה, מה נווגעת, נוגעת היטב, נוגעת חזק, אחוזה בה ומאוחזה בה, כן, ואוחזת כבר אחזה וגם תפשה, ומחזיקה בך החזק היטב וחזק וכבר נכנסת בך ולוקחת לה, כן, וכבר פולשת פנימה אלייך וכבר קורעת מעלייך הכל וכבר, וכן הלאה, לא מה פשוט מזה, מה פשוט מזה, בסך הכל יד אחת זזה מתחומו שלו רוחפת ועוברת ובאה לצד תחומה שלה, זה הכל, אילו רק יכלה.”((עמ’ 152-3))

 

לאחר שלא הגיע אל מחוז חפצו, מתהפכות בו היוצרות ועתה הוא שואל “למה שלא תתחיל היא?1 והוא מפנה “אליה” [ בגוף שלישי ] את השאלה, מתחיל ממרחק ואט אט מתקרב עד שהוא מדבר אל “שולה” ישירות :

 

“… למה שלא תתחיל היא, למה לא, והלוא הכל בידיה, ובן רגע היה הכל נפתח בבת אחת אם רק היתה היא מצידה מתחילה, והכל היה פתאום קל נורא ונפתח ונורא מתחיל להיות, למה לא תתחילי, שולה, בואי, הושיטי, געי בי, בואי תגעי בי, הושיטי יד, בואי, געי בי, פה זה אני פה כאן כולי כאן מחכה מחכה, געי בי שולה, איך אני אתחיל בלי שאת תאמרי בוא, איך אני בלי שתאמרי לי כן, ואני צריך לדעת, רק סימן שכן, שאדע שכן, שאת כן שאת כן, שגם את כן, שאינך בלתי רוצה, שאינך רק לא, רק אות, ושלא תהיי כעת לא, אמרי מלה, אמרי לי שולה, געי בי, אמרי שכן, תני לי שאדע, ואחר כך הכל יהיה בא מאליו נהדר, ואחר כך מה עוד צריך יותר, מה צריך ומי צריך עוד כלום והכל יהיה בא מאליו יפה וקל ומתחיל לעשות דברים ואת השמים ואת הארץ…”((עמ’ 154)).

 

 

 

לאחר מכן, לאחר הלבטים וההיסוסים והעכבות הרבים והבישנות והמעצורים, אל מול הדחף והדחק והחתירה למגע – עובר המספר לקטע שניתן לקרוא בו מעין, העצמה עצמית, מעין חיזוק של הצד הרוצה על מנת שיתגבר על הצד המהסס. הוא מעודד עצמו במילת הקסמים “כן” ההופכת להיות מילת עידוד, מעין מנטרה המחזקת את תשוקתו ומקרבת אותו אל היעד – לשים ידו על “שולה” לכבוש אותה ולחוש אותה.

 

והמגע עצמו:

“……הולך ומוליך מעליה מגע נוגע, מגע סופג, מתמלא ספיגה, נפתח ומעלה אליו, משהה רגע, מגע משתה העושה מגע נכון, לא דביק ולא מעיק ולא נוגס ולא חוטף אלא רק חומד יודע חמד יודע חמדה אני ידעתי חמדה שלא היתה כמותה מוליך מגע על פני חום עור גופה ועל פני רוך החום השקט של עורה החלק נוגע בשקט נוגע במגעה כל הזמן שוקק מאוד רגיש כמו הדק שבמיתרים לא מחסיר אף נקודה בקטיפת עורה שלה בכל החלקות שלה המשיית הזאו של קטיפת עורה הנקי הבהיר החם הזה של נערה ביופיה ואשה צעירה ביופיה ובחיטוביה העיגוליים בשקט יפי חמוקיה המעוגלים לאט בכל עדנת צחות חלקותה הולך לאט בכל עורה בכל פינה בגופה בכל חומה השקט הבא אליו נענה מצדה לקראתו נותן נענה ובא נותנת ובאה מתרפקת באה לקראתו היא מצדה באה נפתחת נותנת משלה הנהדר ומעצמה ונותנת משלה חמה ונושמת ולא מרחק ושום מרחק ואין עוד מרחק ולא שום רוחק בין קערת כף היד ההולכת לוטפת עליה ובין קשב עור גופה הסמרמר לרגעים נרעד כאומר כן, כעונה אליו ואומר לו כן, פשוט כן, פשוט בוא, ואומר גם עוד, ואומר, כן, כל הזמן, כן כן, בלי דבר מילה, ושום דבר ושום מרחק ביניהם, כלום גם לא הכי קטן, ושום מרחק אין,ו רק כן ויש ויש מגע ורק הולך ונימוש ממומש חלק כולו, עדין כפלומת משי, חלק כקטיפה, ונוגע מחליק אוסף לוטף לוקח כל טובו של נועם מתן מגע גופה הנשי הזה ומוסיף עוד והולך ונכנס הלאה ועוד ופנימה וישר אל הלב….(עמ’ 155))

