Tel Aviv, 20 Jan 2018, 16:57:09
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות

[2.2] תומאס מאן – מוות-בוונציה – הערות והערות : “אשנבאך”

20 בינואר, 2018

.

Self portrait with Death playing the fiddle – Arnold Böcklin – 1872

ארנולד בוקלין – פורטרט עצמי עם מוות מנגן בכינור – 1872

“אשנבאך” – הדהוד של הסופר תומאס מאן ?

.

 

דברי מבוא:

רשימה זו, המנסה לפענח את המסתתר מאחרי שם משפחתו של הסופר, שאת סיפורו מספר תומאס מאן בנובלה המפורסמת שלו “מוות בוונציה”, נכתבה והועלתה לאתר “מילים” במקורה בחודש מאי 2004 – בעקבות מסע שערכתי בעיר מינכן שבדרום גרמניה; 

הדברים כפי שנכתבו בשנת 2004 מועלים פעם נוספת לאתר “מילים” בפורמט המחודש שלו – והטקסט המקורי כפי שפורסם בשנת 2004 יופיע להלן באות שחורה.

סיור אחר שערכתי בעקבותיו של תומאס מאן, הפעם לעיר הולדתו ליבק שבצפון גרמניה, חשף בפני זוית ראיה נוספת, ממנה ניתן להשקיף על בחירתו של תומאס מאן להוסיף לגיבור ספרו “מוות-בוונציה” גוסאב את שם המשפחה “אשנבאך” .

רשמי מהמסע לליבק, והתובנות שעלו בי בעקבות הביקור בליבק, יימצאו בחלק השני של פוסט זה – מיד לאחר הטקסט של הרשימה המקורית .

כדי להבדילה מהטקסט משנת 2004 התוספת מינואר 2018 יופיעו באות חומה בהמשכו של פוסט זה.

 

ציטוטים יופיעו באות כחולה 

 

 

 

 

הפוסט משנת 2004

 

השמות אותם מעצב תומאס מאן לגיבורים שהוא מציב בסיפוריו, מלצלצלים ומצטלצלים כשמות שכוונת מכוון מסתתרת מאחריהם. חלקם מוזרים וטעוני רמזים. חלקם מצביעים על יחסו של הסופר אל הדמות, שאמורה להסתתר מאחרי השם המיוחד שנבחר. כמו היה זה שם שנתפר במיוחד לדמות.

מכאן שמותר לתהות על שורשו של השם שבחר תומאס מאן לגיבור הנובלה:

ASCHENBACH . 

השם “אשנבאך” מורכב משני ביטויים ידועים בגרמנית : ASCHE  ו-  BACH ##

 

ובסיפור,  שמוות בכותרת שמו, והוא שיעלה בגורלו של מי שדמותו, הגיגיו, מחשבותיו תהייותיו ובעיקר היסוסיו, ימלאו את דפי הסיפור מראשית ועד אחריתו , זה הסופר בן החמישים ש”אש-נ-באך”, קורא שמו, הנופח את נשמתו, על חוף הלידו בונציה במות-ללא-סיבה נראית לעין ;

המותר להעלות בחכת האסוציאציה את הפסוק :

וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: [ בראשית פרק יח, 27]  ?

ובתרגומו של לותר לגרמנית הקלאסית:

WIEWOHL ICH ERDE UND ASCHE  BIN

 

המזכירנו גם : בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּבבראשית פרק ג , 19 ] ובתרגום לגרמנית הקלאסית של לותר:

DENN DU BIST ERDE UND SOLLST  ZU ERDE WERDEN

 

 

BACH – משמעו בגרמנית : נחל, פלג, יובל [ ממש כשמו של יוהאן סבאסטיאן באך, הקומפוזיטור הגדול].

