Tel Aviv, 22 Sep 2017, 10:58:52
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות

[1] רוברט קאפה – תצלום “הרגע המכריע” – מותו של איש מליציה

20 בפברואר, 2015

.

 

תצלומו של קאפה – פותח מהנגטיב שבארכיון ממשלת ספרד – סאלמנקה

 

הביטוי “הרגע המכריע” “The Decisive Moment”, הוא השם שניתן המתרגם לאנגלית של ספר הצילומים של הנרי קרטייה ברנסון שבמקור הצרפתי נקרא “Images à la sauvette” – כאשר כוונת הביטוי היא לתאר או אותו רגע – בפועל “שבריר השניה” בו לוחץ הצלם על הדק המצלמה וחושף את הנגלה לפניו כדי שיקלט ב”לשכה האפלה” Camera Obscura וייצרב על גבי סרט הצילום הרגיש לאור [ בטכניקת הפילם כפי שהיתה נהוגה בשנים עברו – או על גבי לוח אלקטרוני כמקובל הצילום הדיגיטלי ] – ו”ינציח את הרגע” כלומר ירכז באותו שבריר שניה את התלכדותם של כל האלמנטים הויזואליים העובדתיים, הסביבתיים והרגשיים שמבקש האמן לבטא בצילום אותו הוא מצלם. נקודת זמן זו היא נקודת זמן קריטית אותה בוחר הצלם מתוך זרם החיים – צלם המצליח ל”תפוס את הרגע המכריע” הופך בה בשניה מסתם מעתיק את המציאות לבורא של יצירת אומנות.

 

למרות שהביטוי קשור לתצלומיו של הנרי קרטייה ברנסון – שהיה צלם מאוד פואטי בתצלומיו והצליח להעביר דרך עדשת מצלמתו סיפורי חיים מרגשים, רק צילומים מעטים שלו הצליחו לתפוס את “הרגע המכריע”. לעומת זאת אין ספק כי ביטוי זה מקבל משנה משמעות ועומק לנוכח צילומו זה של רוברט קאפה אשר צולם ביום 5.9.1936 – בראשיתה של מלחמת האזרחים בספרד – והפך ברבות השנים לסמל לאותה מלחמה.

בפוסט זה, אשר פורסם במקורו בחודש פברואר 2005 באתר “מילים” הקודם, דנתי בתצלום זה, ובין השאר בטענות על היותו תצלום “מועמד” “מבויים” ולא אמיתי – ולרגל פתיחת התערוכה “רוברט קאפה: צלם של החיים” שנפתחה בחודש פברואר 2015 במוזיאון תל אביב – אני חוזר ומעלה את הפוסט הקודם – וכן מפנה בסופו לטענות חדשות שצצו בענין האוטנטיות של התצלום.

להלן הפוסט כפי שהועלה במקורו בחודש פברואר 2005:

__________________________________

 

בתקופה בה צולם התצלום – בחודש ספטמבר 1936 – טכניקת הצילום המקובלת התבססה על סירטי צילום שניתן היה לצלם על כל אחד מהם כ 35 תצלומים. לאחר שסרט הצילום היה מסתיים היה צורך “לגלגל” אותו חזרה לקופסה האפלה בה הוא שכן ולפתח אותו ב”חדר חושך” באמצעות כימיקלים שחשפו את התצלומים על ה”נגטיב”. לאחר שתהליך פיתוח הסרט הסתיים, ונתקבל ה”נגטיב” של הסרט, היה צורך להדפיס מן הנגטיב את התצלומים על גבי נייר.

 

 

אני מדגיש טכניקה זו, כיוון שהיא נעלמה כמעט לחלוטין בשנים האחרונות כאשר תעשיית הצילום עברה לצילום דיגיטלי, בו אין סרט צילום אלא כרטיס האוגר את התצלומים ואין צורך בחדר חושך ובפיתוח אלא התוצאה מתקבלת בו במקום והצלם יכול לבחון על גבי מסך המצלמה מה צילם וכיצד נראית תוצאת הצילום.

בימיו של קאפה היה עובר זמן מרגע הצילום עד אשר הצלם יכול היה לראות בפועל ולבחון את תוצאות פעולת המצלמה שהפעיל.

