Tel Aviv, 24 Oct 2017, 08:51:03
מבנה אתר "מילים" עודכן בחודש אוקטובר 2013 . האתר מומלץ לצפיה בדפדפן Chrome. לתגובות הקלק על "ניתן להגיב" בתחתית כל דף
קטגוריות
  • אין קטגוריות


לִיד עץ-התרזה [3] מילים: וילהלם מולר – מוזיקה: פרנץ שוברט

25 בנובמבר, 2013

 

   Franz Schubert                                        Wilhelm Muller 

                                            30.9.1827  –  7.10.1794                  19.11.1828 – 31.1.1797                                

 

 המשורר וילהלם מולר

וילהלם מולר שחיבר את מחזור השירים Winterreise הוא אחד מהמשוררים המשוייכים לתקופה הרומנטית בשירה הגרמנית.

הוא נולד בעיר דסאו שבחלקה המזרחי של גרמניה – בפועל פרוסיה. בשנת 1812 התקבל לאוניברסיטה של ברלין בה למד הסטוריה וספרות. אך לימודיו הופרעו על ידי ההתקוממות הגרמנית כנגד כיבושיו של נפוליון. מולר התנדב להלחם על החירות כנגד צבאות נפוליון והשתתף בקרבות אחדים. לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי חזר לאוניברסיטת ברלין להמשיך לימודיו האוניברסיטאיים. כאן חיבר את מחזור השירים “הטוחנת היפה”.

מולר היה מודע למוזיקליות הרבה המסתתרת בין מילות שירי “הטוחנת היפה” שלו, וביומנו מיום 8.10.1815 כתב:

“לעיתים, כאשר אני קורא בשירי נדמה לי שאני שומע מוזיקה על פיה יש לשמוע אותה. אך אבוי ! איני יוכול לכתוב זאת ולא יכול לנגן או לשיר. אני מעודד עצמי למחשבה כי באחד הימים נשמה טובה אחת תשמע את המוזיקה המוסתרת בשירי ויחשוף אותה לעולם”.

בחבורת הצעירים שנמנה עליה באוניברסיטת ברלין, ניסו חבריו להפיק מעין מחזה, המבוסס על מחזור השירים “הטוחנת היפה”. בין המועמדים להשתתף בהצגה היתה צעירה אחת:

לואיז הנזל [ 1798-1876 Luise Hensel ] 

 

לואיז הנזל כבת 18 באותה עת, היתה נערצת על המשורר קלמנס ברנטנו אך הותירה אתו עם לב שבור. באותה תקופה וילהלם מולר התאהב בה וניסה להתקרב אליה, אך היא עודדה אותו להמשיך בכתיבת שירים תוך שהיא מבהירה לו כי ליבה אינו פנוי לאהבה, ואין היא מתכוונת להנשא. בהמשך המירה את דתה והפכה לקאתולית אדוקה ואף תיכננה להכנס למנזר.

כאשר נקרא בשירי מחזור השירים Winterreise על  חיבוטי הנפש וכאבי הגוף של הצעיר שהאהובה אינה מחזירה לו אהבה – מה שיכונה “אהבה נכזבת” – נוכל לקשור בין סיפור קשריו הכושלים עם לואיז הנזל והשירים הכואבים שיכתוב. 

לאחר שמולר הפנים כי פרשת אהבה זו לא תבשיל  הוא יצא לטיול ממושך באיטליה וכשחזר הפך לספרן בבית הספר בו למד כתלמיד. בשנת 1820 פירסם ספר שירה וכלל בו את מחזור שירי ה”טוחנת היפה”.

כשפרצה מלחמת העצמאות של יוון  כנגד טורקיה  [ 25.3.1821 ] צירף מולר את קולו ליוונים הנלחמים על חרותם. הוא פירסם שירים שקרא להם “Griechenlieder – “שירי-יוון” , ובהם גם שיר לזכרו של המשורר האנגלי הלורד ביירון שהקריב את חייו על חירותה של יוון.

בשנת 1824 מצב בריאותו של מולר החל להתדרדר וסימנים של דיכאון החלו מבצבצים בשירתו. החלק הראשון של מחזור השירים Winterreise  הופיע לקראת סוף שנת 1924. הוא לא הספיק לראות את החלק השני של מחזור שיריו זה מופיע בדפוס שכן נפטר מהתקף-לב ב30.9.1827 והוא צעיר כבן 33 שנה בלבד.

החלק השני של מחזור השירים פורסם רק לאחר מותו ונקרא: “שירים מן העזבון של נגן הקרן הנודד” שהוקדשו ל “לאומן של השיר הגרמני, קארל מריה פון וובר כמחווה של ידידות והערצה” – את ההקדשה הזו כתב מולר מתוך התקווה כי הקומפוזיטור המפורסם – יגשים את חלומו וילחין מוזיקה לשירים שחש כי הם נועדו למוזיקה.