 

תרכובת בלתי אפשרית שבין אפר המתקבל משרפת החומר – וכליונו [ מוות ]  ומנחל זורם – המסמל את מעיין החיים ואת שפעתם – שני מרכיבים אלה כה אופיניים לנפשו המסוכסת של הגיבור, שיעצב תומאס מאן, נפש הנקרעת בין: משמעת, סדר וקפדנות לבין התגעשותו של הרגש,  שהשם בעל המתח הדו משמעי שבחובו – מתאים לגיבור זה:

מיד בתחילת הסיפור מתודעים אנו למצבו הדו-ערכי, הנייד,  לחוסר-השקט המניע אותו, הנעה שאין לעצרה:

 

“מיוגע ונרגז היה בתום בוקר של עמל מפרך, שדווקא באלה הימים תבע ממנו זהירות וקפידה וחומרה ונחישותהרצון שאין למעלה מהן, ואף אחרי ארוחת הצהריים לא עצר כוח לבלום בו את תאוצת המנגנון – היוצר, זה ה- “motus animi continuus” שבו גלום, על פי קיקרו, הלוז של חוכמת המליצה; אך לשווא ביקש לו מרגוע בשינה מפוגגת, שעכשיו, עם השחיקה הגוברת של כוחותיו, היה זקוק לה כל כך מדי יום. וכך מייד אחרי תה של מינחה, יצא לו לשוח, ובלבו התקווה שהאוויר הצח והתנועה ישיבוהו לאיתנו ויסייעו בידו לעשות את עבודת ערבו כתיקונה”.

 

את אותה סתירה שבין המשמעת, מצד אחד, והכוחות היצריים המפעפעים בו –  הטביע, בדרכו האירונית, הסופר  תומאס מאן, בדמותו המיוחדת של הסופר גוסטאב אשנבאך, בחינת פלג מים חיים היוצא מתוך האפר והכליון ומחיה אותם וגם להיפך : פלג המים הזכים ההולך אל האפר – אותו מחול-מות TOTENTANZ שבו משלב המות ידו ביד החיים ויחד הם יוצאים במחול בו המוות חובק את החיי במחול פיתוי:

 

NICOLAUS MANUEL DEAUTSCH

THE DEATH AND THE MAIDEN 1517

 

המוות – “ASCHE” מזמין למחול עם מעיין החיים המפכה  “BACH”

 

 

וגורר אותם אל האפר-העפר

 

ריקוד החי-עם-המת במעגל אחד – אופייני לנושא המושל בכיפתה של התרבות הגרמנית, מדור דור:

 

דוגמאות של מחול-המוות העובר כחוט השני

 

בתרבות הגרמנית מאז ימי הביניים

 

 

 

 

 

 

תוספת מינואר 2018

 

 בחודש יוני 2010 ערכתי מסע לליבק, שבצפון גרמניה. נסעתי לליבק בעקבות הסופר תומאס מאן.

תומאס מאן נולד בליבק ביום 6 ביוני 1875. הוא נטבל לנצרות הפרוטסטנטית בכנסית מאריה Marienkitche כשאחד מסנדקיו היה דודו  ניקולאוס היינריך שטולצרפוהט  [ בעלה של אחות אימו ] שהיה בעלים של חווה ב Kastorf, שם שיוטבע בגיבור “הר הקסמים” הנס קאסטורפ Hans Castorp 

בפברואר 1877 [ כשתומאס היה כבן שנתיים]  , אביו : תומאס יוהאן היינריך מאן נבחר לשמש כסנטור בסנט של ליבק. הסנטור מאן רכש קרקע ובנה את ביתו  ב Beckergrube 52 שבליבק.

האב נפטר ביום 13 לאוקטובר 1891 והוא כבן 51 [ במות אביו היה תומאס כבן 16 ], אז עדיין תלמיד הגמנסיה Das Kathrineum  שבליבק [ על חוויותיו ההומו אירוטיות של תומאס מאן בגמנסיה זו ראה הרחבה בחלק השני של הפוסט “העפרון” בקישור זה ] .

