Tel Aviv, 21 Sep 2017, 15:13:56
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות

[6] בעקבי לורליי – העצב העמוק

14 במאי, 2010

 

 

צולם ביום 16.6.2009 במצלמת LEICA-M8

 

___________________________________________________

___________________________________________________

 

הבית הראשון – בפועל, ארבע השורות הראשונות של שירו  

של היינריך היינה – “לורליי” – צובעות, במידה רבה, את רוחו  

של השיר, את נעימתו ואת המשכו:  

חרתי לפתוח את קריאתי ב”לורליי” של היינריך היינה, בהן:  

הנה הן בשפת המקור:  


 

Ich weiß nicht, was soll es bedeuten,

 Daß ich so traurig bin,

Ein Märchen aus uralten Zeiten,

Das kommt mir nicht aus dem Sinn.

1.1.            Ich weiß nicht

ובתרגום פשוט: “אני אינני יודע” . השיר נפתח בהצהרה בעלת מימד סוקראטי  – “יודע אני שאינני יודע” הדובר בשיר – גבר – מודיע הודעה מצניעת לכת: הוא מודה באי ידיעתו. הוא משתף את הקורא בתהייתו. סירת מחשבותיו מיטלטלת אך כיוון, בשלב, זה אין לה, הוא נתון בחוסר רוגע, במצב של אי בהירות, עמעום, דמדומי-מחשבה הבהובי רגש.  

   


 

was soll es bedeuten   1.2.

תרגום חלק זה בשורה הראשונה מציב קושי מסוים מבין המתרגמים שתרגמו את “לורליי” לעברית ניתן להבחין בשתי כיתות של מתרגמים  

יצחק קצנלסון, בשנת 1924 מתרגם: “את פשר הדבר”  

בדומה לגילה אוריאל “מה פשר דבר”  

ועדה ברודסקי: “מה פשר 

 

ופנחס שדה: ” מה פשר 

תרגומים אלה משאירים את נשוא התהיה : מהו הדבר שהדובר  

אינו יודע אותו  כשאלה בלתי פתורה. הדובר אינו יודע  “מה פשר”  

בלא לציין, בשלב זה “פשר מה”.  

המתרגמים הנ”ל בחרו לתרגם bedeuten כ”פשר”.  

אם נעיין בתרגומו של לותר לתנ”ך לגרמנית נקרא:  

Wer ist wie der Wise, und wer verstend etwas zu deuten  

[ קהלת פרק ח’ פסוק 1]  

היינריך היינה הכיר את התנ”ך בגרמנית בתרגומו של לותר,  

ולכן יש מקום לסברה כי לשונו של קהלת מהדהדת מבין מילות  

שירו של היינה.  

וכשנקרא פסוק זה בלשון המקור נמצא:  

 

מִי, כְּהֶחָכָם, וּמִי יוֹדֵעַ, פֵּשֶׁר דָּבָר;

חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא

[ קהלת פרק ח’ פסוק 1]

ונדע מאין שאב יצחק קצנלסון את ה”פשר”,  

והחרו החזיקו אחריו שלושת המתרגמים הנוספים שציטטתי לעיל.  

כלומר, מותר להניח כי הפתיחה שבה פתח היינה את שירו  

מכוונת לבנות את הציפיה, הנוצרת מתוך אי הבהירות המכוונת  

של ה”פשר” בלא פתרונו [ בשלב זה].  

פתיחה זו מזמינה את הקורא / המאזין לשאול:  

 מה הוא אותו דבר / ענין / נושא שהדובר אינו יודע…  

 

 האזנה להקראת השיר על ידי השחקן הגרמני

לוץ גורנר LUTZ GORNER

תמחיש ענין זה כאשר הקריין מכניס “פאוזה” [שתיקה קצרה],

בין

Ich weiß nicht

לבין

was soll es bedeuten,

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

בתרגומו של משה זינגר נשמר, במידה מסוימת אותו מתח בלתי פתור:

לעומת זאת מתרגמים אחרים, כמו אצה להם הדרך והם מבליעים,

כבר בתרגום השורה הראשונה את האני של הדובר, שבמקור הגרמני עדיין אינו נוכח שם. נדמה כאילו הם מקדימים את המאוחר:

כך שלמה תנאי המתרגם: “מה יש לי אינני יודע”

או בתרגום אור הירשפלד : “מה קרה לי – אינני מבין”  

לטעמי התרגומים השומרים על הערפול בשימוש במילה “פשר” מצליחים להעביר את השפה ואת הכוונה של היינה בצורה מדויקת יותר.  

 

 

Daß ich so traurig bin,  .2

בשורה השניה ניתנת ראשיתו של הפתיל שיוביל, כך מכוון הדובר, לפתרון:

אי ידיעתו של הדובר  נסבה על traurig שתרגומו הוא “עצב” –

וכך תרגמו כל המתרגמים.

 אלא שהיינה מוסיף למילה עצב תוספת.

 לא עצב סתם אלא so traurig

 “כל כך עצוב” או “עצב שכזה” .

