קישור ל- goto facebook page
היום 19.03.2024, 10:43. באתר "מילים" 652 פוסטים ובהם 820,289 מילים. { לשם השוואה: לפי ה'ויקיפדיה' בתנ"ך כולו יש 306,757 מילים...}
קטגוריות

[18.01] ג’יימס ג’ויס / יוליסס – קריצה לדון ג’יובאני

28 ביולי, 2010
 
.
 
סצינת ה”קטלוג” מתוך סרטו של ג’וזף לוסי – דון-ג’יובאני על פי האופרה של מוצארט:
לפורלו, משרתו של דון-ג’יובאני מציג לדונה אלווירה את קטלוג הנשים
שה”דון” כבש…על מדרגות הוילה רוטונדה בויצ’נזה  איטליה
 
 

 
 
דון ג’יובאני, של מוצארט ולורנצו דה-פונטה, שימש כמקור השראה לג’ויס ביוליסס:
 
 
 
בפוסט זה אנסה להצביע על השימוש שעשה ג’ויס בציטוט אחד מדון ג’יובאני לצרכיו ביוליסס.
 
דון גיובאני, כובש הנשים, הצליח לפתות את דונה אלווירה, בהבטחת נישואין. עד מהרה היא תבין כי נפלה קורבן למזימותיו, מיד לאחר שהתמסרה, למחזר הנלהב, שבסך הכל רצה “לכבוש” עוד קורבן בשרשרת כיבושיו, מיהר לרוץ הלאה..לכיבוש הבא, וחוזר חלילה בשרשרת בלתי נגמרת של כיבושים..
 
אך אבוי:  דונה אלווירה, המרומה, פוגשת ב”דון” ומטיחה בו את תלונותיה, טרוניותיה וכעסה…
אך ל”דון”, אין זמן ולא חשק להתעסק בזוטות שכאלה… הוא משלח בה את משרתו לפורלו, כדי שיבלבל את מוחה ויסיח את דעתה, כדי שה”דון” יוכל להתחמק ולהתפנות לכיבוש הבא….
 
לפורלו שולף את ה”הקטלוג”  [ היא הרשימה המנצחת של כיבושי הדון-האדון ] ומנסה להרשים אותה בכיבושיו הרבים ..בבחינת “צרת רבות…חצי נחמה…:
 
 
 
YouTube Preview Image

 

לצפיה מהירה יותר הקישו לקישור ישיר לסרטון

 
וה”קטלוג” שמציג לפורלו לדונה אלוירה הכולל את “סטטיסטיקת-הכיבושים” כדלקמן – החלוקה על פי ארצות……
 
באיטליה                 640;
בגרמניה                 231;
בצרפת                   100;
טורקיה                  91 ;
בספרד                  1,003
———————————–
סה”כ  [ ביניים ]     – 2065 …. עד עתה…
 
ועתה פנויי ה”דון” בסיוע משרתו לכיבוש הבא.
 
הקורבן הפעם היא צ’רלינה בת הכפר העומדת להינשא לבן זוגה מזאטו התמים… האיכרים רוקדים ושמחים את שמחת החתונה העומדת להתרחש ודון ג’ובאני מחזר אחרי הכלה… לפורלו מרחיק את מזטו הצידה, ומפנה את הדרך לדון ג’ובאני, הממהר להבטיח לה, כי יובילנה לביתו ושם יחגגו יחד את נשואיהם…
 
וארית הפיתוי כנגד  צ’רלינה תתחיל באריה המפורסמת:
 

La ci darem la mano

 

קישור – ישיר

 
חובבי דון ג’ובאני, של מוצארט,  מכירים את האריה
 
La ci darem la mano
 
ובתרגום לעברית :“שם את ידך תושיטי”
 
להלן, תזכורת קצרה לטקסט באיטלקית
ולצידו “נוסה עברי אקויריתמי מותאם למוזיקה של מוצארט מאת הרי גולומב”
 
DON GIOVANNI                         דון ג’ובאני
La ci darem la mano,                שם את ידך תושיטי,
La mi dirai di si                         ככה תאמרי לי “כן”;
Vedi, non e lontano                  זה כה קרוב, הביטי,
Partiam’ mio ben’ da qui          ליבי שם לך אתן.
 
ZERLINA                            צרלינה
Vorrei e non vorrei            רוצה אבל נזהרת
Mi trema un poco il cor    ליבי הולם באון
Felice, e ver, sarei             אני כה מאושרת
Ma pue burlarmi ancor     אך אולי הוא חומד לצון..
 
בביצוע אופראי זה נראה ונשמע כך…
 
 
 
 
 
YouTube Preview Image
 
 
 
 
 

2 . “יוליסס” של ג’יימס ג’ויס

 

ליאופולד בלום, היהודי-הדבלינאי, גיבורו של “יוליסס” של ג’יימס ג’ויס, מחליט להכין לאשתו, מולי, הזמרת המנמנמת עדיין במיטתה ארוחת בוקר.
 