תומאס ימשיך את לימודיו עוד כשנה עד שאמו יוליה, יחד עם שלושת ילדיה, יעברו למינכן בשנת 1882 – בהיות תומאס כבן 17 ]

בספרו : A Sketch of My Life יתאר את ימי ילדותו בליבק במילים חמות אלה:

 “ילדותי היתה מוגנת ומאושרת. אנו חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות גדלנו בבית מרווח ומכובד שנבנה על ידי אבי אבל היה לנו בית שני בבית הישן של המשפחה בסמוך לכנסיית מאריה הקדושה [ Marienkirche ] היכן שסבתי חיה לבדה ושהיום ומצג למתענינים כ “בית בודנברוק”1 ;

 

 

 

“בית בודנברוק”

 

יצאתי למסע זה אל מחוז ילדותו של תומאס מאן, עם ספרו “הבודנברוקים” בו תיאורים ספרותיים של חיי המשפחה בליבק. הספר תורגם לעברית על ידי נילי מירסקי כ“בית בודנברוק, שקיעתה של משפחה”  

 

כריכת “תומאס מאן – הברודנברוקים – רומן”

 

הבית הנראה על עטיפת הספר בהוצאת פישר הגרמנית, הוא תצלום בית נעוריו של תומאס מאן, ששימש כתפאורה לרומאן כולו.

אמנם שמה של העיר “ליבק” לא מופיע במפורש בספר, אך אתרים רבים המוזכרים בו מזוהים עם מקומות מפורסמים בליבק.

שמו של הרחוב בו נמצא בית משפחת בודנברוק ברומאן הוא Mengstrasse . זהו שם של הרחוב כפי שהיה בעבר וכפי שנשמר אף כיום.

 

 שלט רחוב מנג בליבק שלפני המלחמה

 

בית זה, חרב יחד עם בנינים רבים בעיר ליבק, שההפצצו על ידי מטוסי בנות הברית  בלילה שבין 28 ל 29 במרץ 1942 על העיר ליבק.

 

 

 “בית בודנברוק” לאחר ההפצצות של שנת 1942

הבית עמד בהריסותיו למעלה מ 10 שנים. בשנת 1953 ביקר תומאס מאן בלווית אשתו ליד הבית ההרוס – והנציח ביקור זה בתצלום מפורסם:

 

תומאס וקטיה מאן ליד “בית בודנברוק” בביקור בשנת 1953

 מן התצלום משנת 1953 ניכר שהבנין עדיין עומד בשיממונו.

לימים ישופץ הבנין ויהפוך למוזיאון להנצחת הסופרים לבית משפחת מאן:  היינריך מאן ואחיו הצעיר יותר תומאס מאן ויקרא “Budenbrook – Hause”

בית בודנברוק – רחוב מנג 4 ליבק – יוני 2010

 

 

 

 

“כנסיית מאריה הקדושה” – Marienkirche 

 

אני מצרף כאן קטע ממפת תירות של מרכז העיר ליבק המציג את מיקומו של “בית בודנברוק” ברחוב מנג ומיד בסמוך לבית בודנברוק מדרום מעבר לרחוב – עומדת כנסיית מאריה: היא ה”Marienkirche” או “כנסיית מריה הקדושה”.

 

בית בודנברוק וכנסיית מריה הקדושה במפת ליבק

 

ה “Marienkirche” 

 

כנסיית מאריה , ליבק 1906

 

 

מוזכרת ב”בית בודנברוק” למעלה מעשר פעמים. בית המשפחה חוסה תחת צילה של הכנסיה, והיא חוזרת ומופיעה לאורך הרומאן כמעין “לייט מוטיב” בשכנות לבית המשפחה:

“פנסי הנפט הדולקים בראשי כלונסאות לפני הבית, והפנסים התלויים על שרשראות עבות המתוחות במורד הרחוב, הפיצו אור צהוב, מהבהב, מבליח. פה ושם נזדקרו אגפי הבתים אל תוך הרחוב היורד ירידה תלולה אל הטראווה, ובתים אחדים אף נתווספו לווית-חן של אכסדרות קטנות או ספסלים. עשב לח ביצבץ מבין אבני המרצפת הפגומות. כנסיית מריה שמעבר לרחוב היתה אפופה כולה גשם ועלטה וצללים”2

 

חג המולד נחוג בבית בודנברוק ברוב טקס …

 

“…והמשרתים והמון אביונים וזקנים הצטופפו באכסדרה, והקונסול לחץ את ידיהם המכחילות ומאדימות מצינה, אותה שעה עלתה מבחוץ שירה אדירה, שירת נערי המקהלה של כנסיית מריה השרים בארבע קולות, והלב הלם בעוז, כה רבה היתה התפארת, ואז, כשמבעד לחרכי הדלת הגבוהה הלבנה כבר בקע ניחוח האשוח, קראה הקונסולית לאט-לאט את פרק המולד מתוך ספר כתבי הקודש…”3

 

בפועל חייהם של בני משפחת בודונברוק מתנהלים בצל צריחי מגדלי הפעמונים הנישאים של הכנסיה המרשימה, השוכנת לא יותר מחמישים מטרים מבית בודנברוק:

 

בית-בודנברוק בשכנות לכנסיית Marienkirche  – ליבק

 

אני מציין קירבה זו ואת מרכזיותה של “מאריאנקירכן” ברומאן של תומאס מאן, ואת נוכחותה הניכרת בין דפי הרומאן רחב הידיים, כיוון שנראה לי כי נופי ילדות זו של תומאס מאן ניכרים היטב ביצירתו.

 

 

 

“כנסיית מאריה הקדושה” והמוסיקה

 

יתכן וניתן לקשור את אהבת המוזיקה ותפקידה המכריע בחייו וביצירתו של תומאס מאן לאוירה המוזיקלית בה גדל הן בבית הוריו – לרבות הקונצרטים והנגינה הרבה המתרחשת בין כתלי “בית בודנברוק” ויתכן כי היותה של כנסיית מאריה השכנה מקום מרכזי בתולדות המוזיקה בכלל ושל גרמניה בפרט – גורם שהיתה לו השפעה על עיצוב אשיותו ויצירתו של תומאס מאן.

כנסיית מאריה היתה הכנסיה בה שירת הקומפוזיטור דיטריך בוקסטהודה  Dietrich Buxtehude ) 1637-1707) כנגן העוגב של הכנסיה תקופה של כ 35 שנה והשלט הבולט המוצב בכנסיה נועד להנציח בה את שמו :

 תרגום הכתובת לעברית

 “דיטריך בוקסטהודה נולד ב1637 ונפטר ב9 במאי 1707 

שימש 39 שנה כאורגניסט

ומנהל המוזיקה בכנסית מריה הקדושה. הוא

נחשב המיצג החשוב ביותר של מסורת האורגן הצפון גרמני במאה ה 17 .

דיטריך בוקסטהודה נקבר בכנסיית מאריה הקדושה.”

 

העוגב המופיע בתצלום להלן הוא תצלום של “העוגב של בוקסטהודה” כפי שהיה בכנסיה עד לשריפה שכילתה אותו כתוצאה מההפצצה של בנות הברית בחודש מרץ 1942.