 

רקע זה חשוב להבנת הקטע הבא המצוטט מתוך ביאוגרפיה שכתב Richard Whelan    על רוברט קאפה: לפי דברי הביאוגרף סרט הצילום עליו צולמה התמונה המפורסמת – לא נשמר בשלמותו. לפי דבריו:

“סרט הצילום בשלמתו נחתך לפיסות [snippets]  על ידי CSIKI WEISS איש חדר החושך הפריזאי של קאפה, מיד לאחר שפיתח את הסרט. חלק מהפיסות הן תצלום אחד אחרים הם שני או שלושה תצלומים. זה היה הנוהג המקובל בחדר החושך של קאפה, מכיוון שחלק מהמפרסמים ביקשו לפתח פלטות halftone מהתשלילים [ הנגטיבים ] המקוריים. לכן הסרטים נחתכו כדי לספק למפרסמים את התצלומים שהם היו זקוקים להם, ואת האחרים שמרו לאחרים. חשוב לזכור כי לתצלומים של קאפה ייחסו אז ערך חדשותי בלבד עם ענין מוגבל בזמן, כעבור זמן קצר היו מתיחסים אליהם כאל חדשות שהתיישנו. אנו יכולים להיות בטוחים שאף אחד באותו זמן לא ניחש כי אחד מהתצלומים של סרט הצילום ייהפך להיות אחד מהתצלומים המפורסמים במאה העשרים. אחד מהפרסומים ששאל את שני התשלילים של “הרגע של המוות” לא השיב אותם לעולם: הם לא נראו שנית משנות השלושים. כל התדפיסים המודרניים של “החייל הנופל” נעשו מהעתק התשליל המקורי המשובח הנמצא באוסף המוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק. זה היה ההעתק היחיד המשובח [ vintage ] עד שנתגלה עותק שני בשנות השמונים. העותק השני נמצא כיום בארכיבים הממשלתיים של מלחמת האזרחים בספרד המצוי בעיר סלמנקה וזה העתק התצלום:

במאמרו שפירסם Richard Whelan  בתגובה לטענות לפיהן התצלום של ה”חייל הנופל” של קאפה אינו אוטנטי ובפועל קאפה “העמיד” את החייל וצילם אותו לצרכיו, מביא הביאוגראף את סידרת התצלומים הסמוכה לתצלום המפורסם’ ,תוך שהוא מציין, כי  לא נשמרו ראיות ברורות על סדר התצלומים. הסדר המדוייק של התצלומים עשוי היה לסייע בפיענוח שאלות רבות בקשר לתצלום זה. אולי ניתן לאמר שהעובדה שהסדר לא נשמר ולא תועד – סייעה לגל השמועות והטענות לענין זיוף התצלום כלומר העמדתו. הרחיק לכת בענין העיתון האיטלקי FOTOGRAFICA ITALIANA אשר בגליון יוני 1972 פירסם מאמר ובו “סידר” את התצלומים כך שלאחר התצלום של “החייל הנופל” הציג את התצלומים בהם החייל היה עדיין בחיים …. כהוכחה לזיוף ולמרמה שבתצלום המפורסם. שכן, אם החייל נורה ונפל כיצד זה הוא נראה חי בתצלומים שצולמו לאחר מכן….

 

ריצ’ארד ווהאלאן טוען, כי העיתון האיטלקי פירסם את התצלומים בדיוק … בסדרם ההפוך…

להלן סדרת התצלומים כשהיא מסודרת לפי הצעתו של ריצ’ארד ווהאלאן במאמרו האמור.  לכן יתכן ועיון ובדיקה של רצף התצלומים שצולמו סמוך לתצלום איש מיליציה נופל יכול להשליך ולהאיר את הנסיבות הקשורות לתצלום המפורסם:

 

 

להגדלה הקלק על התצלום

.

להגדלה הקלק על התצלום

.

להגדלה הקלק על התצלום

.

להגדלה הקלק על התצלום

.

להגדלה הקלק על התצלום

.

להגדלה הקלק על התצלום

.

להגדלה הקלק על התצלום

               

 

                    

 

שאלות אחדות הנשאלות בקשר לתצלום המפורסם הן:

 

האם התצלום צולם בעת קרב ?

האם איש המליציה נורה בעת שהסתער ותקף את האוייב ?

