קישור ל- goto facebook page
היום 19.03.2024, 13:05. באתר "מילים" 652 פוסטים ובהם 820,289 מילים. { לשם השוואה: לפי ה'ויקיפדיה' בתנ"ך כולו יש 306,757 מילים...}
קטגוריות
  • אין קטגוריות


[09.06]{רקע} תומאס מאן ומגעה של המוזיקה

15 בפברואר, 2013

 

גם תומאס מאן – הגדול בסופרי גרמניה במאה העשרים – נוגע בחיידק זה הקרוי מוזיקה בכלל ותופעת וואגנר בפרט.

חיבוטי נפשו של תומאס מאן ביחס לוואגנר והמוזיקה שלו – קובצו על ידי ביתו, אריקה מאן, בשנת 1963 לכדי ספר שלם. מהמקבץ המרשים הזה נמצאתי למד כי עוד בשנת 1902 – ותומאס מאן כבן 27 כבר החל במסע-ואגנר שלו ולא חדל מאיש זה והמוזיקה שלו עד שנפטר בשנת 1955: בפועל כל ימיו. 

דמותו, רוחו והמוזיקה של וואגנר מרחפת מעל ראשו של תומאס מאן כענן מוריד גשם מיטיב אך גם כעננה מעיקה.

 בעודו במינכן, ימים אחדים לאחר תפיסת השלטון בגרמניה על ידי היטלר [ לכאורה מינוי  בהליך כמו דמוקרטי, של אדולף היטלר כקנצלר של גרמניה 1.2.1933  ], נשא תומאס מאן הרצאה במלאת חמישים שנה למותו של ואגנר. היה זה  ב 10 בפברואר 1933. לימים תפורסם הרצאה זו במאמר יסוריו וגדולתו של ריכרד ואגנר”, בהרצאה זו אותה נשא – כ 10 שנים לפני שיתחיל לכתוב את ספרו ה”מוזיקלי” הגדול ביותר: “דוקטור פאוסטוס” –

“…בוקעת פה [ בחיי האהבה של הנער זיגפריד – ו’ ] הנובטים ומלבלבים כאביב, כפי שואגנר משכיל להחיותם במלים ובעזרת המוזיקה המפרשת והמאיירת. בוקעת פה מן הלא-מודע תרכובת של צמידות לאם, תשוקה מינית ופחד – כוונתי לאותו פחד אגדי שזיגפריד כה רוצה ללמוד – ותרכובת זו מראה איך תפיסתו של ואגנר הפסיכולוג עולה בקנה אחד, באופן אינטואיטיבי ומוזר, עם זו של בן טיפוסי אחר למאה התשע עשרה, זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטקן. כאשר בהזיותיו של זיגפריד בצל התרזה הופכת המחשבה על האש לארוטית: כאשר מימה מנסה להורות לחניכו מהו פחד, ואותה עת מתרוצץ בתזמורת המוטיב של ברונהילדה הישנה בתוך האש – אכן פרויד לפנינו, האנליזה בכבודה ובעצמה. נזכיר שגם אצל פרויד, שמחקריו הנפשיים מרחיקי הלכת ותורת המעמקים שלו כבר הקדימו להופיע, במונחים כלליים, בכתבי ניטשה, יש קשר הדוק בין ההתעניינות במיתי, באנושי הקדום ובתרום תרבותי לבין ההתעניינות הפסיכולוגית.

 

“האהבה במלוא ממשותה”, אומר ואגנר, “אפשרית רק בלבושה המיני. רק כגבר ואישה יכולים בני האדם לאהוב לאמיתם. כל אהבה אחרת נובעת מזו, באה בעקבותיה, מתייחסת אליה או מחקה אותה חיקוי מלאכותי. מוטעה הדבר לראות באהבה זו [ המינית ] רק גילוי אחד של האהבה בכלל, בעוד גילויים אחרים, אף גבוהים יותר, קיימים כביכול בכל צורה”

[ תומאס מאן, ייסוריו וגדולתו של ריכרד ואגנר, מגרמנית: בנימין פרל. מתוך מי מפחד מריכרד ואגנר, היבטים שונים של דמות שנויה במחלוקת, בעריכת רנה ליטוין וחזי שלח, הוצאת כתר בעמ’ 112]

