Tel Aviv, 21 Oct 2017, 22:25:51
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות
  • אין קטגוריות


[1] ג’. ג’ויס / יוליסס – קריצה לדון ג’יובאני

28 ביולי, 2010
 
 
 
דון ג’יובאני, של מוצארט ולורנצו דה-פונטה, רדוף הכיבושים. אינו יכול לעצור !
 
 
את דונה אלווירה לה הבטיח נישואין הונה. היא התמסרה ליצריו ומיד לאחר שהשיג את המלקוח, רץ הלאה לעוד כיבוש בשרשרת הבלתי נגמרת של כיבושים …
 
אך אבוי  דונה אלווירה פוגשת בו ומטיחה בו את תלונותיה, טרוניותיה וכעסה…
ל”דון”, אין זמן ולא חשק להתעסק בזוטות שכאלה… הוא משלח בה את משרתו לפורלו, כדי שיבלבל את מוחה ויסיח את דעתה, כדי שה”דון” יוכל להתחמק ולהתפנות לכיבוש הבא….
 
לפורלו שולף את ה”הקטלוג”  [ היא הרשימה המנצחת של כיבושי הדון-האדון ]
 
YouTube Preview Image
 
—–
 
והנה ה”סטטיסטיקה” עליה מדווח להפורלו …
 
באיטליה                – 609;
בגרמניה                – 207
בצרפת וטורקיה       – 200
בספרד                  – 1,003
———————————–
סה”כ  [ ביניים ]     – 2019 …. עד עתה…
ועתה פנויי ה”דון” בסיוע משרתו לכיבוש הבא.
 
הקורבן הפעם היא צ’רלינה בת הכפר העומדת להינשא לבן זוגה מזאטו התמים… האיכרים רוקדים ושמחים את שמחת החתונה העומדת להתרחש ודון ג’ובאני מחזר אחרי הכלה… לפורלו מרחיק את מזטו הצידה, ומפנה את הדרך לדון ג’ובאני, הממהר להבטיח לה, כי יובילנה לביתו ושם יחגגו יחד את נשואיהם…
 
וארית הפיתוי כנגד  צ’רלינה תתחיל לה:

כאן La ci darem la mano

YouTube Preview Image

 
 
חובבי דון ג’ובאני מכירים את האריה
 
La ci darem la mano
 
ובתרגום לעברית :“שם את ידך תושיטי”
להלן, תזכורת קטנה לטקסט באיטלקית ולצידו “נוסה עברי אקויריתמי מותאם למוזיקה של מוצארט מאת הרי גולומב”
 
DON GIOVANNI דון ג’ובאני
La ci darem la mano,                שם את ידך תושיטי,
La mi dirai di si                         ככה תאמרי לי “כן”;
Vedi, non e lontano                  זה כה קרוב, הביטי,
Partiam’ mio ben’ da qui          ליבי שם לך אתן.
 
ZERLINA צרלינה
Vorrei e non vorrei            רוצה אבל נזהרת
Mi trema un poco il cor    ליבי הולם באון
Felice, e ver, sarei             אני כה מאושרת
Ma pue burlarmi ancor     אך אולי הוא חומד לצון..
 
בביצוע אופראי זה נראה ונשמע כך…
 
YouTube Preview Image
 
 
 
 

2 . “יוליסס” של ג’יימס ג’ויס

 

 

ליאופולד בלום, היהודי-הדבלינאי, גיבורו של “יוליסס” של ג’ימס ג’ויס, מחליט להכין לאשתו, מולי, הזמרת המנמנמת עדיין במיטתה ארוחת בוקר.
 
הפרק הוא הפרק הרביעי ביוליסס והוא מכונה “קאליפסו”.
 
המיטה, כפי שיסתבר, היא “ממלכתה” של מולי, ובה תשכון ברוב מופעיה ברומאן.
 