אולי איש המליציה נתקל בחוסר זהירותו או הופתי על ידי מארב של חילי האוייב שהסתתר שטח – ומותו היה מות טיפשי ולא מות הרואי כפי שניסו ליחס לתצלום?

האם היה לבד באותו מקום או היה חלק מיחידה גדולה יותר ?.

מה ניתן ללמוד מהסביבה הקרובה לתצלום – באיזה נסיבות צולם ? בעת קרב ? בהפוגה ? אולי היתה זו בכלל תאונת אימונים ?

אולי נורה מאש ידידותית שנורתה בטעות ?

היכן נמצא האוייב שתקף את איש המליציה ?.

האם הספיק להשיב אש לפני שנפגע , האם הוא או חבריו הסבו לאוייב אבדות גם כן ?

ותהייה נוספת שעלתה בשנת 2009 בשאלה היכן צולם התצלום המפורסם [ זוהי תוספת שאני מוסיף בחודש נובמבר  2014 לרשימה כפי שפרסמתי לראשונה בחודש פברואר 2005]

 

אם היינו יודעים בוודאות נסיבות אלה הן היו מסייעות בידינו לגבש עמדה מבוססת ביחס לתצלום, ואולי לנקוט עמדה ערכית לגבי משמעותו ומה הוא בעצם מסמל או מייצג .

 

יתכן כי העדר האינפורמציה המלאה על נסיבות צילומו סייעה דווקא ביצירת הילת המיתוס סביב לתצלום.

ננסה איפה להציג את התצלומים לפי סדר צילומם, כפי שהם צולמו, לפי דעת הביאוגראף של קאפה, סדר הנראה הגיוני, במידה רבה, ולנסות ולהסיק מתוך כך את נסיבות צילומו של התצלום המפורסם:

 


 

 

 

את התצלום הזה ניתן היה למקם גם כתצלום שצולם לאחר התצלומים 2-3-4 .

אם נשאיר אותו כתצלום הראשון שצולם בסדרה נלמד ממנו כי היתה במקום יחידה של נושאי נשק. בתצלום ניתן לזהות כ 8 לוחמים ונשק בידם.

הם מנופפים בו בתרועת ניצחון ובטחון כמו היו מציגים את נשקם לראווה בפני הצלם, כאשר הם עומדים על גבעה או מאחרי תלולית עפר והצלם מצלם מואדי או שוחה שמתחת למקומם של הלוחמים.

קאפה שלא הסתיר את הסימפטיה שלו לאנשי הרפובליקה – ראה אולי בתצלום זה תצלום המביע “פוזה” של גבורה, תוך הצגת הנשק והנפתו כדרכם של מנצחים הבטוחים בנצחונם. תצלום טוב לתעמולה מגייסת, לכל הדעות.

 

 

 

 

בתצלום זה, הלקוח מאחד העיתונים שהכתיר את מלחמת האזרחים בספרד כ”חזרה כללית” [ לקראת מלחמת העולם השניה ] מוצג התצלום מס’ 1 בצירוף כתוביות.

את תשומת ליבי משכה העובדה כי הרובים שבידי רוב הלוחמים שבתצלום מוחזקים ביד שמאל שלהם.

כידוע, רוב בני האדם הם ימניים [ כותבים ביד ימין וימין היא היד הדומיננטית אצלם] לכן יש להתפלא כי כל אוחזי הנשק שבתצלום אוחזים בו בשמאלם.

מבט בוחן יציג לנו את האדם השמאלי בתמונה כבן דמותו של איש המיליציה הנופל בתצלום המפורסם. אותם פנים אותן אשפות כדורים מעור שחור, אותן חגורות שחורות היורדות במקביל מן הכתפיים לחגורה לתמוך באשפות הככדורים ].  אלא, שבתצלום המפורסם הרובה נשמט דווקא מידו הימנית של איש המיליציה !

נראה לי כי בפרסומי התצלום הוחלף כיוון התצלום ויש להפך אותו 180 מעלות בכיוון מאוזן.

אם כך נעשה התצלום מס 1 ייראה כך ונמספר אותו כמספר 2:

 

 

כאשר נביט על התצלום כשהוא הפוך סדר אחיזת הרובים בידי הלוחמים יסתדר עם הידוע והמקובל – שרוב האנשים אוחזים בנשקם ביד ימינם.