 

העוגב של בוקסטהודה בכנסיית מאריה – לפני 1942

אם נקרא את תיאורו של תומאס מאן על החינוך המוזיקלי שזכה לו האנו בודנברוק הצעיר n”בית בודנברוק”, נלמד על הזיקה והקשר לכנסיה, לעוגב שבה – הוא “העוגב של בוקסטהודה” נלמד כי:

 

 “לפעמים נערך השיעור [ של האנו בודנברוק – ו’ ] בביתו של מר פפול, בית ישן ומרווח ובו הרבה חדרים ופרוזדורים צוננים, שנגן העוגב התגורר בו לבדו ועמו רק סוכנת ישישה. ולפעמים, בימי א’, בעת התפילה בכנסית מריה, הורשה בודנברוק הקטן לשבת למעלה ליד העוגב – ומה שונה היה הדבר מן הישיבה בין המתפללים של מלמטה ! גבוה מעל עדת המאמינים, גבוה מעל הכומר פרינגסהיים העומד על דוכנו, ישבו להם השנים אפופים רעמי צלילים כבירים, שהם עצמם הפיקום וחלשו עליהם, שכן הניח המורה להאנו, שלא ידע את נפשו מגאוה ומאושר, לעזור לו מפעם לפעם בנגינה על לוח הקלידים. ואולם משתמה הנגינה החותמת את שירת המקהלה, משהסיר מר פפול אט-אט את כל אצבעותיו מן הקלידים ורק צלילי הבאס עוד רטטו באויר, חרישים וחגיגיים,….”4

 

שמו של דיטריך בוקסטהודה לא מוזכר ישירות ב”בית בודנברוק” ואת עיקר תשומת הלב תופס יוהאן סבסטיאן באך, אך זאת לזכור כדי להדגיש את חשיבותו של בוקסטהודה למוזיקה הגרמנית ולבאך עצמו הוא, מסעו של יוהאן סבסטיאן באך בן העשרים אשר צעד בחודש אוקטובר בשנת 1705 כ 400 ק”מ  מהעיר ארנשטאדט עד לליבק כדי להאזין לנגינתו של בוקסטהודה הגדול, בן הששים ושמונה, המפליא בנגינת העוגב בכנסיית מאריה הקדושה בליבק:

באך ביקש חופשה של שלושה שבועות ממשרתו בארנשטדט כדי לבקר וללמוד ממורו ורבו בוקסטהודה – ביקור שהוארך לארבעה חודשים במחיצת המאסטר הגדול, כשהוא נהנה במיוחד מאותן ערביות-מוזיקליות Abendmusiken שארגן בוקסטהודה;

בעוגב – ושהה במחיצתו כשלושה חודשים ללמוד את אומנותו – והושפע ממנו רבות כמו גם קומפוזיטורים ידועים נוספים:

אני מאמין כי נוכחותה המכרעת של המוזיקה על צורותיה השונות בחייו וביצירתו של תומאס מאן שואבת מנוכחותה הבולטת ומן הקונצרטים הרבים שהיו מתקימים בכנסיה לכבודו ולזכרו של הקומפוזיטור ונגן העוגב הגדול – בשכנות צמודה לבית נעוריו של תומאס מאן.

 

 

 YouTube Preview Image

קישור ישיר

 

 

 

הציור של “מחול-מוות” 

 

כפי שציינתי כנסיית מאריה עלתה באש כתוצאה מהפצצת ליבק על ידי כוחות הברית במהלך מלחמת העולם השניה.

היה זה בלילה שבין 28 ל 29 במרץ 1942:

 

 

 ליבק עולה בלהבות – 29 במרץ 1942

 

כנסיית Meriankirche עולה בלהבות 28 במרץ 1942

 

 

הכנסיה עלתה באש ואוצרות האומנות שהיו בה – הושמדו.

 

בביקור בכנסיה ניתן להתעכב ליד הפעמונים שהתרסקו לארץ כתוצאה מהשריפה והם נשמרים כעדות לפגיעה שנפגעה הכנסיה:

 שברי הפעמונים בכנסיית מאריה הקדושה – כמיצג זכרון להפצצה של כוחות הברית על העיר

בתצלום זה על הקיר מוקרן תצלום של ההעיר בהריסותיה

 

בביקורו בשנת 1955 צולם תומאס מאן ליד שברי אותם פעמונים:

 

 

יצירת אומנות נוספת שנהרסה בהפצצה של הכנסיה בחודש מרץ 1942 היא ציורו של הצייר כ Bernd Notke “מחול-המוות” משנת 1463 ;

 

מה שמוצג היום על קיר הכנסיה הוא תצלום בשחור לבן של הציור שנשרף בהפצצה.

