Tel Aviv, 25 Jun 2017, 01:33:27
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות

[9] ג’. ג’ויס / דיוקן האמן + יוליסס -סטיפן הופך לדדאלוס (א)

16 במאי, 2010

על “דיוקן האמן כאיש צעיר” של ג’יימס ג’ויס

דדאלוס ואיקארוס

ראוי להקדים לפרק הקאטלוג של מולי בלום “סטיפן הופך לדאדלוס” כמה מילים עם אותו סטיפן דאדלוס כפי שג’ויס תיאר אותו בספרו המוקדם יותר: “דיוקן האמן כאיש צעיר” . היכרות כזו תואיל להבין את התיחסויותיה של מולי בלום לאותו סטיפן ה”עובר” מ”דיוקן האמן כאיש צעיר” כעלם צעיר “אומן צעיר” ל”יוליסס” והוא כבר סטודנט ומשורר.

השם סטיפן דדאלוס


השם “סטיפן דדאלוס” הוא שם רב משמעות עבור ג’ימס ג’ויס. נראה כי לראשונה הוציא שם זה מתחום היחיד שלו, כאשר חתם

Yours heroically, Stephen Deadalus

לאמור “שלכם בהרואיות, סטיפן דדאלוס”.

ביום 23 ליוני 1904 במכתב לידידיו גוגארטי וקונסטנטין קוראן, כאשר העביר להם לקריאה פרקים מספר שהיו אז בכתובים אצלו ושמו “סטיפן הירו [ גיבור ] Stephen Hero – ושם שתיכנן לקרוא לגיבור ספרו זה היה היה סטיפן דדאלוס.

ההזדהות הזו של הסופר שבדרך, עם הספר שבדרך, נעשתה סמוך [סמוך עד לעורר מחשבה] למועד פגישתו הטראומטית עם נורה ברנאקל – ה 16 ליוני 1904 כפי שתוארו בפוסט קודם “כשג’ויס פגש בנורה”


אחיו, סטניסלאוס ג’ויס בספרו My Brother’s Keeper  [ “שומר אחי” ] מצטט את ג’ימס שכתב, בתגובה להופעת ספר בחתימת שם-עט [ Pseudonym ] כי:

“אחרי הכל, ספרות בחתימת שם-עט, נושאת עימה יתרון, להודות בספרות רעה בחתימה אמיתית, הינה , במידה מסויימת לשמר את הרע”.

אך, ג’יימס ג’ויס עצמו, נזקק לשם עט זה לא רק במכתב פרטי-אישי לחבריו [ לפני שנתן פומבי לשמו של הגיבור] אלא הוא עצמו פרסם שלושה סיפורים, מאלה שירכיבו לאחר זמן את קובץ סיפוריו הראשונים “דבלינאים” בחתימת הסופר “סטפן דדאלוס”

הראשון בסיפורים שפורסם בחתימה זו, היה הסיפור “האחיות” The Sisters שפורסם ביום 13.8.1904 בעתון הדבלינאי The Irish Homsteat

כפי שניתן לראות בתצלום הפרסום המובא כאן:

הפרסום מיום 13 באוגוסט 1904

על הסיפור “האחיות” חתם:

סטיפן דדאלוס כפי שניתן לראות מתצלום מוגדל של דף העתון:

שם הסופר :

הוא יחזור על חתימה זו של “סטיפן דדאלוס” גם בסיפור אוולין  [ Evelin ] שפורסם ביום 10 בספטמבר 1904 וגם בסיפור שלישי “לאחר המרוץ” שפורסם ביום 17 בדצמבר 1904

את הרומאן “סטיפן הירו” יבקש להשליך לאש, ורק אחותו היא שהצילה אותו מכליה מוחלטת.

על ספר זה התכוון ג’ימס ג’ויס, לגירסת אחיו סטניסלאוס, לחתום בפסיאודונים : Stephanus Deadalus Pinx it

כלומר : זהו העתק של יצירה שנכתבה במקור על ידי סטפאנוס דדאלוס.

( הביטוי Pinx it   המשמש בעיקר לציון שמציינים ציירים המעתיקים ציור של אחד היצירים הגדולים “[המקור] צוייר על ידי ______ שמו של הצייר]

שמו של סטיפאו דדאלוס ינדוד מיצירת הביכורים “סטיפן הירו” לרומאן המוגמר הראשון, “דיוקן האמן כאיש צעיר”, ומשם יגיע לרומאן רב ההיקף “יוליסס”.