זו גם הסיבה להושטת יד ימין לברכת שלום – בהושטת היד חושף המושיט את ידו ומציג כי ידו אכן מושטת לשלום – שכן היא חופשיה מפגיון או סכין [ בימים עברו ] או נקיה מאקדח [ בימים מודרניים יותר].

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

קבוצה של שישה אנשי מיליציה מדלגת מעל ואדי או תעלה . כל אחד מהלוחמים אוחז רובה. הם בשלבים שונים של הדילוג.

 

מה שמושך את תשומת הלב הוא המרחקים הקצרים בין הלוחמים העוברים את המכשול בצפיפות יחסית גדולה. לפי אמות מידה צבאיות מקובלות הם קרובים מידי אחד לשני. אין הם שומרים מרווח ביטחון מספיק ביניהם. ניתן לחשוב כי לא חשו בסכנה, ולכן לא התגוננו מפני התקפת האוייב עליהם.

יתכן גם כי הדגימו בפני הצלם פעילות צבאית או מהלכים צבאיים, ובמובן זה נראה  כי בפנינו תצלום “מבויים”, במידה זו או אחרת.

לפני שחורצים משפט בענין זה כדאי להשוות תצלום זה – עם שלושה תצלומים הנראים כתצלומים אותנטיים במהלך קרב שצולמו על ידי רוברט קאפה ביום 8.9.1936 בחזית אראגון. גם בהם המרחקים בין לוחם ללוחם קטנים, דבר המסכן אותם למקרה נפילת פגז מרגמה בינהם וגם כמטרה נוחה יותר לאש אוטומטית.

 

 

 

  תצלומים מיום 8 בספטמבר 1936 הסתערות בחזית אראגון – נא לשים לב למרחקים הקטנים שבין הלוחמים

 

אם נחזור לתצלום מס’ 3 הלוחם הנראה במרכז התצלום – קרוב למצלמה –  הוא איש המליציה המופיע בתצלום המפורסם

להגדלה הקלק על התצלום

 

 

 


 

 

זהו תצלום-המשך לתצלום מס’ 3. הלוחמים שזה עתה דילגו על מכשול הקרקע תופסים עמדות ומנצלים את התלולית כהגנה מפני כדורי האוייב, העלול לתקוף מלפנים.

לפי הצל החריף שמטיל גופו של הלוחם על גבי תלולית העפר, זו הגבעה ממנה באו הלוחמים, ניתן להעריך כי מדובר בשעות אחר צהריים. השמש כבר בכיוון שקיעה הגם שהאור עדיין חזק ומכאן הצל החשוך. גם חלקים מהגבעה עליה תופסים הלוחמים מחסה מוצלים או מוחשכים.

 

בתקריב של חלק התצלום נראה בבירור הלוחם שיופיע בתצלום המפורסם. קל לזהותו על פי החולצה הבהירה, על פי כותפות אשפות הרובה שלו, לפי גבותיו העבות והכובע האופייני ללוחמי מיליציות שונות בספרד.

גם בתצלום מוגדל זה ניכרת השמש החזקה והאור המלא שעדיין שורר בעת שהתצלום צולם.

 

 

 


 

זהו תצלום ממרחק קצר יותר של הצלם אל המצולמים.

על פי נתונים אלה נראה כי קאפה שינה את עמדת הצילום בה היה קודם, כאשר היה נמוך יותר ובשולי הגבעה [ יתכן וגם הוא השתמש בגבעה כמחסה שיגן גם עליו מפני הכדורים היכולים לבוא מן הכיוון אליו מכוונים רובי הלוחמים].

יתכן, באותה מידה, כי הרשה לעצמו לעלות על הגבעה ולהתקרב אל הלוחמים, כיוון שידע כי התנוחות אותם מציגים בפניו הלוחמים הן תנוחות לצורך הצילום והתצוגה – ולא היה חשש כי בעת “הצגה” שכזו עלול להתרחש משהו שיסכן חיים.

לימים נהגו לצטט את אמירתו של רוברט קאפה שאמר: “אם התצלום לא מספיק טוב – סימן שלא התקרבת מספיק קרוב”

 

 

 

תצלום זה הוא התצלום המקורב והברור ביותר של פניו של איש המיליציה.