 

“מחול-מוות” ב”מאריאנקירכה” – לובק 28.6.2010

 

מעל לתצלום בשחור-לבן מוצג תצלום צבעוני של ציור דומה שמקורו תלוי כיום ב Tallin – שבאסטוניה – גם היא עיר לחוף הים הבלטי שהיתה חלק מהברית של ערי ההנזה שגם ליבק היתה חלק ממנה:

 

מחול-המוות – טאלין אסטוניה

גם הציור בטאלין מיוחס לצייר Bernd Notke והוא מספר את אותו סיפור בציור בעל השם האוקסימורוני “מחול-מוות” לפיו ה”מוות” הרוקד עם על נציגי החברה מהגבוהים והנעלים שבינהם ועד אחרוני האזרחים הפשוטים. כלומר המוות אינו פוסח על אף אחד.

 

לפני מלחמת העולם השניה הציורים הוצגו בכנסיה בפאנלים גדולים ומרשימים כפי שניתן לראות בתצלומים משנת 1940 ששרדו מאז:

 

 

 תצלום “מחול-המוות” בכנסיית מאריאנקירכה משנת 1940

 

 

 תצלום “מחול-המוות” בכנסיית מאריאנקירכה משנת 1940

 

ולהלן תוכנית הכנסיה ועליה מסומנות הקפלות בהן הוצגה התמונה “מחול מוות”

 

 תכנית כנסיית מריה הקדושה ועליה סימון הקפלות בהן הוצב הציור “מחול-מוות”

 

תומאס מאן, שהכיר היטב את כנסיית מארינקירכה – השכנה לבית נעוריו, התייחס במפורש לציור האמור. כשהוא מספר על ביקורו של זיוורט טיבורטיוס, כומר יליד ריגה, ששירת שנים רבות בתפקידו ככומר בגרמניה, והוא בדרכו חזרה לביתו ועובר דרך ליבק ותומאס מאן כותב:

“אך שהותו בעיר נתארכה יותר מן הצפוי, עברו שמונה ימים והוא עדיין לא ראה אתרים חשובים אלה ואחרים – את מחול המות ואת אורלוגין השליחים שבכנסיית מריה, את בית מועצת העיר , את בית אגודת יורדי הים ואת השמש בעלת העינים הנעות שבקתדרלה –5

 

לא זו אף זאת במכתב מיום 29 בספטמבר 1921 שהוא כותב לידידו ארנסט ברטרם  הוא מציין:

ליבק היא ללא ספק עיר מחול-המוות ואני קיבלתי ממנה הרבה”

 

הציור המרשים ומעורר התהיות שרק תצלומים שלו שרדו, עורר את סקרנותי, וביקשתי ללמוד עליו פרטים נוספים. בחנות המזכרות שבכנסיה רכשתי ספר המפרט את הפנלים השונים של, המרכיבים את הציור, ולצידם הטקסטים שליוו ציורים אלה, החושפים את מטרת וכוונת הצירי.

הספר על “מחול-המוות” במריאנקירכה – ליבק

 

 

בחרתי להציג כאן שתי סצינות מתוך ספר שרכשתי בכנסיה ובו מוצג “מחול-המוות” כפי שהיה בליבק לפני מלחמת העולם השניה, וכפי שתומאס מאן הכירו, בשתי הסצינות המוצגות ניתן להבחין בעיר ליבק  על מגדליה וצריחי כנסיותיה כרקע לריקוד המוות.

 

 

הטקסט מתחת לסצינה שבפנל המוצג כאן הוא:

 

Death answers the Carthusian

Now step forward, no lament will help you,
you must bear your fate yourself.
It will be difficult for you.
Nothing can follow you
except your works [be they] good or bad.
Your reward is after your deed.(1)
No one can take this from you.
Man(2), come here, I will sing for you.