הפרק הוא הפרק הרביעי ביוליסס והוא מכונה “קאליפסו”.
 
מולי עדיין במיטתה, שכפי שיסתבר, היא “ממלכתה” של מולי, ובה תשכון ברוב מופעיה ברומאן.
 
במיטה זו הם ישנים כבר 15 שנה [ מאז הולדת ביתם מילי ] אך בסידור מיוחד.. ב”מהופך”: ראשה ליד רגליו…
 
אכן, בכל אותן 15 שנים, [ כפי שיגלה לנו הסופר בלחישה…] אבוי… הזניח בלום את חובת עונתה ולא פקד אותה, כלשון חז”ל… את מאריון זו, היא הזמרת מולי, שגם היא יהודיה כשרה לפי הלכות גוברין יהודאין, שכן, אימה: לוניטה לארדו  Lunita Laredo בת גיברלטר, מבנות ישראל הספרדיות היתה, ונתעברה למיג’ור בריאן קופר טווידי, ששירת בגיברלטר, בצבא הוד מלכותה, מלכת בריטניה הגדולה ומושבות הכתר, וכך באה מולי זו לעולמנו.
 
הבוקר התחשק לו, ליהודי בלום, שכבר המיר דתו פעמיים, לפנק את אשתו בארוחת בוקר אותה יגיש לה למיטת-מלכותה, אך כדי שתצא הארוחה דשנה וטעימה במיוחד…יצא [ היהודי המומר ] לאטליז הסמוך כדי לקנות … כליה של חזיר…
 
באטליז, הסמוך לביתו, עומדת לפניו קונה אחת…
 
“עיניו נחו על ירכיה החסונות”
 
…היא משלמת ויוצאת והוא ממהר לקנות את הכליה שלו וממהר לעקוב …
 
“מאחרי כרעי-החזיר המתנועעות שלה. נעים לעינים דבר ראשון בבוקר…”
 
וכך, משועשע מכרעי-החזיר קרי: מירכיה החסונות, המתנועעות לתפארה לנגד עיניו המרצדות בתאווה-מתעוררת, הוא צועד חזרה לביתו… מחשבותיו עוטות גוון כחלחל של בוקר, הוא מריח כבר את :
“אדיו העדינים של התה, עשן המחבת. חמאה רוחשת. להיות קרוב אל בשרה השופע רויי חום המיטה. כן, כן.”
 
בפתח הבית הוא מוצא כי, בין לבין, הגיעו שני מכתבים וגלויה אחת:
 
אחד המכתבים מופנה אל “גברת מאריון בלום…” פניה החורגת מכללי הנימוס. הכותב [ תיכף יסתבר מיהו ] צריך היה לכתוב : “לגב’ לאופולד בלום”, כמקובל בדבלין של תחילת המאה….
 
חשדו של בלום גובר כשהוא מבחין שהיא מסתירה את המכתב מתחת לכרית… אט אט התמונה הולכת ומתבהרת:
 
היא מתענגת על הספר “מנעמי החטא” של אחד, ש…
 
“יש לו שם נחמד”...
 
[ ואצל ג’ויס כמו אצל ג’ויס… לכל שם יש כתובת וכוונה ורמז…] “פול דה קוק”
 
נצטט, [מטעמי הצניעות בלבד… ] את הערה מס’  15 בעמ’ 84 כפי שהוסיפה המתרגמת יעל רנן:
 
“קוק” פירושו באנגלית “תרנגול”, וכן כינוי סלנג לאבר-מין”….
 
בלום  חוזר מהמטבח עם הארוחה המוכנה…
 
“טבעות הפליז [ של מיטתה ] התענבלו כאשר הזדקפה במרץ. מרפקה על הכר, הוא הביא מלמעלה בשלווה אל נפח גופה ואל בין דדיה הגדולים הרכים, משתפעים בתוך כותנת הלילה שלה כעטיני עז, חמימות גופה הרבוץ ניאה באויר, מתערבת בניחוח התה הנמזג”
 
ואז ישאל אותה ממי המכתב?
 
“אה, בוילאן, אמרה , והוא מביא את התוכנית.”
 
בוילאן הוא אמרגנה [ אך למה ומדוע חרג מכללי הנימוס על המעטפה ? ] והיא כבר מקדימה בפני בעלה תירוץ: הוא מביא את התוכנית… התוכנית היא תוכנית הקונצרט שהיא עומדת לערוך. היא ובוילאן מתכונים לערוך לקראתו “חזרה”.
וכאשר בלום שואל אותה:
 
“מה את שרה” – היא עונה:

La ci darem

יחד עם ג’י סי. דויל, אמרה ו”זמר אהבה ישן מתוק”
 
[ יוליסס עמ’ 82]
 
 
כפי שנראה מיד, לא רק “אינפורמציה” גרידא סיפק לנו כאן ג’ויס מפיה של מולי, מלכת המיטה… מולי מנסה להרחיק את השיחה למחוז נוח יותר ושואלת על שעת הלוויה שצריכה להתקיים.
 