על כובעו ניתן להבחין ב’פונפון’ [‘פומפון’] חוטים המשתלשל בקדמת הכובע, פונפון שהיה מקובל בכובעים הצבאיים ושל המיליציות השונות בספרד.

 

פונפון זה הוא המסביר את הבליטה מעל ראשו של “איש המליציה הנופל” בתצלום המפורסם. כתוצאה מתנועת הגוף הנופל לאחור וכתוצאה מהטיית הראש של הלוחם לאחור, התעופף הפונפון גם כן לכיוון אחורי הגוף, דבר המסביר את מציאותו של אותו כתם בתצלום. מן התצלום המפורסם ברור כי כובעו של איש המיליציה נמצא על ראשו. לא מדובר ב”פיסת מוח” שניתזה מהגולגולת עקב פגיעת הכדור בראשו של האיש המצולם, כפי שיש שסברו. יצויין כי בעיתון לייף נכתב כי הפגיעה בלוחם היתה בראשו.

 

אציין כאן בקיצור דעתי אינה כדעת הסוברים כך.

משיחות שניהלתי עם רופאים אחדים, איתם ניסיתי לברר את “סיבת המות” במקרה זה, כפי שניתן להסיק מהתצלום, כמה מהם העלו בפני את האפשרות של פגיעה ישירה של כדור בעמוד השידרה, דבר שהביא למוות מידי, [ זו הסיבה שאין מבע של כאב בפניו של הלוחם. זו הסיבה לעיניו העצומות] וזה מסביר גם מדוע לא הגיב תגובה אינסטינקטיבית לפגיעה מלפנים העומדת להפילו לאחור על גבו. זה ההסבר למיקומה של יד שמאל שלו, [ ראה בתצלום זה ] , שאינה מושטת, בתנועת הגנה אינסטינקטיבית, להגן על גופו מפני הנפילה לאחור. זה אחד מ”אותות האמת” המובהקים שבתצלום זה התומכים בדעה כי קאפה לא “ביים” את הלוחם, אלא צילם ארוע אמיתי.

 

על כובעו של הלוחם ניכרים ראשי תיבות שם הארגון אליו הוא השתייך:

C N T – איגוד מקצועי אנרכו-סינדיקליסטי, שנוסד בברצלונה ב 1911

לימים, כאשר תבורר זהותו של המצולם והוא יזוהה כ

 

FEDERICO BORREL GARCIA

יתברר כי היה היה חבר במיליציה זו בעיירתו אלקוני ALCONI

בורל [ שכונה טאינו ] עם חברתו גלוריטה

 

 

 


                                                       

 

                                                       

 

 

יש להודות על האמת : סדר התצלומים הללו לא ודאי ולא ברור. ניתן לסדרם לפי המספור כאן וניתן גם להפוך את הסדר. שתי האפשרויות – קיימות. שתיהן תקפות.

 

יש שניסו לאחר את תצלום מס’ 7 לפי מצב העננים שברקע. כל מי שכתב על נושא זה ציין כי שני התצלומים צולמו סמוך מאוד אחד לשני והתייחסו בדרך כלל למצב העננים שברקע שלא השתנה מתצלום לתצלום.

 

על פי הנוף המתגלה מאחרי דמויות הלוחמים, עמק כהה [ ירוק ? ] והרים במרחק , ניתן לקבוע בוודאות די רבה, כי שני התצלומים צולמו באותו מקום, על אותה גבעה או שדה שלף במעלה תלולית מתונה.

 

יחד עם זאת יש כמה הבדלים בין שני התצלומים:

 

המרחק של הצלם מן הדמות המצולמת שונה בין שני התצלומים:

בתצלום מס’ 6 הצלם היה קרוב יותר אל הלוחם המצולם לעומת התצלום מס’ 7.