תומאס מאן אינו חוסך שבט ביקורתו מניטשה ביחסו לטריסטאן ואיזולדה, יחס המאופיין בהתכחשות לצד האירוטי – מיני שבדרמה מוזיקלית זו.  הוא כותב:

“ניטשה מכריז שהוא לובש כפפות לפני שהוא נוגע בתכליל [ הפרטיטורה – ו’ ] של “טריסטאן”. ” מי יעז לבטא את המילה”, הוא קורא, “את המילה האמיתית המבטאת את הלהט של “טריסטאן” ? היום אני ער יותר משהייתי בגיל עשרים וחמש לפן הקומי, פן הבתולה הזקנה שבהצגת שאלה שכזאת. מה יש להעז פה ? חושניות – זו המילה. חושניות אדירה, מזוככת, מרוממת לספירה המיסטית, מצוירת בנטורליזם קיצוני ביותר, חושניות שאין להרוותה. ואנו שואלים את עצמנו מאין באה לניטשה – “רוח חופשית, חופשית מאוד” – אותה משטמה כלפי המיניות, כפי שהדבר נרמז בשאלתו באורח פסיכולוגי-חושפני. האם אינו חורג מתפקידו כמגינם של החיים נגד המוסר ? האם לא נחשף פה איש המוסר הקנאי, בנו של הפאסטור ? “

[ תומאס מאן, ייסוריו וגדולתו של ריכרד ואגנר,מגרמנית: בנימין פרל. מתוך מי מפחד מריכרד ואגנר, היבטים שונים של דמות שנויה במחלוקת, בעריכת רנה ליטוין וחזי שלח, הוצאת כתר בעמ’ 137-8]

תומאס מאן, השבוי במידה לא מועטה בקסמם של “טריסטאן ואיזולדה”, אינו מתכחש לכוחו של היצר במערכת היחסים הזו המוליכה מן התשוקה אל האהבה ואל הלילה ואל התגשמותם העילאית במוות – היא ה”המוות-מאהבה”.

הוא מצביע על וואגנר – הגרמני והאוניברסאלי בעת ובעונה אחת : כמי שיש לראות את אומנותו באור אחר מהאור שפרשניו ה”פטריוטיים” [ בגרמניה של תחילת שנת 1933 – והדברים נאמרים כ 10 ימים לאחר עליית היטלר לשלטון  !! ] מבקשים לראות בו.

עולמו של ואגנר הוא:

“עולם צבעוני, יציר דמיון, מאוהב במות וביופי, העולם של שיאה ואחריתה של הרומנטיקה המערבית הוא שנפרש לעיננו למשמע שם זה. עולם של פסימיות, המתמחה בסמים נדירים ובחידוד יתר של החושים. הנתלה בכמיהה בכל מיני חישובים על אחדות החושים, בחלומותיו של הופמן-קרייזלר על ההתאמה והקשר הפנימי שבין צבעים, צלילים וניחוחות, בגלגול המיסטי של החושים שהפכו לאחד… בתוך עולם זה יש לראות את ואגנר ולהבינו. אחיהם ורעם המהולל ביותר של כל הסובלים מן החיים והנוטים לרחמים, המבקשים את הדבקות, של הסמבוליסטים מערבבי האומנויות ומעריצי “האמנות הסוגסטיבית” המרגישים צורך “ללכת הרחק, מעל ומעבר לאנושות”. כפי שאמר מוריס ברס, האחרון שנטבל במים אלה, חובה של ונציה עיר “טריסטאן”, משורר הדם, התשוקה והמוות, הלאומני באחריתו וואגנריאני מראשית עד אחרית.

mann-liebestod-perl-300

[ תומאס מאן, ייסוריו וגדולתו של ריכרד ואגנר,מגרמנית: בנימין פרל. מתוך מי מפחד מריכרד ואגנר, היבטים שונים של דמות שנויה במחלוקת, בעריכת רנה ליטוין וחזי שלח, הוצאת כתר בעמ’ 150-1]

 

גם כאן – גם תומאס מאן אינו יכול בלא אותו סיום אליו הוליך אותנו ניטשה –  מהמיני אל המיתי – מהמיתי אל המותי – ומשם אל האלמותי:

גם כאן ציטוט [ בתרגום שונה מעט ] של מילות הסיום של איזולדה בסוף המערכה השלישית, של “טריסטאן ואיזולדה” :