שם זה הינו בפועל הרכבם של שני שמות משני מקורות תרבותיים עתיקים:


Stephen

_________________________________

סטיפן או כמקובל ביוונית סטיפאנוס, הינו הקדוש המעונה הראשון על מזבח הנצרות אשר נסקל על ידי ההמון בירושלים כשמראהו של ישו הצלוב לנגד עיניו,

סטינוס - המרטיר הנוצרי הראשון

סטיפנוס הקדוש נרגם באבנים

כפי שמסופר בברית החדשה ב”מעשה השליחים” פרק ז” פסוקים  54-58 :

שָׁמְעָם [ ההמון ] אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּעֲסוּ עַד עֹמֶק לִבָּם וְחָרְקוּ עָלָיו שִׁנֵּיהֶם;

וְהוּא מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּמַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה. רָאָה אֶת כְּבוֹד אֱלֹהִים וְאֶת יֵשׁוּעַ עוֹמֵד לִימִין הָאֱלֹהִים

וְאָמַר: “הִנְנִי רוֹאֶה אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְאֶת בֶּן־הָאָדָם עוֹמֵד לִימִין הָאֱלֹהִים.”

אַךְ הֵם צָעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּאָטְמָם אֶת אָזְנֵיהֶם, וּכְאִישׁ אֶחָד הִסְתָּעֲרוּ עָלָיו,

הֲדָפוּהוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר וְסָקְלוּ אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים.”

דמותו של סטיפן, המרטיר הנוצרי הראשון, הפכה אותו לאחד מקדושי הכנסיה, וחגו – חג סטיפן הקדוש,  נחוג ב 26 בדצמבר, ועל שמו כנסיות לרוב בכל רחבי העולם הנוצרי.[ המפורסמת היא סט. שטיפן – הקתדרלה של וינה ].



דדאלוס

___________________________________

שם המשפחה שבחר ג’ימס ג’ויס לגיבורו הוא על שמו של דדאלוס.

האפיגרם שהציב ג’ויס בראש ספרו “דיוקן האמן כאיש צעיר”

מפנה לספר השמיני ב”מטמורפוזות” של אובידיוס שורה 188:

“סח האמן – ‘השחקים לא יסגור – בשמים אעופה !

ארץ ידביר ומלואה – האויר במרום לא למינוס ! ‘

סח ולמד אומנות חדשה, לא ידע עוד רזיה:

הוא את הטבע חידש. נוצות הוא מניח בסדר

בקטנות הוא מתחיל, בגדולות יסיים – ונראות הן…”

אובידיוס מטמורפוזות, תרגום שלמה דיקמן, עמ’ 302 

במבוא לספר השמיני במטמורפוזות של אובידיוס מופיע תיאור מקוצר של עלילת דדאלוס:

“שיבת מינוס לכרתים. תמצית הסיפור על אודות מינוטאורוס. כתר-אריאדנה הופך למערכת כוכבים. דידאלוס האדריכל, שבנה את הבלבלת (לאבירינטוס) נמלט עם איקארוס בנו מכרתים על זוג כנפיים מלאכותיות. איקארוס מסיח את דעתו מהוראות אביו ונופל לים” (עמ’ 293)

על פי האגדה, דדאלוס ובנו איקארוס הצליחו להמלט מהלבירינט [ בזכות היכרותו של דדאלוס את דרכיו ומסתריו ] מינוס אסר את דדאלוס ובנו במגדל, כדי שלא יוכלו להימלט שנית. דדאלוס אסף נוצות של ציפורים שעפו מעל המגדל והצליח בעזרת דונג להדביק מהן מערכת כנפיים איתה הצליחו דדאלוס ובנו איקארוס להמריא ולברוח מן המגדל.

אזהרתו של דדאלוס לבנו איקארוס היתה לא להגביה עוף כדי שהשמש לא תמס בחומה את הדונג שאפשר את הדבקת הכנפיים. הבן לא שעה לעצת אביו להמריא לגובה וכאשר קרב לשמש המסו קרניה בחומן את הדונג והוא נפל ומת.


הדואליות המרכיבה את שמו של גיבור “דיוקן האמן כאיש צעיר” היא זו המכתיבה גם את הקונפליקט בו הוא נמצא :

מצד אחד:

המסורת הנוצרית של סטיפן המרטיר הנוצרי – הסמל את הרקע של סטיפן הצעיר הלומד בפנמיה נוצרית ישועית שהמשמעת בה היא קפדנית ומדכאת, וחייו נתונים להשפעתן המצמיתה של הדוגמות הנוצריות מוסרניות והצבועות.שות

ומצד שני:

השאיפה להגביה עוף, לעבר חופש ולבריחה מכבלי הדת, המתאפיינת בשם המשפחה – הוא שמו של הארכיטקט האומן אשר באומנות החדשה שלמד – “את הטבע חידש” – מבקש לשנות סדרי עולם.


בפועל זה סיפורו של סטיפן [הוא ג’יימס]  דדאלוס [הוא ג’ויס] .