 

 

הדגשות המילה “כן” באדום לאורך הקטע המצוטט הוספו על ידי.

בכל הקטע הפיוטי הזה מדבר אלינו ס. יזהר שירה בתוך פרוזה. פיוט בשורות ארוכות, בזרם אסוציאטיבי מתגלגל ומתקדם. השימוש החוזר ונשנה ב”כן” מוסיף מעין מקצב לזרימה האסוציאטיבית של המילים.  המשפטים ארוכים, מתמשכים, זורמים בזרם כמעט בלתי פוסק, ורק הפסיקים הפזורים לארכו, מאפשרים לקורא נשימה בין זרם לזרם, בין קבוצת דימויים אחת לרעותה, מחשבה, רגש תחושה והרהורים העוברים בתודעתו של המספר – הוא הגבר העורג לאחת “שולה” וחושף בפנינו את זרם התודעה שלו – ואת ה”טכניקה” שהוא מפעיל, לפנות אלה ולבקש שהיא תדבר שהיא תאמר או תאותת את ה “כן” המצופה, הגואל.

 

ה”כן” הזה שס. יזהר נזקק לו כאן, מעלה על הדעת ועל האסוציאציה ועל הזכרון “כן” אחד אחר,  דומיננטי מאוד כמעט אמרתי אולטימטיבי.

 

 

 

 

ה yes של מולי בלום ביוליסס של ג’ויס

 

ועל הדעת עולה קטע הסיום ביוליסס של ג’ימס ג’ויס.

היתכן כי ס. יזהר מתכתב כאן עם ה”yes” המפורסם של מולי בלום בפרק המסיים את “יוליסס” הפרק המכונה “פנלופה” – הנעדר כל סימני פיסוק מראשית עד אחרית, וכולו זרם תודעה מתמשך ?

איני יודע האם ס. יזהר התייחס במכלול כתביו לג’ימס ג’ויס. אין לי ספק כי שמע עליו ואני מניח כי קרא אותו. אך האם הושפע ממנו ?

אין בידי כלים להצביע על אפשרות כזו. מה שמצאתי בכתובים הוא דברים שאמר ס. יזהר בראיון שנתן למירי גלעד כפי שהדפיסה כנספח לספרה : “מסע אל חווית הרגע בחיי היום יום וביצירתם של וירג’יניה וולף וס. יזהר” ( הוצאת רסלינג, 2013), בו ערכה השוואות שונות בין תופעות בספריה של וורג’יניה וולף לבין סיפוריו של ס. יזהר ובעיקר “ימי ציקלג”.

 

בראיון שערכה עם ס. יזהר, בקיץ 1999,  שאלה מירי גלעד את ס. יזהר כמה שאלות – וארשה לעצמי לצטטן ואת תשובותיו:

 

“מ: האם היית מודע לז’אנר הכתיבה של “זרם התודעה” הרי הוכתרת כסופר של זרם התודעה”

“ס. כשהתחלתי לכתוב לא ידעתי אנגלית ולא קראתי אנגלית. זה קרה לי רציתי לכתוב כך, זה בא מתוכי כאילו זו המצאה שלי. כמו מי שפותר את משפט פיתגורס בלי שידע עליו.

מ: מה יכול להיות בעיניך הקשר בין הכתיבה שלך לכתיבה של וירג’יניה וולף ?