בלום…עסוק במציאת תחתוניה המלוכלכים שנתגלגלו …ליד אותו הספר… של הפול דה קוק הזה…
 
“הוא גישש פה ושם
 
Vorrei e non vorrei           [  רוצה אבל נזהרת ]
 
לא בטוח אם היא לא מבטאת את זה נכון Voglio
[יוליסס עמ’ 83]
 
בשתי הפעמים מי שמצטט את מוצארט זו הזמרת:
 
הציטוט הראשון משמיע לבלום, שבוילן ביקש – כמו דון ג’יובאני – כי

“תתן לו את ידה…” ;

אחר כך, הוא שומע בציטוט את מילותיה של צרלינה

“רוצה אבל נזהרת”..

את היסוסיה ואי החלטתה …. בינתיים…
 
שני הציטוטים [ המודגשים לעיל ] הראשון מפיו של דון ג’יובני והשני מפיה של צרלינה אינם מקריים. [ כבר אמרנו אצל גויס אין מקריות …] 
 
אריה מפורסמת זו, זו תחזור ותתנגן ותאוזכר עוד כ  10 פעמים  לאורך 841 העמודים של  “יוליסס”,  שכבר גמרו עליו את ההלל וכינוהו “הרומאן הגדול של המאה העשרים”;
 
 
האריה של מוצארט משמשת מעין “לייט מוטיב” ביוליסס.
 
גם בפרק החמישי המכונה “אוכלי הלוטוס” יחזור ה”לייט מוטיב” הזה.
אלא,  שהפעם,  מפיו של בלום…וכוונותיו עימו:
 
בלום, היודע כי המכתב שהגיע מבוילאן אינו מצטמצם לעינינים מקצועיים של “חזרה לקראת קונצרט…” אלא ענינו בעיניני ה“התענבלות” העומדת להתרחש בשעה ארבע אחר הצהריים… במפגש המתוכנן בין בוילאן ומולי אשתו.
 
 
גם בלום, אינו טלית שכולה תכלת…הוא  מתגנב לבית הדואר לאסוף משם מכתב ששלחה מרתה קליפורד, הכותבת ל:
 
“הנרי פרח, דואר שמור…”
 
הנרי פרח – [ פרח =בלום ], זה השם שבחר לצורך ההתכתבות הסודית עם אותה מרתה . כשהוא מגניב מבטים למכתב, שמא ייתפס קורא בו. 
הוא עובר ליד מזנון “מחסה העגלונים” ומהרהר בינו לבינו: 
 
“משונה החיים של עגלונים. נגררים ממקום למקום בכל מזג אויר, בכל המקומות. לפי זמן או לפי תעריף, בלי שום רצון משלהם Voglio e non אוהב לתת להם סיגריה מפעם לפעם. חברותיים. מעיפים כמה הברות צעקניות כשהם עוברים הוא המהם:

La ci darem la mano, לה לה לה לה לה לה…”

הפעם, כוונת הציטוט מדון ג’יובאני הפוכה:
 
כשבלום חושב על אותה מרתה, הכותבת לו מכתבים, הוא מהרהר בינו לבין עצמו האם היא עדיין “רוצה אבל נזהרת…” או כבר נכונה להתמסרות…
כדי לקצר נרמוז כאן שני רמזים בתכלית הקיצור:
השם “מרתה” אינו מקרי. לא ב”יוליסס” ולא עבור ג’יימס ג’ויס האיש.
 
ביוליסס : בשעה ארבע אחר הצהריים השעה המיועדת ל”התענבלותם” הצפויה של מולי אשתו ואמרגנה… ישב ליאופולד בלום, בבר של מלון אורמונד, יצפה בבילאן הנוסע למפגש האהבים שלו עם מולי אשתו, ובה בעת יאזין, ספוג הרהרורים לביצוע השיר M’appari [ “בפני היא הופיעה” ] מהאופרה “מרתה” של פרדריך פון פלוטו, בביצוע של לוציאנו פאבארוטי:
 
 

 
 