במיטה זו הם ישנים כבר 15 שנה [ מאז הולדת ביתם מילי ] אך בסידור מיוחד.. ב”מהופך”: ראשה ליד רגליו…
 
אכן, בכל אותן 15 שנים, [ כפי שיגלה לנו הסופר בלחישה…] אבוי… הזניח בלום את חובת עונתה ולא פקד אותה, כלשון חז”ל… את מאריון זו, היא הזמרת מולי, שגם היא יהודיה כשרה לפי הלכות גוברין יהודאין, שכן, אימה: לוניטה לארדו  Lunita Laredo בת גיברלטר, מבנות ישראל הספרדיות היתה, ונתעברה למיג’ור בריאן קופר טווידי, ששירת בגיברלטר, בצבא הוד מלכותה, מלכת בריטניה הגדולה ומושבות הכתר, וכך באה מולי זו לעולמנו.
 
הבוקר התחשק לו, ליהודי בלום, שכבר המיר דתו פעמיים, לפנק את אשתו בארוחת בוקר אותה יגיש לה למיטת-מלכותה, אך כדי שתצא הארוחה דשנה וטעימה במיוחד…יצא [ היהודי המומר ] לאטליז הסמוך כדי לקנות … כליה של חזיר…
 
באטליז, הסמוך לביתו, עומדת לפניו קונה אחת…
 
“עיניו נחו על ירכיה החסונות”
 
…היא משלמת ויוצאת והוא ממהר לקנות את הכליה שלו וממהר לעקוב …
 
“מאחרי כרעי-החזיר המתנועעות שלה. נעים לעינים דבר ראשון בבוקר…”
 
וכך, משועשע מכרעי-החזיר קרי: מירכיה החסונות, המתנועעות לתפארה לנגד עיניו המרצדות בתאווה-מתעוררת, הוא צועד חזרה לביתו… מחשבותיו עוטות גוון כחלחל של בוקר, הוא מריח כבר את :
“אדיו העדינים של התה, עשן המחבת. חמאה רוחשת. להיות קרוב אל בשרה השופע רויי חום המיטה. כן, כן.”
בפתח הבית הוא מוצא כי, בין לבין, הגיעו שני מכתבים וגלויה אחת:
 
אחד המכתבים מופנה אל “גברת מאריון בלום…” פניה החורגת מכללי הנימוס. הכותב [ תיכף יסתבר מיהו ] צריך היה לכתוב : “לגב’ לאופולד בלום”.
 
חשדו של בלום גובר כשהוא מבחין שהיא מסתירה את המכתב מתחת לכרית… אט אט התמונה הולכת ומתבהרת:
 
היא מתענגת על הספר “מנעמי החטא” של אחד,
“יש לו שם נחמד”...
[ ואצל ג’ויס כמו אצל ג’ויס… לכל שם יש כתובת וכוונה ורמז…] “פול דה קוק”
 
נצטט, [מטעמי הצניעות בלבד… ] את הערה מס’  15 בעמ’ 84 כפי שהוסיפה המתרגמת יעל רנן:
 
“קוק” פירושו באנגלית “תרנגול”, וכן כינוי סלנג לאבר-מין”….
 
בלום  חוזר מהמטבח עם הארוחה המוכנה…
“טבעות הפליז [ של מיטתה ] התענבלו כאשר הזדקפה במרץ. מרפקה על הכר, הוא הביא מלמעלה בשלווה אל נפח גופה ואל בין דדיה הגדולים הרכים, משתפעים בתוך כותנת הלילה שלה כעטיני עז, חמימות גופה הרבוץ ניאה באויר, מתערבת בניחוח התה הנמזג”
 
ואז ישאל אותה ממי המכתב?
 
“אה, בוילאן, אמרה , והוא מביא את התוכנית.”
 
בוילן הוא אמרגנה [ אך למה ומדוע חרג מכללי הנימוס על המעטפה ? ] והיא כבר מקדימה בפני בעלה תירוץ: הוא מביא את התוכנית… התוכנית היא תוכנית הקונצרט שהיא עומדת לערוך. היא ובוילאן מתכונים לערוך לקראתו “חזרה”.
וכאשר בלום שואל אותה:
 
“מה את שרה” – היא עונה:

La ci darem

 

יחד עם ג’י סי. דויל, אמרה ו”זמר אהבה ישן מתוק”
 
[ יוליסס עמ’ 82]
 
 
כפי שנראה מיד, לא רק “אינפורמציה” גרידא סיפק לנו כאן ג’וייס מפיה של מולי, מלכת המיטה… מולי מנסה להרחיק את השיחה למחוז נוח יותר ושואלת על שעת הלוויה שצריכה להתקיים.
 