ניתן ללמוד זאת מהעובדה כי רגליו של הלוחם נמצאת ממש בתחתית התצלום. על גבול התצלום, דבר המעיד על המרחק הקצר שהפריד בין הצלם ללוחם. לפי מיקומו של הלוחם אל מול הנוף הכהה שברקע נראה לכאורה כי הלוחם בתצלום 6 היה גבוה יותר במעלה התלולית והצלם התקרב אליו. בתצלום מס’ 7 הלוחם נופל, כאשר פלג גופו התחתון כבר על הארץ ורק חלק גופו העליון עדיין מחזיק מעמד ועדיין לא נפל לחלוטין, והוא מרוחק יותר מהצלם, הגם שההתרחשות מתרחשת קרוב יותר מהמקום בו התרחש הארוע שבתצלום 7. יש לשים לב לכך כי הלוחם בתצלום מס’ 7 מרוחק יותר מהנוף שמאחור שברקע התצלום:

 

 

כיון שהזווית האופקית בה אחז הצלם את המצלמה שונה במידה מסוימת בין שני התצלומים הסטתי בתצלום מס’ 7 , שהודבק על גבי תצלום מס’ 6 , את התצלום ב 6 מעלות כנגד כיוון השעון – כן נראית התלולית עליה מתרחשים שני התצלומים במישור אחד [ פחות או יותר].

 

אם הערכות מרחק אלו, הנלמדות מהשוואת שני התצלומים נכונות, ניתן להעלות על הדעת סיטואציה כזו של ההתרחשויות שארעו ושהונצחו בשני תצלומים אלה:

 

לאחר שהלוחם בתצלום מס’ 6 נורה ונפל, ניסה הלוחם בתצלום 7 לבוא לעזרתו, יתכן והגיע אליו בעצמו, והצליח לגרור את גופתו במורד התלולית לכיוון בו עמד הצלם.

לאחר שהלוחם בתצלום 6 חולץ ונגרר מן השדה החשוף, ניסה הלוחם בתצלום 7 לחזור ולחלץ מן המקום בו נפל הלוחם בתצלום מס’ 7 את הרובה שנפל ונשמט מידיו – ויתכן ועלה לרום הגבעה או התלולית בזחילה או כשהוא זוחל על ברכיו, כדי לא להחשף לעיני האוייב שהמתין או היה בקרבת מקום. בדרכו אל הנשק או בדרכו חזרה משם הוא נורה וקאפה הספיק לצלמו כשהוא כבר נוטה ליפול לחלוטין, פלג גופו התחתון כבר צמוד לארץ ורק פלג גופו העליון עדיין מחזיק מעמד. כיוון שקאפה היה באותו שלב סמוך ללוחם מתצלום 6 שחולץ, התצלום מס’ 7 צולם מעל הלוחם מס’ 6 – ולכן אין אין הוא נראה בתצלום. יתכן ומצב דברים זה, או דומה לו, יכול להסביר את העובדה כי באף אחד מהתצלומים אין רואים את גופת הלוחם האחר. עובדה זו היתה כנראה אחד הנתונים שעוררו על קאפה את החשד כי “ביים” את התצלום, חשד שכפי שאראה בהמשך אין לו, לדעתי, בעיקר  בעקבות נימוקיו והוכחותיו של של Richard  Whelan  – על מה לסמוך.

 

יש לשים לב לכך כי זווית הצילום בתצלום מס’ 6 היא מלמטה למעלה. ניתן לדמות את הצלם שוכב, אולי מוטל על מרפקיו או כורע, ומצלם את הלוחם מגובה נמוך מעל פני הקרקע, ואילו בתצלום מס’ 7 זווית הצילום משתנה והצלם גבוה יותר ביחס ללוחם המצולם, כלומר הצלם קם או התרומם לעומת מצבו הקודם.

 

יש שטעו לחשוב כי שני הלוחמים המצולמים בשני התצלומים הינם אותו אדם בשני שלבים של נפילתו. תצלום מס’ 6 מיד לאחר הפגיעה ותצלום מס’ 7 כתצלום המשך שצולם מיד לאחר מכן.

סברה זו אינה נכונה: כאשר בוחנים מקרוב את התצלום מס’ 7 ניתן לזהות לוחם זה כלוחם השלישי מימין בתצלום מס’ 1 לנוחיות הגולשים הגדלתי את שני התצלומים וניתן לזהות בבירור את פניו.

על כן, הן לפי מראה פניו, לפי השפם הדק המעטר את פניו, וכן לפי כותפות האוחזות את אשפות הכדורים, המצטלבות על חזהו, בעוד שהכותפות על חזהו של הלוחם בתצלום 6 מקבילות ניתן לזהותו בודאות כלוחם אחר מהלוחם בתצלום מס’ 7 .