ס. אולי רק אורך המשפטים ותשומת הלב להליכה שלהם וההתפשות שלהם – פרישה ארוכה שיש לה זמן לראות, לתאר, להתמקד על דברים כי הםחשובים, לא לומר: “היה בוקר בהיר” כי זה מענין, יפה, משהו שכדאי לדבר עליו”((מירי גלעד מסע אל חווית הרגע, בעמ’ 296-7))

במילים אחרות: ס. יזהר מכחיש כל השפעה של וורג’יניה וולף, שבכתיבתה סממנים מובהקים של “זרם התודעה” על כתיבתו המוקדמת. כדי להרחיק את העדות מספר ס. יזהר למראיינת מירי גלעד, כי כתיבתו המוקדמת נעשתה, כדבריו, טרם ידע אנגלית. כלומר כלל לא יכול היה להחשף לכתיבתה של וירג’יניה וולף, שבאותן שנים טרם תורגמה לעברית.

האמנם ?

נקרא נא קטע מספרה של ניצה בן ארי “ס. יזהר ספור חיים”:

“באותה תקופה גילו השניים ( יזהר ונעמי – ו’) את מאהבה של ליידי צ’טרלי לד.ה. לורנס. בי”ג אדר א’ תרצח [ המקביל ל  14.2.1938 – ו’ ] כתבה על כך נעמי ביומנה:

“יזהר קורא באנגלית את The Lover of Lady Chatterly של Lorens [כך היא מתעתקת את השם ] בכלל הוא מתפעל מן השפה האנגלית, מוצא אותה עשירה ויפה, רבת כוח והגיון בעוד שהגרמנית מאוסה עליו והוא סובר שבשל כיעור השפה קמו לגרמנים מוסיקאים גדולים כל כך בעוד שבספרות יד האנגלים על העליונה..”2

 

כזכור, סיפורו הראשון של ס. יזהר פורסם בפברואר 1938 [ ראה הרשימה על אפרים חוזר לאספסת” ] וזמן כתיבת הסיפור היה סמוך לפני כן. כלומר בזמן המקביל לקריאתם של נעמי וולמן [ לימים סמילנסקי ] ויזהר סמילנסקי בספרו של ד.ה. לורנס באנגלית !.

הכחשתו זו של ס. יזהר, כמו נסיונותיו הרבים למחוק או לטשטש את עקבות ההשפעות שהשפיעו על יצירתו, מזכירים במשהו הכחשה אחרת של סופר עברי אחר:.

במסיבה שנערכה לדב סדן, ידידו ביום י”ג באדר א’ תשכ”ב [ המקביל ליום  17.2.1962 ] נשא ש”י עגנון דברים ואמר:

“חברי וחברותי, מימי לא כיחשתי ברבותי ולא העלמתי ממי למדתי, אבל ספר המעשים נשמתי בלבד לימדה אותי ונשמתי היא שהגידה אותם לי. ומה שמזכירים עלי את קאפקא טעות היא. קודם שפרסמתי את ספר המעשים לא ידעתי מספורי קאפקא חוץ מסיפורו די פערוונדלונד [ “המוכר בתרגום לעברית כ”מטמורפוזיס” – או כ”הגלגול” – ו’] ואף עכשי חוץ מן המשפט שקראתי בימי חוליי לפני עשר שנים לא לקחתי ספר של קאפקא לידי. פעמים הרבה ביקשה אשתי שתחי’ לקרות לפני סיפור של קאפקא ולא עלתה בידי. אחר שקראה בפני עמוד או דף משכתי אזני הימנו. קאפקא אינו משורש נשמתי, וכל שאינו משורש נשמתי אני איני קולט אותו ואפילו גדול הוא כעשרה זקנים שעשו את ספר תהילים. שמחה היא לקרות בהומירוס בסרוונטס בבלזק בגוגול בטולסטוי בפלובר בהמסון ואפילו בקטנים מהם, ולא בקאפקא אף על פי שכל ספריו מצויים אצל אשתי ומוכנה היא לקרותם לפני. יודע אני שמשורר גדול הוא קאפקא, אבל נפשי זרה לו. כיוצא בו פרוסט כיוצא בו דשזויס, כיוצא בו הופמן, כיוצא בהם שאר כמה גדולי עולם”3

לפי גירסת הלל ברזל ספר המעשים של ש”י עגנון כולל סיפורים רבים אותם משווה המחבר לסיפורים של פרנץ קאפקא.

וכל שנותר לי לאמר על מחלוקות אלה, הוא “אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו איזובי הקיר “ ?