בלום…עסוק במציאת תחתוניה המלוכלכים שנתגלגלו …ליד אותו הספר… של הפול דה קוק הזה…
“הוא גישש פה ושם
 
Vorrei e non vorrei           [  רוצה אבל נזהרת ]
 
לא בטוח אם היא לא מבטאת את זה נכון Voglio
[יוליסס עמ’ 83]
 
בשתי הפעמים מי שמצטט את מוצארט זו הזמרת:
 
הציטוט הראשון משמיע לבלום, שבוילן ביקש – כמו דון ג’יובאני – כי

“תתן לו את ידה…” ;

אחר כך, הוא שומע בציטוט את מילותיה של צרלינה

“רוצה אבל נזהרת”..

את היסוסיה ואי החלטתה …. בינתיים…
 
שני הציטוטים [ המודגשים לעיל ] הראשון מפיו של דון ג’יובני והשני מפיה של צרלינה אינם מקריים. [ כבר אמרנו אצל גויס אין מקריות …] 
 
אריה מפורסמת זו, זו תחזור ותתנגן ותאוזכר עוד כ  10 פעמים  לאורך 841 העמודים של הרומאן הזה: “יוליסס” שכבר גמרו עליו את ההלל וכינוהו “הרומאן הגדול של המאה העשרים”;
 
 
האריה של מוצארט משמשת מעין “לייט מוטיב” ביוליסס.
 
גם בפרק החמישי המכונה “אוכלי הלוטוס” יחזור ה”לייט מוטיב” הזה.
אלא,  שהפעם,  מפיו של בלום…וכוונותיו עימו:
 
בלום, היודע כי המכתב שהגיע מבוילן אינו מצטמצם לענינים מקצועיים של “חזרה לקראת קונצרט…” אלא ענינו בעניני ה“התענבלות” העומדת להתרחש בשעה ארבע אחר הצהריים… במפגש המתוכנן בין בוילאן ומולי אשתו.
 
 
גם בלום, אינו טלית שכולה תכלת…הוא  מתגנב לבית הדואר לאסוף משם מכתב ששלחה מרתה קליפורד, הכותבת ל:
“הנרי פרח, דואר שמור…”
הנרי פרח – [ פרח =בלום ], זה השם שבחר לצורך ההתכתבות הסודית עימה. כשהוא מגניב מבטים למכתב, שמא ייתפס קורא בו הוא עובר ליד מזנון “מחסה העגלונים”
“משונה החיים של עגלונים. נגררים ממקום למקום בכל מזג אויר, בכל המקומות. לפי זמן או לפי תעריף, בלי שום רצון משלהם Voglio e non אוהב לתת להם סיגריה מפעם לפעם. חברותיים. מעיפים כמה הברות צעקניות כשהם עוברים הוא המהם:

La ci darem la mano, לה לה לה לה לה לה…”

הפעם, כוונת הציטוט מדון ג’יובאני הפוכה:
 
כשבלום חושב על אותה מרתה, הכותבת לו מכתבים, הוא מהרהר בינו לבין עצמו האם היא עדיין “רוצה אבל נזהרת…” או כבר נכונה להתמסרות…
כדי לקצר נרמוז כאן שני רמזים בתכלית הקיצור:
השם “מרתה” אינו מקרי. לא ב”יוליסס” ולא עבור ג’יימס ג’ויס האיש.
 
ביוליסס : בשעה ארבע אחר הצהריים השעה המיועדת ל”התענבלותם” הצפויה של מולי אשתו ואמרגנה… יאזין בלום לשיר הידוע M’appari מהאופרה “מרתה” של פרדריך פון פלוטו;
 
YouTube Preview Image
 
ועבור ג’ויס : זו תזכורת קטנה לחיזוריו האישיים של של הסופר,  אחר אחת מרתה פליישמן שכנתו ברחוב האוניברסיטה 29  בציריך שג’ויס דימה בטעות כי היא יהודיה,  וכתב לה מכתבי חיזור נלבבים ורוויי רמזי-רמזים, אלא שהיא היתה רדודה ופשוטה מידי ולא היתה מסוגלת להבין את מורכבותו הלשונית,  ובעיקר היתה עסוקה באותה עת בסיפוק יצריו של אחד רודולף הילטפולד…ש”החזיק” אותה כפילגש…
 
 
ואז בארבע אחר הצהריים יופיע לפתע האמרגן באותו בר, בדרכו לפגוש את מולי, ובאזניו של בלום…  יצטלצלו קפיצי המיטה עליה “יתענבלו” מולי אשתו ואמרגנה… בלזס [ עזאזל ] בוילן.
 