ובתרגום לעברית

 

המוות עונה לנזיר בן המנזר הקרטוזיאני

עכשיו צעד קדימה, קינה לא תעזור לך,
אתה חייב לשאת את גורלך בעצמך.
יהיה לך קשה.
שום דבר לא יכול לעקוב אחריך
מלבד מעשיך הטובים או הרעים.
הגמול שלך הוא תוצאת מעשיך.
אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך.
בוא הנה, אני אשיר לך.

 

 

הטקסט מתחת לפאנל זה הוא כדלקמן 

 Canon, nobleman and physician

Methinks it’s still too soon for me.
I had enough of my office income
to make good use of in my life, until now.
Let me renounce this dance.
Now I should fill my chest.
Your many words give me great pain.
Let me then serve God better,
because I forgot it in my youth.

ובתרגום לעברית
 
כומר, אציל ורופא

חושב שזה עדיין מוקדם מדי בשבילי.
  היה לי מספיק מהכנסות המשרד שלי
  לעשות שימוש טוב בחיי, עד עכשיו.
  תן לי לוותר על הריקוד הזה.
  עכשיו אני צריך למלא את החזה שלי.
  המילים הרבות שלך מעניקות לי כאב רב.
  תן לי אז לשרת את אלוהים טוב יותר,
  כי שכחתי את זה בנעוריי.

 
 
 

 

 

כזכור, את הרשימות משנת 2004, שהובאה לעיל, ככתבה וכלשונה, סיימתי בהצבעה על הנטיה בתרבות הגרמנית על דורותיה מאז ימי הביניים, לעיסוק מובהק במוות, ואף צירפתי כמה ציורים של “מחול-המוות”. כאשר העליתי את הדברים לאתר “מילים” טרם ביקרתי בליבק, ולא ידעתי על הציור המרשים של “מחול-המוות” ששכן בימי נעוריו של תומאס מאו, [ ועד לשנת 1942 ] בכנסיית מאריה הקדושה, והביקור הפגיש אותי עם ההסטוריה של הציור, ועם תצלום בשחור-לבן, המזכיר את קיומו לפני שעלה בלהבות והפך ל”אפר” [ ASCHE ]  וכן נוכחתי בשכנות הקרובה והזמינות הכנסיה לבית בו בילה תומאס מאן את מיטב שנות נעוריו.

גילויים אלה, העלו בי את ההשערה שמא הקירבה המידית של תומאס מאן והחשפותו לציור מעורר המחשבה והמרשים הן במימידו [ כעולה מתצלומים של הציור לפני שנשרף ] נטמעו בתודעתו של הנער והעלם תומאס מאן ופרצו מעטו של הסופר, כבר מראשית דרכו כסופר העוסק, למרות גילו הצעיר, בנושא המתאים יותר לכותבים מבוגרים.

כמאמין  מובהק בדברים שסיכם בכשרון רב ובשפה שירית משוכללת המשורר שאול שטרניחובסקי:

 

 

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד

מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,

בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא־דֵעַ עָרוּךְ

מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

לִמְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.

וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת־יֵשׁוּת,

וּמְגִלַּת־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, –

וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר

כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,

שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, –

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.

 

אני בא להציע השערה כי החשפות זו ל”מחול-מוות”, הציור שבכנסיה הסמוכה לבית נעוריו ויתר החשפויותיו לנושא הרחב של המוות בתרבות הגרמנית, הם המקור להתעסקות הרבה של תומאס מאן בנושא ה”מוות”.

מראשית דרכו כסופר, והוא צעיר לימים, החל המוות מעסיק אותו. 