 

איני מתכוון ואף איני מוסמך לקבוע מסמרות בענין השפעה אפשרית של השימוש הנרחב שעושה ג’יימס ג’ויס [ שש”י עגנון מאיית את שמו כדשזויס… ] במונולוג הארוך של מולי בלום בפרק המסיים של יוליסס שלו בביטוי החוזר ונשנה בפרק המתפרס על פני כ 46 עמודים [ מעמוד 795 עד עמוד 841 ] – כ 137 פעמים – והביטוי הוא “Yes”.

תרגום החלק השני של יוליסס לעברית ראה אור בשנת 1992 ו”מלקומיה יפהפיה” פורסם בשנת 1998

אך, ראוי כי נעיין בקטע המסיים את הספר של ג’ימס ג’ויס – יוליסס – הבנוי כמונולוג ארוך של מולי בלום, אשתו הזמרת של ליאופולד בלום – הדמות הראשית בספר: את המלה YES החוזרת ונשנית בקטע בתרגום לעברית של יעל רנן – הדגשתי אני בצבע אדום:

להגדלת הטקסט הקלק עליו

כיוון שאהבתי מאוד את יוליסס בכלל ואת הפרק המסיים במיוחד, ערכתי בדצמבר 2008 סרטון קצר המבוסס על הקראה של הקטע המסיים את יוליסס [ שצוטט לעיל ] בביצועה של של השחקנית האירית Marcella Riorden המקריאה את את המונולוג המחשמל של מולי בלום:

להלן הסרטון עם כתוביות בעברית:

 

קישור לסרטון על הyes  של מולי בלום

 

ובקישור זה – חומרי הבסיס ששמשו אותי בהכנת הסרטון.

 

 

קימים הבדלים רבים בין ה”כן” של ס. יזהר ובין ה”Yes”  של ג’ימס ג’ויס. העיקרי בהם הוא הדובר המשמיע את אותו ביטוי חוזר. אצל ס. יזהר את הדברים אומר הוא, הגבר העורג על “שולה” הבלתי מושגת – המבקש בכוחה של מילת הקסם “כן” לכבוש אותה ולהגיע אליה. אצל ג’ויס המונולוג הוא מונולוג של האשה, המוליכה לפני הקורא במהלך אותם 46 עמודים, מונולוג ארוך, פטפטני ובה במידה חושפני על מהלך חייה, ואהבותיה ומאהביה, עד שהיא חוזרת בפועל למומנט בו “כבשה” את נפשו של ליאופולד בלום, שיהיה בעלה ואבי ביתם, כשש עשרה שנה קודם לכן, בגבעת הואות’ בין שיחי הרודודנדרון – [ ומקרה הוא שגם אצל ס. יזהר מככב הפרח “מלקומיה יפהפיה” במחול החיזור עם “שולה” ? ] ועד לבקשתה בעיניה כי הוא יבקש “כן” והוא ביקש “שאני כן תגידי כן והלב שלו דפק כמו מטורף וכן אמרתי כן אני רוצה כן”.

 

כלומר – מולי נענית לבקשתו של ליאופולד בלום ואומרת לו “כן” – ונוצר המגע בינהם “וחיבקתי קודם כן ומשכתי אלי שירגיש את השדיים כל הבוסם”

 

ולעומת ג’ימס ג’ויס המאוד גופני ומאוד בוטה [ עד כי ספרו נאסר על ידי הצנזורה, בגלל השימוש בביטויים מיניים מפורשים מידי שהוגדרו “תועבה” ] נותר ס. יזהר תלוי בתקווה ובצפיה למגע שאין לדעת אם היה והתרחש או רק נהזה.

 

מקור אפשרי של ג’ימס ג’ויס ל”כן” בפרק “פנלופה”

 