 

3.   התחבולה הספרותית של ג’וייס

 

בציטוט של האריה וביחוד בדרך הציטוט נקט ג’ויס, הסופר בעל התחבולות ורב העורמות, בתחבולה ספרותית מרשימה.
כידוע ספרו “יוליסס” כתוב בטכניקת “זרם התודעה” ועל הקורא לנסות ולשחזר את ההתרחשויות הפיזיות או הנפשיות המסופרות על ידי הסופר בעירוב זמנים מקומות וארועים. משימה לא קלה המקשה על רבים להתגבר על הספר הנהדר והמלהיב הזה [ לטעמי ].
 
אני מציע כאן לקרוא אותו במימד נוסף, משהו שהיתי מכנה “זרם תודעה אקטיבי, כלומר לא רק להצליח לעקוב אחר מחשבתו של הסופר ככל שהעלה אותה על הנייר אלא – וזו האקטיביות שבקריאה –  להשלים מה שג’ויס השמיט – ולא במקרה.
ההשמטה שהושמטה מן הכתוב, מתנגנת במוחו של הקורא: שהרי הפסוק המצוטט

La ci darem_la mano,

אינו סוף הפסוק…סופו – המושמט על ידי ג’ויס הוא

La mi dirai di si

“ככה תאמרי לי “כן”;

 
לאורך כל הרומאן, בעשר הפעמים בהן מזכיר ג’ויס את האריה הזו – הוא נמנע מלהזכיר את הפסוק השני :
 

“ככה תאמרי לי “כן”

 

הוא מבקש כי את ה“כן” הזה, נשלים ו”נשמע” בתודעתנו, באותה קריאה של “זרם תודעה אקטיבי”

וכל כך למה ומדוע ?

על שום שהפרק האחרון של יוליסס “פנלופה” הוא מלאכת מחשבת אמנותית, הפרק המורכב ביותר ויחד עם זאת המבריק ביותר [ לטעמי ]:
 
אלו כ 180 אלף מילים המתפרסות פני כ 45 עמודי דפוס צפופים – ללא כל סימני פיסוק.
 
ללא פסיק.
 
ללא נקודה.
 
ללא סימן שאלה.
 
ללא סימן קריאה.
 
רצף מתמשך, זורם כמו נהר-מילים-שוצף, רכבת מילים בלתי נגמרת. מילה אחר מילה אחר מילה, שטף מתגלגל, מונולוג ארוך בנשימה אחת, חושפני עד בלי די, עצוב, אכזר, פטפטני, אסוציאטיבי, רגשני, מרגש, חוויתי, כל העולם כולו בתוך מיטתה של מולי בלום בשעת לילה מאוחת… “שיקוף רנטגן”של מוחה, רגשותיה ודרכי חשיבתה.
 
אך, לא רק שלה: זו לא רק מולי בלום, אשתו של ליאופולד בלום, השוכבת שם ומפטפטת את חייה.
 
זו “כל אישה”, מולי בלום היא “כל אישה”.
 
נדמה וכל אישה תמצא במולי בלום את עצמה. מי יותר ומי פחות.
 
 
המונולוג פותח במילת המפתח YES
 
שתחזור עוד כ 150 פעם על עצמה עד שתגיע למילת הסיום
היא ה YES  המסיימת.
 
היא ה “SI” של מוצארט ;
 
היא ה“שיא” אליו תגיע  מולי בלום
 
ב”YES” האולטימטיבי שהוא בה בעת גם אניגמטי וחידתי 
 
זהוא אקורד סיום מרגש, שהוא גם התחלה….
 
 
 

 

 

___________________________________________________

קישור ישיר 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.
 
 
 
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....