המבקר  T.J. REED בספרו Thomas Mann The Uses of Tradition

 

“בשישה מתוך אחד עשרה הסיפורם שכתב תומאס מאן עד שנת 1900, הסיום הקיצוני והמלומדרמטי בכח, מופיע המוות כסיום מהיר וחטוף לסיפור” (בעמוד 33)

ואכן, סיפוריו הראשונים ובהמשך במהלך כל הקרירה הספרותית שלו עסק תומאס מאן ב”מוות”:

נזכיר כמה מהיצירות בהן “מככב” המוות כ”פתרון” וכסיום דרמטי לסיפור כולו:

בסיפור משנת  1897 “אדון פרידמאן הקטן” הדמות הראשית בסיפור, תסיים את חייה הצעירים בטביעה בתעלת המים; 

הנו בודנברוק הצעיר ימות בגיל צעיר במיוחד ברומאן משנת 1901 “בית בודנברוק”

הגברת גבריאלה קלטריאן בסיפור “טריסטאן” משנת 1902 נופחת את נשמתה בעת נגינתה בפסנתר את מותה של איזולדה בסיום המערכה השלישית של “טריסטאן ואיזולדה” ;

הנס קאסטורפ  ימות בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה – לאחר ששהה 7 שנים ב“הר הקסמים”  משנת 1924 בו חולי השחפת לא קמים ממיטות חוליים;

 “מאריו והקוסם” משנת 1929 מסתיים ביריה המותירה של ציפולה ה”קוסם” מוטל ללא רוח חיים על הבמה –

וגם אדריאן לוברקין גיבור “דוקטור פאוסטוס משנת 1947 ימות כאדם צעיר;

 

כפי שניסיתי להראות בשם “אשנבאך” יש משהו מן האקסימורוני האפר  [ ESCHE ] המסמל כליון לצד הזרימה שב “פלג”  [ BACH ] שוכנים בכפיפה אחת ממש כמו האקסימורוניות שבמושג “TOTEN   [ מוות ] – המסמל כליון לצד ה TANZ  המחול המסמל תנועה וחיים.

 

מה הפלא איפוא שזה הסיום שיבוא על גיבורה של הנובלה שהמלה מוות Tod טבועה בשמה , כשם שלפי הפירוש אני מציע כאן  עצם הבחירה של תומאס מאן שעיצב את שמו של גיבור הנובלה, הן על גוסטאב מהלר שמותו התרחש בעת כתיבת הנובלה והן בבחירת השם האקסימורוני, שם המוליך את הסופר – שמנגנון היצירה שלו – עצר מללכת – והוא מגיע בטיולו בעירו מינכן לבית הקברות דווקא – גורל המסמל כבר בעירו מינכן וטרם יצא למסעו לוונציה – על המוות הצפוי לו – ויהיה מסתורי ובלתי מפוענח כאשר יהיה.

אכן, כפי שניתן לראות בציורים מן התרבות הגרמנית – המוות אורב לכל : לעלמה הצעירה :

 

המוות והאשה  – ( 1484-1545) Hans Baldung   – המוות והעלמה

 

  Adolf Hering : Der Tod und das Mädchen 1900

 

ולאמן שהמוות המנגן בכינור מתלווה אליו כצל – כפי שצייר הצייר ארנולד בוקלין, שבחרתי להציב בראש רשימה זו.

 

 

.

 

 

 

____________________________________

פוסטים בענין “מוות-בוונציה” 

____________________________________

 

[01] תומאס מאן – מוות בוונציה / מינכן  – בעקבי תומאס / גוסטאב

[2.1] תומאס מאן – מוות-בוונציה – הערות והערות : “גוסטאב”

[2.2] תומאס מאן – מוות-בוונציה – הערות והערות : “אשנבאך”

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הערות שוליים
  1. Thomas  his Mann – A Chronicle Of His Life page2-3 []
  2. בית בודנברוק בעמוד 39 []
  3. בית בודנברוק בעמוד 84 []
  4. בית בודנברוק בעמוד 459 []
  5. בית בודנברוק בעמוד 258 []
סוף עמוד
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....