כידוע המבנה של “יוליסס” מבוסס על אפיזודות באודיסיאה של הומירוס. כל אחד מ 18 פרקי הספר מתייחס בדרך זו או אחרת לאפיזודות בספרו של הומירוס. הפרק מס’ 18 ביוליסס המכונה “פנלופה” מתייחס לשיר מס 23 בספרו של הומירוס – בפרק זה חוזר אודיסיאוס חזרה לביתו לאחר שנעדר ממנו 20 שנה. בכל אותן שנים שמרה לו פנלופה אשתו אמונים ודחתה בדרכים שונות ובתחבולות רבות את כל המחזרים שצבאו על פתחה ואף התנחלו בביתה. אודיסיאוס מגיע לביתו מחופ/ש לקבצן, ברצותו להסתיר את זהותו כדי שיוכל לראות את האמת על המתרחש בבית. אך הוא מתגלה עד מהרה, תחילה על ידי כלבו הזקן והנאמן – ארגוס – המזהה את אדוניו, ומיד לאחר מכן צונח ומת, ואחר כך על ידי המשרתת הנאמנה. אברינומה. פנלופה מזהה את אודיסיאוס כיוון שידע לתאר פרטים ממיטתם המשותפת, עובדות שהיו ידועות רק לו. ואז מתרחש המפגש בין אודיסאוס ובין פנלופה המתואר על ידי הומירוס – כך –  בתרגומו של שאול טשרניחובסקי:

 

 

אכן מפגש מרגש בין האוהבים החוזרים איש לזרועות אישתו אחרי פרידה ארוכה של עשרים שנה. אך מאין שאב ג’ימס ג’ויס את אותה חזרה עיקשת על הביטוי Yes  ביטוי החוזר ומהדהד כה הרבה פעמים ביחוד בקטע הסיום של ספרו – מעין אקורד סיום למסע פתלתול ומתמשך. ונזכור גם כי באירוניה של ג’ויס – מולי, אשתו של ליאופולד בלום, מתוודה על בגידותיה בליאופולד בלום, ועל חוסר נאמנותה – להבדיל מפנלופה הנאמנה אשת אודיסאוס.

יש המפרשים את החידוש שחידש ג’ימס ג’ויס בפרק זה בספרו – פרק הנעדר על 46 עמודיו, כל סימני פיסוק –  והוא כביכול רצף בלתי נפסק של דיבורים של מולי בלום, באופיה של נורה ברנאקל – אשתו של ג’ימס ג’ויס שכתבה לו מכתבים ללא סימני פיסוק וכנראה היתה פטפטנית בלתי נלאית – כמקור השראה לפרק מיוחד זה פרי עטו של ג’ימס ג’ויס שהצליח לחדור בו לתוך תוככי נפשה של האשה מולי בלום – ואם תרצה לתוך תוככי נפשה של האשה.

אך מאיפה שאב ג’ימס ג’ויס את המנטרה של ה Yes ?

הנה מקור אפשרי :

 

ה SI של מונטוורדי

 

קלאודיו מונטורדי, (1567-1643) הקומפוזיטור האיטלקי המפורסם במדריגלים הרבים שכתב, שלח ידו גם בכתבית אופרות והיה אחד הראשונים שכתב מוזיקה לצורה מוזיקלית זו. בשנת 1641 חיבר מוזיקה לסיפור שיבתו של אודיסאוס למולדתו – על בסיס סיפור האודיסיאה של הומירוס:

 

 

הבסיס לליברטו שימש התרגום ללטינית של האודיסיאה – בה אודיסס [ המוכר לנו כאודיסיאוס ] ששמו בלטינית הוא יוליסס –  ומכאן שמה של האופרה באיטלקית: 

Il ritorno d’Ulisse in patria כלומר “שיבתו של יוליסס למולדת”.

מחבר הליברטו לאופרה, על בסיסה חיבר קלאודיו מונטורדי בשנת 1640 את המוזיקה היה הGiacomo Badoaro אשר בסצינה המסיימת את האופרה מפגיש את יוליסס השב למולדתו ולביתו עם פנלופה שזכתה לאחר שנות ציפיה רבות לפגוש בבעלה. במפגש אוהבים זה חוזרת המילה SI משמע “כן” משמע YES . הנה הטקסט במקור האיטלקי – כאשר המלה SI הודגשה באדום על ידי:

PENELOPE

 

Or ti riconosco,

or ti credo,

antico possessore

del combattuto core!

Onestà mi perdoni!

Dono tutto ad amor

le sue ragioni!

 

ULISSE

Sciogli la lingua, deh, sciogli

per allegrezza i nodi!

Sciogli un sospir,

un “ohimé”,

la voce snodi!

 

PENELOPE

Illustratevi, o Cieli,

rinfioratevi, o prati!

Aure, gioite!

Gli augelletti cantando,

i rivi mormorando

or si rallegrino!

Quell’erbe verdeggianti,

quell’onde sussurranti,

or si consolino!