זהו עצב חריף יותר, בפועל עצב-עמוק :

ואם ל”עצב-עמוק” התכוון היינה, יותר עצב מסתם עצב, עצב מועצם, עצבת, עגמת-נפש, דיכדוך-הנפש, וככזה הוא מעלה על הדעת את המצב הנפשי הקרוי “מלנכוליה”, אליה נקלע המספר.

מלנכוליה על פי פירושה המילולי משמעה “מרה-שחורה”:

Melas = שחור Cole  = מרה, שהוא גם “נוגה” “סובל מדיכאון” כבר בשורה זו מתבהר מצבו הנפשי של הדובר. מצבו הוא מצב נפשי של אדם המודע לעצמו והוא ער – וער למצב בו הוא נמצא : מצב העצב העמוק המחולל בנפשו אי-שקט המבקש פשר.

קריאה כזו של פתיחתו של השיר מעלה על הדעת את הקישור המוזיקלי ההרמוני שבין: טוניקה – סוב-דומיננטה -ודומיננטה, כאשר הסוב-דומיננטה הלא יציבה מכינה את הדומיננטה – בעלת המתח הרב יותר.

“מלנכוליה” טבועה עמוק בתרבות הגרמנית מאז המאה ה 16 – שיאה היא התחריט של אלברכט דירר משנת 1515 :

 

 

החידה, חוסר הודאות השאלה הבלתי פתורה – שולטים ביצירתו זו של דירר: רב בה הנסתר על הברור – וככזו יכולה היתה לשמש השראה להיינה שחיפש לערפל ולתאר את מצב נפשו של המספר כהלך רוח רגיש נע-ונד, בעל עצב עמוק.

תנוחת הראש השח בעצב ובכאב על היד התומכת, כמו בציורו של דירר,  הפכה להיות סמן של הדמות המלנכולית, זו הנפש השקועה בהרהורים, שראשה כבד עליה ואינה נגמלת מאותה משיכה אל השקיעה.

וממה נובע דיכאונו של הדובר ?

 

Ein Märchen aus uralten Zeiten, 3.

 

גם כאן המתרגמים לא ממש חלוקים ביניהם Ein Märchen

תורגם כ”ספור-אגדה” או “אגדה”.

“סיפור-אגדה” מטבעו שהוא עובר מדור לדור וימיו רבים. אגדות נטועות עמוק בזיכרון הקולקטיבי. אלא שכאן מוסיף היינה לביטוי alten [“ישן” ] את הקידומת UR המשמשת להצביע על משהו קדמוני, ראשוני, מוקדם יותר. מסתם “ישן”.

התוספת הזו מכוונת את הדעת אל עבר ה”מיתוס”.

Das kommt mir nicht aus dem Sinn.         .4

 

ואלה:

“אי הידיעה”

“הכאב-העמוק”

ואותה “אגדה עתיקת – יומין”

פועלים על הדובר  את פעולתם:

התרגומים מתרגמים:

“לא תתן דמי לי” [קצנלסון] ;

“לא תרד מני הלב” [גילה אוריאל];

“לא מש מזכרוני” [ברודסקי ];

“זכרתי ולא אשכח” [פנחס שדה];

“את שלותי לקח” [זינגר];

“לא מש מזכרוני” [תנאי ];

“לא יוצאת מדעתי” [אור-הירשפלד].

כלומר: אלה אינם מניחים לנפשו של הדובר. צירוף כל אלה משלים את התמונה של דמות דובר המוכה מלנכוליה מתמשכת שאינה מניחה לו.

הלך נפש זה של מלנכוליה – מאפיין לדעתי את תחילתו של השיר.

 

מודעות להבדיל מחלום  

 

בספרו “החלום והמוות, על יצירתו של היינריך היינה” [ מגרמנית : קטיה מנור , ספריית הפועלים] מעלה המחבר סקירה מקיפה של יצירות היינריך היינה.

בפרק המבוא הוא כותב:

“הספר מתבסס בעיקר על כתבי הפרוזה של היינה, אך כפתיח אציג את הנושא באמצעות “לורליי”, המפורסם שבשיריו: המילים “חלום ומות” אינן מופיעות בשורות השיר, אבל כבר בבית הראשון מוצג תהליך דומה לחלימה

 – כאן מצטט המחבר את ארבע השורות הראשונות של השיר בתרגומו של פנחס שדה [ ראו לעיל ]

 – וממשיך:

“היינה מתאר חלום בהקיץ. תוגה לא מובנת יורדת על המשורר ובה בעת הוא נזכר באגדה עתיקת יומין הרודפת אותו…”

ורוח זו של חיפוש החלום במצבו של המספר שיעקב הסינג מכנה

אותו המשורר –  ממשיכה לאורך פירושו את כל השיר.

אני סבור כי בנקודה זו – קשה לקבל את דעתו של יעקב הסינג. התהליך הברור העובר על הדובר הוא תהליך העובר על אדם המצוי בהכרה [ אם כי במצב נפשי של עצב ]. רעיון ה”חלום” אינו מתאים לשירו זה של היינריך היינה.

 


פורסם לראשונה ביום 18.10.2009 ב”קפה דה-מרקר”

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 


Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....

לורליי של היינריך היינה

על הקיר בדיסלדורף עירו

 [