מבקרים רבים מגדישים כי “דיוקן האמן כאיש צעיר ” הוא רומאן “סמי-אוטוביוגרפי”. אכן מי שעוקב אחרי פרטי חייו האישים של ג’יימס ג’ויס ימצא הקבלות רבות מאוד בין פרטים רבים והתרחשויות שבספר ובין קורות חייו הריאליים.

ניתן לאמר כי “דיוקן האמן כאיש צעיר” הוא תיאור פיוטי, אך בה בעת ריאלי, של תהליך חניכתו של סטיפן והפיכתו לדדאלוס.

תהליך זה, בפועל המעבר מדמותו של סטיפן: התלמיד הרגיש, המתבדל, אך גם המדוכא והמפוחד בקלונגואוז Clongowes ואחר כך בבלוודרה Belvedere  – שני מוסדות נוצריים מחמירים ומדכאי יצרים ורגש –  בהם למד גם ג’יימס ג’ויס הנער –  אל הסופר המתחיל השואף “הלאה מכאן ! הלאה מכאן !” (עמ’ 222) , כלומר התבגרותו ל”דדאלוס”, עד לקריאת הסיום, שאינה אלא התחלה:

תחילת הדרך אל יוליסס:

“אב קדמון, אומן קדמון , היה בעזרי עתה ולעדי עד”

תהליך ההשתנות שעובר סטיפן עד להיותו לדדאלוס

כנער בודד סטיפן מוצא עצמו נמשך לרחובות הזימה האפלוליים של דבלין: כמו בפרק השני של הספר:

את הקטעים מתוך “דיוקן האמן כאיש צעיר ” אצטט בצבעה של אירלנד – ירוק:

“רגעים אלה חלפו ולהבות אש התאוה האוכלת חזרו והתלקחו. דברי השיר פסקו מפיו והצעקות העילגות והדיבורים הגסים שלא בוטאו הגיחו ממוחו וניסוי לפרוץ להם מוצא. דמו נסער בו. משוטט היה אנה ואנה ברחובות האפלים והמרופשים, נועץ עינים בחשכתם של סימטאות ומבואות ומקשיב רב קשב לכל קול. מנהם היה לעצמו כחיה תועה משחרת לטרף. הוא רצה לחטוא עמו ולשיש עמה בחטא. הוא חש באיזו הויה אפלה היורדת עליו באין מעצור מתוך האופל, הויה סמויה ומרחשת כשטפון הממלאה אותו כל כולו. רחשה כיתר את אזניו כרחש המון בשנתו; זרמיה הסמויים חדרו אל ישותו. ידיו נקפצו בעוית ושיניו נתהדקו, כשנשא את יסורי חדירתם. ברחוב היה פושט זרועותיו כדי לתפוס את הדמות הרפה הנמוגה שחמקה ממנו וגירתה אותו; והזעקה שחנקה זמן כה רב בגרונו פרצה מבין שפתיו. היא נתמלטה ממנו כיללת יאוש מגיהינום של מתיסרים ווגועה ביללת תחנונים נזעמת זעקה על זניחה מרושעת, זעקה שהיתה אך הדו של שרבוט גס שקרא על כתלה המנטף של משתנה.”

“דיוקן האמן כאיש צעיר”, עמ’ 88  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון

דברים אלה היו אך מבוא לקראת ההתרחשות הממשית – שתבוא מיד לאחר מכן – מפגשו הראשון של סטיפן הנער המתבגר עם זונה:

“הוא נדד לתוך מבוך של רחובות צרים ומזוהמים. מהסימטאות המלוכלכות שמע תרועות הפקרות צרודות ומריבה וזמרת שיכורים סורחת. הוא המשיך דרכו בלא פחד, תוהה שמא נקלע לרובע היהודים. נשים ונערות לבושות חלוקים ארוכים ססגוניים עברו ברחוב מבית לבית. רשולות היו ומבושמות. רעד אחזו ועיניו כהו. להבות הגאז הצהובות עלו לפני ראייתו הנעכרת נוכח השמים המתערפלים, בוערות כמו לפני מזבח. לפני הפתחים ובפרוזדורים המוארים התאספו חבורות מקושטות כלקראת איזה פולחן. הוא נמצא בעולם אחר; הקיץ מתנומת דורות. באמצע הכביש עמד מלכת, לבו הומה ומהמה בחזהו. צעירה לבושה חלוק ורוד ארוך הניחה את ידה על זרועו לעצרו והביטה בפניו. היא אמרה בעליצות:- ערב טוב, וילי יקירי!חדרה היה חמים וחינני. בובה ענקית ישבה פשוקת רגלים בכורסה המרווחת שליד המיטה. הוא ניסה לשדל את לשונו לדבר כדי שייראה נינוח בשעה שהיה מביט בה בפשטה את חלוקה ורואה את התנועות המודעות הגאות של ראשה המבושם.שעה שעמד דומם באמצע החדר באה אליו וגיפפה אותו בעליצות ובכובד ראש. זרועותיה העגולות הצמידוהו אליה בחזקה, והוא, בראותו את פניה נשואות אליו בשלוה רצינית ובחושו את שדיה עולים ויורדים חמימים ושלוים, כמעט שפרץ בבכי היסטרי. דמעות גיל והרוחה התנוצצו בעיניו המתענגות ושפתיו נפשקו אך לא אמרו דבר. היא שיכשכה את ידה בשערו וכינתה אותו שובב קטן.- תן לי נשיקה, אמרה.שפתיו לא אבו לנטות אליה ולנשקה. הוא רצה להיות חבוק בחזקה בזרועותיה ומלוטף לאט, לאט, לאט. בזרועותיה חש שהוא נעשה לפתע חזק וחסר מורא ובוטח בכוחו. אך שפתיו לא אבו לנטות אליה ולנשקה.בתנועה פתאומית כפפה את ראשו ואיחדה את שפתיה עם שפתיו.וכוונת תנועותיה נסתברה לו מתוך עיניה המורמות הכנות. בזה לא יכול עוד לעמוד. הוא עצם את עיניו, התמסר לה בגוף ובנפש, כשאינו חש דבר מלבד הלחץ האפל של שפתיה הנפשקות ברוך. הן נלחצו אל מוחו כמו שנלחצו אל שפתיו, כמעבירות לשון סתומה; וביניהן חש לחץ רהוי, לא נודע, אפל מעלפון החטא, עדין מצליל או מניחות.”