 

תצלום מס’ 1 – קטע – תצלום מס’ 7 קטע

 

הנפילה:


מה שמושך את תשומת הלב במיוחד בתצלום מס’ 6 הוא התנוחה המיוחדת בה צולם גופו של הלוחם:

 

אם נעקוב אחר הצורה בה צולמו שתי רגליו של הלוחם בתצלום 6 נראה כי שתי רגליו כמו קורסות לאחור, אין הן יכולות לשאת את משקל הגוף של הלוחם, גופו נוטה לאחור לכיוון המתרחק מהמצלמה כאשר הוא נראה כמו כבר עבר את ‘נקודת-האל-חזור”, בתהליך הנפילה.

 

 

נראה לי כי כדי ל”הזמין” מלוחם רגיל תנוחת נפילה שכזו לצורך תצלום נחוץ “רקדן מיומן ביותר” להעמיד עצמו בתנוחת נפילה שכזו. תנוחת רגליו הפשוקות והמאבדות מחיותן נראית כה אותנטית, שקשה להניח כי לוחם פשוט, כבן כ 24, חבר במיליציה אנרכיסטית, יפליא ב’פירואט’ כה מושלם. ספק בעיני אם רקדן בלט מהמדרגה הראשונה כמו רודולף נוראייף,  אם היה מתבקש להדגים נפילה לאחור שכזו, עם כל מיומנויות הריקוד שלו ושליטתו בגופו ושרירי רגליו החזקים במיוחד, היה מצליח להעמיד עצמו בתנוחת נפילה שכזו “בהזמנה” לצורך צילום.

אם נראה בו בזמן את תנוחת היד המאבדת את הרובה ה”בורח” מן היד לכיוון אחורי, אך נגדי-משהו, לכיוון נפילת הלוחם, נחשוב כבר על ‘כוריאוגרפיה-גאונית’ של העמדת שחקן במצב תנועה כה סינכרוני.

 

 

הוסף לכך את הבעת פניו השקטות והרדומות, עיניו העצומות, של הנופל לאחור, כשהוא עלול להחבל בגבו החשוף בעת שייתקל בקרקע – כל אלה שוללים הבעה של פחד, של מתח,  ושל המאמץ להעמיד פני נופל-לאחור.

 

לא נראה כהגיוני להשיג שליטה כה מושלמת בהבעת הפנים, בעיניים העצומות, בתנועת כף היד הפאסיבית והאדישה הנפערת ונפשטת מכח התנועה של הרובה מכיוון הגוף לכיוון הנגדי לכיוון הנפילה, כל אלה מצביעים על תכנון וביצוע מושלמים  מידי עבור צלם צעיר כבן 24 בלבד, כאשר גם ה’שחקן’ שהסכים ל”שחק” את איש המיליציה נופל – גם הוא צעיר כבן 24 [ כגילו של בורל בעת שנפל ].

 

הבה נוסיף לכך את הנסיבות: הצלם נמצא בשדה, הרחק מחדר חושך של צלמים, אין לו שם האמצעים לפתח את הנגטיב ולבחון את תוצאות ה”בימוי” שביים כביכול. כיצד יידע שהתוצאה יצאה כה משכנעת ? הרי על הצלם לשלוח את הפילם הבלתי מפותח, הכולל תעלומה, לפאריז ורק שם יפותח הפילם ותחשף התמונה לאמיתה. שם, ורק שם, יודפס הפילם לראשונה. כיצד יכול היה רוברט קאפה, בן העשרים וארבע, לדעת בשעה חמש אחר הצהריים, בקוריו מוריאנו, 8 מייל צפונית לעיר קורדובה, זמן קצר לאחר קרב שהתחולל באיזור, כי התצלום ש”העמיד” ו”ביים” יהיה כה מושלם ?, כה משכנע ? כה “חזק” ?

 

כיצד יכול היה לדעת כי דייק בכיוון החדות של התצלום ? וכיצד ידע כי יצליח לסגנן ולתאם את השחקן שהעמיד לתנועה כה סינכרונית. המאשימים אותו בהעמדה זו מאשימים אותו כמעט בביצוע “הפשע המושלם”. נדמה שגם האשמות בזיוף צריכות לעמוד באיזה קנה מידה של הגיון.