עבור הסופר ג’יימס ג’ויס : זו תזכורת קטנה לחיזוריו האישיים של של הסופר,  אחר אחת “מרתה”, שכנה ששבתה את ליבו, בהופעתה המצודדת, ברחוב האוניברסיטה 29  בציריך. ג’ויס חשב בטעות כי היא יהודיה,  וכתב לה מכתבי חיזור נלבבים ורוויי רמזי-רמזים, טעוני משמעויות, אלא שהיא היתה רדודה ופשוטה מידי ולא היתה מסוגלת להבין את מורכבותו הלשונית ולפענח את רמזיו, ובעיקר היתה “עסוקה” באותה עת בסיפוק יצריו של אחד,  רודולף הילטפולד…שהפרוטה היתה בכיסו, ש”החזיק” את אותה מרתה פליישמן כפילגש, ואף הצטלם איתה לתפארה כפי שהן נראים בתצלום זה משנת 1918… [ ושאר פרטים עסיסיים ימצא המתענין בביוגרפיה של Richard Ellmann  על ג’יימס גויס בפרק MARTHA  1918-1919 ( עמוד 462 ואילך ]
 
 
ואז וככל שמרכבתו של אותו אמרגן/ מאהב שזכה לכינוי עזאזאל בוילאן יתרחקו מהבר אל עבר דירתם של בלום ומולי…יצטלצלו קפיצי המיטה עליה “יתענבלו” מולי אשתו ואמרגנה… בלזס [ עזאזל ] בוילן, בתודעתו של בלום הנבגד….
 
 

3.   התחבולה הספרותית של ג’וייס

 

בציטוט של האריה וביחוד בדרך הציטוט נקט ג’ויס, הסופר בעל התחבולות ורב העורמות, בתחבולה ספרותית מרשימה.
כידוע ספרו “יוליסס” כתוב בטכניקת “זרם התודעה” ועל הקורא לנסות ולשחזר את ההתרחשויות הפיזיות או הנפשיות המסופרות על ידי הסופר בעירוב זמנים מקומות וארועים. משימה לא קלה המקשה על רבים להתגבר על הספר הנהדר והמלהיב הזה [ לטעמי ].
 
אני מציע כאן לקרוא אותו במימד נוסף, משהו שהיתי מכנה “זרם תודעה אקטיבי, כלומר לא רק להצליח לעקוב אחר מחשבתו של הסופר ככל שהעלה אותה על הנייר אלא – וזו האקטיביות שבקריאה –  להשלים מה שג’ויס השמיט – ולא במקרה.
ההשמטה שהושמטה מן הכתוב, מתנגנת במוחו של הקורא: שהרי הפסוק המצוטט

La ci darem_la mano,

אינו סוף הפסוק…סופו – המושמט על ידי ג’ויס הוא

La mi dirai di si

“ככה תאמרי לי “כן”;

 
לאורך כל הרומאן, בעשר הפעמים בהן מזכיר ג’ויס את האריה הזו – הוא נמנע מלהזכיר את הפסוק השני :
 

“ככה תאמרי לי “כן”

 

הוא מבקש כי את ה“כן” הזה, נשלים ו”נשמע” בתודעתנו, באותה קריאה של “זרם תודעה אקטיבי”

וכל כך למה ומדוע ?

על שום שהפרק האחרון של יוליסס “פנלופה” הוא מלאכת מחשבת אמנותית, הפרק המורכב ביותר ויחד עם זאת המבריק ביותר [ לטעמי ]:
 
אלו כ 180 אלף מילים המתפרסות פני כ 45 עמודי דפוס צפופים – ללא כל סימני פיסוק.
 
ללא פסיק.
 
ללא נקודה.
 
ללא סימן שאלה.
 
ללא סימן קריאה.
 
רצף מתמשך, זורם כמו נהר-מילים-שוצף, רכבת מילים בלתי נגמרת. מילה אחר מילה אחר מילה, שטף מתגלגל, מונולוג ארוך בנשימה אחת, חושפני עד בלי די, עצוב, אכזר, פטפטני, אסוציאטיבי, רגשני, מרגש, חוויתי, כל העולם כולו בתוך מיטתה של מולי בלום בשעת לילה מאוחת… “שיקוף רנטגן”של מוחה, רגשותיה ודרכי חשיבתה.
 
אך, לא רק שלה: זו לא רק מולי בלום, אשתו של ליאופולד בלום, השוכבת שם ומפטפטת את חייה.
 
זו “כל אישה”, מולי בלום היא “כל אישה”.
 
נדמה וכל אישה תמצא במולי בלום את עצמה. מי יותר ומי פחות.
 
 
המונולוג פותח במילת המפתח YES
 
שתחזור עוד כ 150 פעם על עצמה עד שתגיע למילת הסיום
היא ה YES  המסיימת.
 
היא ה “SI” של מוצארט ;
 
היא ה“שיא” אליו תגיע  מולי בלום
 
ב”YES” האולטימטיבי שהוא בה בעת גם אניגמטי וחידתי 
 
זהוא אקורד סיום מרגש, שהוא גם התחלה….
 
 
 

 

 

___________________________________________________

קישור ישיר 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.
 
 
 
Google Translator
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....