“דיוקן האמן כאיש צעיר”, עמ’ 88  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון 

סטיפן, השבוי במלתעות החטא והזימה הלופתות אותו, אינו יכול להן, כולו נתון לעולם פלאי חדש מפתה ומחטיא זה: ביטוי לכך נמצא בתחילת הפרק שלישי:

“לילה זה יהיה ליל סוד קודר. אחרי השקיעה המוקדמת יאירו הפנסים הצהובים, פה ושם, את האזור המסואב של בתי הזונות. עקלקלות ילד הלוך ושוב ברחובות, מצר כל הזמן את חוג מהלכו, בחיל של פחד וחדוה, עד שלפתע ינחוהו רגליו אל מעבר לפינה חשוכה. הזונות תהיינה יוצאות אותה שעה מבתיהן, מכינות עצמן ללילה, מפהקות בעצלתים אחרי שנתן ונועצות מכבנותיהן בקווצות שערן. הוא יעבור על פניהן בשלוה, מצפה ליקיצת פתע של רצונות או לקריאת פתאום שיקרא בשרן המבושם והרך לנשמתו אוהבת החטא. אולם בעודו משחר לאותה קריאה, יהיו חושיו, הטפושים רק מחמת חשקו, חשים בחריפות בכל אשר יפצעם או יביישם: עיניו בטבעת של קצף בירה על שולחן מעורטל או בתצלום של שני חיילים עומדים דום או במודעת תיאטרון צעקנית; אזניו בלשון העילגים המתמשכת של הפניות:- הלו, ברטי, החלטת לאן?- אתה הוא, גוזלי?- מספר עשר. נלי הרעננה מחכה לך.- ערב טוב, אישי! תיכנס לבלות רגע?המשואה שעל עמוד דפדפתו התחילה פורשת זנב שהלך הלוך והתרחב כזנבו זרוע העינים והכוכבים של טוס; וכאשר נגרעו מן המשואה עיני אבריה וכוכביהם התחילה מצטנפת שוב לאט לאט, האברים שנתגלו ונתעלמו היו עינים הנפקחות ונעצמות; העינים הנפקחות ונעצמות היו כוכבים הנולדים וכבים. מחזורם העצום של החיים המכוכבים נשא את מוחו היגע החוצה אל שוליו ופנימה אל מרכזו, ומוסיקה רחוקה ליותה אותו החוצה ופנימה. איזו מוסיקה? המוסיקה קרבה והוא נזכר במלים, מלות אותו קטע שיר של שלי על הלבנה הנודדת ערירית, חיורת מלאות. הכוכבים התחילו מתפוררים וענן של אבק כוכבים דקיק נפל דרך החלל.האור המעומעם נפל קלוש יותר על העמוד שעליו התחילה משואה שניה נפרשת ופושטת החוצה את זנבה המתרחב. זו היתה נפשו שלו היוצאת לחיי מסה, פורשת עצמה חטא אחר חטא, פושטת החוצה את משואות כוכביה הבוערים ושבה ומצטנפת, מועמת אט אט, מכבה אורותיה ואשיה. הם כבו; והאפלה הקרה מילאה את התוהו.

“דיוקן האמן כאיש צעיר”, עמ’ 90  תרגום מאנגלית אברהם יבין ודניאל דורון


פורסם לראשונה ביום 6.3.2009 ב”קפה דה מרקר”

Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....