הנה היא איזולדה לעת פרידה מטריסטאן ובפועל מן העולם. לפני מותה – לפני רדת המסך: 

 

קישור ישיר לביצוע בימתי של ה Liebestodt

הדברים המובאים לעיל, הינם חומר רקע הנראה לי כמואיל וכמרחיב דעת לנושא דיוננו כאן, הזיקות שבין ניטשה לבין המוזיקה – זיקות שהשפעת ואגנר עליהן מהותית – על רקע זה יש לקרוא את ה”חיבור” הספרותי שמחבר תומאס מאן בין הביקור של דמות הקומפוזיטור הגרמני אדריאן לוורקין, שהקשרים רבים של ניטשה שזורים באישיותו, בבית הזונות, המשיכה אל הפסנתר העומד פתוח [ ! ] בפינה וממתין כאילו לכך שהקומפוזיטור יגע בו ויפיח בו רוח חיים, האקורדים שמפיק הקומפוזיטור ממקלדת הפסנתר – וביחוד הפיענוח המוזיקלי – פרי רוחו של תומאס מאן – לאקורדים אלה והסימבוליקה שהוא נותן להם…

 

קארל זרבה – מלנכוליה, 1946

 

כל אלה הם מעשה מונטאג’ מורכב – שתשומת לב לפרטיו מוסיפה עומק ורוחב לקריאה הקטע שהעיניים נמשכות אליו והסקרנות מבקשת לה סיפוק,  בשל הגוון או לפחות הניחוח הכמו-פורנוגרפי שיש המוצאים בו . [ פורנו – זונות ; גרפי – ספרות ]

 

 

.

 

.

__________________________________

פוסטים בנושא תומאס מאן ו “דוקטור פאוסטוס”

___________________________________

 

 

 

 

 

[09.01] תומאס מאן וה”פאוסט” / פאוסטוס שלו

[09.02] {מבוא} תומאס מאן / פאוסטוס – אפיזודה ניטשאנית

[09.03] {רקע} תומאס מאן / פאוסטוס – ניטשה ביקר או לא ביקר

[09.04] {רקע} פרידריך ניטשה, לו סאלומה  – והתשוקה ל…מוזיקה 

[09.05] {רקע} פרידריך ניטשה – חלום ואגנר ושברו

[09.06] {רקע} תומאס מאן – ומגעה של המוזיקה 

[09.07] {04}  תומאס מאן / פאוסטוס – מאין נובעת המוזיקה

[09.08] {15} תומאס מאן / פאוסטוס – לכתוב מוזיקה במילים

[09.09] {16} תומאס מאן / פאוסטוס –  ההַתָּקָה ללייפציג

[09.10] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – לייפציג כניננוה

[09.11] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – בנתיבו של אדריאן לוורקין 

[09.12] {16} תומאס מאן / פאוסטוס – הירידה לבית הזונות/המכתב

[09.13] {17} תומאס מאן / פאוסטוס – בבית הזונות / נקודת מבט שניה 

[09.14] {18-19} תומאס מאן / פאוסטוס – ההדבקות במחלה  / נקודת מבט שלישית

 

 

 

.

Google Translator
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....

ביצוע בהרמוניום

טוקטה ופוגה בסי-מינור – י.ס.באך

YouTube Preview Image

___

ביצוע בעוגב

טוקטה ופוגה בסי-מינור – י.ס.באך

YouTube Preview Image

 

 

הפוס-הרמוניום 

מבנהו, דרכי פעולתו

וכיצד נשמעים צליליו

YouTube Preview Image

הדגמה בוידאו דלעיל

 

הרמוניום של יד

YouTube Preview Image

כלי עממי המקובל בתת היבשת ההודית

  הנוקטורנה סי של שופן   

YouTube Preview Image

“הנה מנגנת תלמידה (שור) את הנוקטורנה סי של שופן,

“…הלילה מתכנס על פני העולם”. איזו דממה נפלאה שוררת ובתוך הדממה רועדים צלילים במרחק. לבו של המשורר יגע, מלא געגועים הוא צופה אל תוך תהום המחשכים, הוא מחפש אחר מאוייו הוא, ומתוך מצילות החשכה והתוהו ובוחו עולה מנגינה נהדרה”

מותר להניח כי אלו מילותיו הנרגשות של המורה יצחק חרלמוב