Già ch’è sorta felice,

dal cenere troian,

la mia Fenice!

 

ULISSE

Sospirato mio sole!

 

PENELOPE

Rinnovata mia luce!

 

ULISSE

Porto quieto e riposo!

 

PENELOPE

Bramato , ma caro!

 

ULISSE

Bramato , ma caro!

 

PENELOPE

Per te gli andati affanni

A benedir imparo!

 

ULISSE

Non si rammenti

Più de’ tormenti!

 

PENELOPE

Sì, sì, vita, sì, sì!

 

ULISSE

Tutto è piacere!

 

PENELOPE

Sì, sì, vita, sì, sì!

Fuggan dai petti

dogliosi affetti!

ULISSE

Sì, sì, core, sì, sì!

PENELOPE

Tutto è godere!

 

PENELOPE, ULISSE

Del piacer, del goder

venuto è il dì!

Sì, sì, vita!

Sì, sì, core, sì, sì!

 

את תרגומו של הדיאלוג יוכלו הגולשים לקרוא בקטע הוידאו הבא בו מבוצע קטע הסיום של האופרה של קלאודיו מונטורדי מפיהם של ג’נט בייקר ובנג’מין לוקסון.

 

YouTube Preview Image

 

קישור ישיר לביצוע הסצינה האחרונה בחזרתו של יוליסס למולדת

 

וכאן קישור לקובץ הקול

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

אם מותר לי לנחש, הייתי מהמר על כך כי ס. יזהר היה מעדיף את הסיום המעודן באופרה של מונטוורדי על פני הסיום הפרוע-משהו של ג’ימס ג’ויס.

 

_________________________________________

פוסטים על המוזיקה בכמה מיצירותיו של ס. יזהר

_________________________________________

 

[1].ס. יזהר והמוזיקה – מקדמה – [ “חבקוק”, “גילוי אליהו” ]

[2].. ס. יזהר והמוזיקה –  קופסה נודפת לועזות [ “חבקוק” ]  

[3]. ס. יזהר והמוזיקה – מוזיקה בחירבת מחאז [” ימי צקלג” ]  

[4].  ס. יזהר והמוזיקה – שירת הפוסהרמוניק [“חרלמוב” צדדיים]

[5].ס. יזהר והמוזיקה – בין סיפור לממואר [“חרלמוב” – צדדיים ]

[6].ס. יזהר והמוזיקה – המורה חרלמוב והידיד חבקין [“חרלמוב” – “חבקוק” ]

[7].ס. יזהר והמוזיקה – בין “כאן” ו”שם”  [“גילה” – צדדיים ]

[8].  מס. יזהר להיינריך היינה וה Der Doppltganger 

[9.]  מס. יזהר לפרנץ שוברט וה Der Doppltganger

[10]. ס. יזהר והמוזיקה – סרנדה של שוברט ל”גילה” [צדדיים]

[11].  ס. יזהר בין האספסת לפרדס – “אפרים חוזר לאספסת” [החורשה בגבעה]

[12].   ס. יזהר “שולה”  כ idée fixe  – [ “מלקומיה יפהפיה” ]

[13]  בין ה”כן”  של ס. יזהר ל “yes” של ג’ימס ג’ויס  – [“מלקומיה יפהפיה”] [ יוליסס]

[14]  ס.יזהר / ניצה בן-ארי :  “סיפור חיים” חלק ב’ 

[15]  ס. יזהר / ניצה בן-ארי : הערות שוליות להערת שוליים ל”מלקומיה יפהפיה”

[ המשך יבוא…..]

 

 

 

 

תרום - אם אתם מעונינים לתמוך בקיומו של אתר "מילים" הנמנע מכל צורה של פרסום - כל סכום תרומה יתקבל בתודה

Be Sociable, Share!
הערות שוליים
  1. בעמ’ 154 []
  2. ס. יזהר  ניצה בן-ארי ספור חיים, בעמ’ 364 []
  3. נדפס בהארץ 3.3.1972, מצוטט מתוך הפתיחה לספרו של הלל ברזל “בין עדנון לקפקא מחקר משווה, צבהוצאת “בר אוריין” בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה בר-אילן, רמת גן, 1972 []
סוף עמוד

תגיות: ,

אין תגובות

כתיבת תגובה

Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....