 

נימוק נוסף המובא על ידי הביאוגראף Richard  Whelan 

נראה משכנע, אף הוא: נפילה שכזו לאחור מזמינה תופעה של הגנה אינסטיקטיבית כהגנה על הגב והגולגולת מהחבטה הצפויה עם הגיע הגב לארץ. אינסטינקט ההגנה העצמית שהוא חלק מהמערכת האוטונומית שבגופנו, המפעילה את האינסטינקטים אמורה היתה להפעיל את השרירים ולהזניקם לשלוח יד להגנה עצמית. בהשמע קול פיצוץ, נוטים אנשים להתכופף להגן על ראשם בידיהם, אדם העומד ליפול, קדימה ודאי לאחור, מערכת האינסטינקטים שלו, תדאג לשלוח את הידיים דקימה או לאחור למתן את עוצמת הנפילה. האינסטינק משלח את ידינו כבולמי זעזועים מפני נפילת הגוף. הדברים בולטים במיוחד במקרה נפילה לאחור כאשר הגוף חש סכנה לפגיעה בחלקים האחוריים של הגולגולת. היה מצופה מגוף המיטלטל לאחור שידיו ולפחות ידו האחת – במקרה זה השמאלית, של הלוחם הנופל לאחור, תושט-באופן אינסטינקטיבי כדי לבלום את נפילת הגוף. על האינסטינקטים קשה לשלוט, ואין להסביר את העובדה כי יד שמאל של הלוחם לא מושטת לבלימת הנפילה לאחור, אלא כתוצאה ישירה של מצב בו האינטסטיקטים כבר נוטרלו, כתוצאה מפגיעת כדור או כדורים בגופו של הלוחם.

בתצלום זה סימנתי בעיגול את מיקומה של ידו של הלוחם הנופל. היא אינה מבצעת תנועה אינסטיקטיבית של הגנה על הגוף מפני נפילה לאחור.

האם ייאמן כי הבימוי של קאפה היה כה גאוני, עד כי הצליח לנטרל גם את אינסטינקט ההגנה העצמית של המפיל עצמו לאחור ?

רק מאמין שוטה, חסיד סומא –  ילך שבי אחרי גירסה כה מופרכת.

 

 

_________________________________________________

הדיון שברשימה זו נעזר, בין השאר, בדברים המצויים גם  בקישור זה

 

 

 

תוספת מפברואר 2015

הפוסט דלעיל פורסם לראשונה בחודש פברואר 2005 [ כלומר לפני 10 שנים ] באתר “מילים” הקודם. 

החלטתי לחזור ולהעלות את הפוסט לרגל פתיחתה של תערוכת צילומים של רוברט קאפה במוזיאון תל-אביב תחת הכותרת: “רוברט קאפה: צלם של החיים” שנפתחה ביום 19.2.2015,  

יחד עם זאת, יש מקום להפנות את תשומת הלב גם לטענה כפי שהעלה עיתונאי אחד [ ראה רשימה מיום 21.7.2009  בקישור זה  ]   שטען כי הצליח לאתר את המקום בו צולם התתצלום המופורסם של רוברט קאפה והמקום – על פי סימנים שאיתר העיתונאי בגוף תצלומו של רוברט קאפה – מצוי במרחק של כ-50 ק”מ דרומית למקום שבו צולם התצלום ביום 5.9.1936 – מה גם שלפי רישומים שונים שנתגלו לדברי אותו עיתונאי – ביום 5.9.1936 לא התנהלו קרבות במקום עליו הצביע רוברט קאפה.

להלן סימונים אחדים על גבי התצלום התומכים בטענת אותו עיתונאי :

 

 

יש מקום לדון גם בעמדה זו – לפני ש”חורצים משפט” – על אמיתותו של התצלום של רוברט קאפה, ובפוסטים נוספים אשתדל להתמודד גם עם טענה זו לגופה.

 

 

______________________________________

פוסטים בנושא רוברט קאפה ומלחמת האזרחים בספרד

_______________________________________

[1] רוברט קאפה – תצלום “הרגע המכריע” – מותו של איש מליציה

 

Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....