 

 המלחין פרנץ שוברט

פרנץ פטר שוברט נולד בוינה לתוך משפחה מוזיקלית. אביו היה מורה ומנהל בית ספר ומילדות טיפח את כשרונותיו המוזיקליים של בנו. הוא היה המורה לכינור שלו ואחיו הבוגר לימד אותו נגינה בפסנתר. בנעוריו התקבל כנער מקהלה ושם, בתנאי חיים בפנמיה הפגין את כישוריו המוזיקליים עד שהפך לכנר הראשון בתזמורת אותו מוסד. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הכנסייתי הזה החל ללמוד מוזיקה אצל מלחין איטלקי ידוע אנטוניו סלייארי.ולפרנסתו שימש מורה למוזיקה בבית הספר אותו ניהל אביו.

בשנת 1814 הלחין את אחד הלידרים המפורסמים שלו – גרכטן ליד הכישור – למילותיו של גיתה. מאז לא הפסיק להלחין שירים של משוררים כפי שמצא – והפך להיות מלחין הלידרים הפורה והידוע מכולם.

בשנת 1918 חל מפנה בחייו ושוברט עזב את המסגרות הקבועות והחל לחיות חיי אמן חופשי. הוא חי בשכנות למשורר מייהופר ותקופה זו הצטיינה בכתיבה מאוד אינטנסיבית של מוזיקה.

בשנת 1822 נוגע שוברט במחלת העגבת – עובדה שהשפיעה קשות על מצב רוחו ודירדר אותו לדיכאון ויאוש.

עקב קשיי פרנסה נאלץ שוברט ללמד מוזיקה בחצר האצילים לבית אסתרהזי.

בפברואר 1827 נחשף שוברט לשיריו של וילהלם מולר. כאשר מצב רוחו שפוף ביותר והוא סובל מבעיות פרנסה, נסיונותיו להתקבל לאופרה של וינה כשלו דבר שהוסיף על דכאונו והשפיע לרעה על מצב בריאותו. הידיעה על פטירתו של בטהובן ב 26.3.1827 שפיעה קשות על מצב רוחו. מחשבות על המוות החלו משתלטות עליו. שירי Winterreise   רוויי הדיכאון והכאב היו לו לשוברט כמזון רוחני שבא בעיתו.

ברשימותיו של ידידו ומטיבו  Josef Spaun מצאנו כתוב:

 

“שוברט נראה עייף ומותש מעבודת-יתר מזה זמן מה. כאשר שאלתי אותו מה קורה עימו השיב לי : ‘ במהרה תבין ‘ . ימים אחדים לאחר מכן אמר : ‘ בוא לשאובר [ Schober  ]  הערב. אני רוצה לשיר מספר שירים חדשים. הם מזעזעים במיוחד  [ horrifying  = schauerlicher]  ואני תוהה מה תחשוב עליהם. הם נשאבו מתוכי יותר מכל מה שכתבתי עד כה’ . בערב הוא שר לנו את  מכלול ה Winterreise בקול מלא רגש  ללא כל הפסקה. הקדרות הבולטת של שירים אלה החרידו אותנו לא במעט, וכאשר סיים לשיר נפלה שתיקה ארוכה. לבסוף שאובר העיר כי הוא אוהב רק שיר אחד מבין השירים – את ה Lindenbaum על כך השיב לו שוברט: ‘ אני אוהב את כולם, יותר מאשר את השירים האחרים שכתבתי, ואתה תתרגל לאהוב גם כן את כולם’1

 

החלק הראשון של מחזור השירים הזה שכלל את  השירים 1-12 הופיע בינואר 1828. שוברט מת ביום 19.11.1828 והוא רק כבן 31, ולא הספיק לראות את החלק השני של השירים שהלחין רואה אור.

בעת שמחזור השירים המלא פורסם בדפוס, בחודש ינואר 1829 – שני מחבריו כבר לא היו בין החיים.

 

 

Winterreise – טיול חורפי [ מסע-חורף ]

 

דוד קאספר פרידריך ” בית-קברות בשלג” 1817-19

ראשית ארשה לעצמי להעיר על השם שבו ראוי לדעתי לכנות את מחזור השירים הזה. השם המקובל בעברית הוא “מסע-חורף” אני בחרתי בצמד המילים “טיול-חורפי” בחרתי בתרגום זה הן בשל השימוש הנפוץ של הביטוי reise בגרמנית שמקובל להשתמש בו לטיול, נסיעה, תיור אך בעיקר בשל השימוש הרב שעושה לטעמי מולר בלשון אקסימורונית במחזור שירים זה.
נזכור כי החורף אינו העונה שמקובל לטייל בה, ביחוד לא בדרכיה המושלגות של אירופה.
אני מוצא שימוש אוסקימורוני כבר בשמו של השיר הפותח את המחזור:  Gute-nacht שתרגומו הפשוט : “לילה טוב”. אלא שהלילה המתואר בשיר אינו “טוב” והשימוש ב  Gute  נעשה באירוניה מרירה ואולי אפילו בסארקאזם. כלומר בפנינו לשון היפוכים : דבר והיפוכו. יש וברכת לילה טוב כוונתה פשוטה : שינה מרגיעה ועריבה אך בשיר יש לתת למילים אלה את המשמעות הנובעת מהקשרם של הדברים:
הדובר –חווה בעבר אהבה לעלמה מושא אהבתו – אך התמונה המוצגת בשיר אינה כמימים ימימה:

 

“עתה עגום החלד
דרכי עוטה שלגים”

 

(( תרגום שיר זה ושאר הציטוטים הם פרי עטה של עדה ברודסקי, כמופיע בספר “הליד הגרמני ממוצארט עד מהלר”. הוצאת הקיבוץ המאוחד))

הדובר עובר על סף ביתה של האהובה והוא מותיר את המילים “לילה-טוב” על שער ביתה, כיוון שאינו יכול יותר לאמר לה אותן פנים אל פנים ובפשטות בלתי אמצעית, שכן פרשת אהבה זו תמה [ ואין אנו יודעים מדוע בדיוק ] ושנית  – וכך אומר לנו הדובר:

 

“בעברי על פני השער

“שלום-ליל” רשמתי לך

למען יודע

הנה הגיתי בך”

זהו מחזור ובו 24 שירים שהחוט המקשר בינהם הוא דמותו של האני-המספר המעלה את זכרונותיו וחושף את תחושותיו והגיגיו על רקע אהבה נכזבת שהכתה בו.

השירים מסופרים מפיו של נע-ונד, העובר ממקום גיאוגרפי אחד למשנהו, ומשתף אותנו בזכרונותיו על רקע נופים משתנים ומצבי מזג אויר שונים.
השם “טיול-חורפי” יאה להם לא רק משום שמזג האויר המתואר בשירים רבים הוא מזג אויר חורפי – אלא, שכמשורר רומנטי, וילהלם מולר קושר קשר הדוק בין הטבע ותופעות בו לבין מצבים נפשיים. תיאורי הטבע משמשים למולר כמטאפורות למצבו הנפשי והקיומי של הדובר. החורף אינו רק חורף במובן מזג-אויר או עונת השנה אלא מדובר על תחושה של “חורף-בלב” עצבות, דיכאון, התכנסות בתוך עצמו.

מולר ממעט למסור לנו פרטים על גיבור המחזור, איננו יודעים את שמו, איננו יודעים את גילו, ואין זיהוי גיאוגרפי של הנופים אותם מציר מולר במהלך המחזור.ההלך רדוף בצורך לנדוד בתנועה מתמדת ממקום למקום בלא יעד או מטרה ברורה.


דמותו של ה”נודד” אינה חדשה בשירה הגרמנית ווילהלם מולר לא המציא את דמותו. הצייר הרומנטי הגרמני דוד קספר פרידריך צייר בשנת 1818 את ציורו המפורסם:

Der Wanderer über dem Nebelmeer; כלומר “הנודד מעל ים-הערפילים”

גם עבור שוברט דמות הנודד אינה חדשה ועוד לפני שחיבר את המוזיקה למחזור זה הקדיש לדמות “הנודד” פנטזיה לפסנתר בארבעה חלקים – היא “פנטזיית הנודד” ואף הלחין, קודם שניגש לשירי טיול-חורפי,  שיר הנקרא “הנודד” אותו ניתן לשמוע בצוהר-שיר-הנודד

הרחבה על חייו של שוברט ניתן לראות בצוהר–“שוברט-כנודד”  – זהו סרט בו מספר ומנגן בפסנתר הפסנתרן אנדריאס שיף על שוברט  – סרט שבחר לקרוא לו ה”נודד”

 

 

תרגום שירי ותרגום מילולי


כמו במקרה אחר – כאשר דנתי בשירו של ג’ימס ג’ויס Bid Adeiu  – הצעתי בצד התרגום השירי המנסה לשמר את החרוז ואת המקצב – כי ראוי לקרוא את השיר קריאה מילולית ולתרגמו לפי תוכנו המדוייק בלא אותה חירות של  “ליצנציה פואטיקה” שנוטלים לעצמם המתרגמים המוסיפים מילים ומשמיטים אחרות – מן המקור – כדי להכניס את התרגום למקצב המחקה את המקצב המקורי ובנסיון [ די נואש וחסר סיכוי לטעמי ] לשמור על החרוז.
גם תרגומה של עדה ברודסקי – הוא התרגום העומד לרשותם של קוראי העברית לוקה, פה ושם בחסרונות אלה – ולטעמי, על מנת לרדת לעומקם של השירים, ולהבנת המוזיקה שחיבר שוברט לשיר הכתוב גרמנית, ראוי לתרגם את השיר תרגום מילולי – מה שמכונה  “התרגום-המפרש  כגון הדוגמה של התרגום שערך ולדימיר נבוקוב ל”ייבגני אונייגין” של אלכסנדר פושקין.


אדגים דברי בשתי השורות הראשונות בשיר הפותח את המחזור:
השיר Gute-nacht  מתחיל בגרמנית כך:

 

  Fremd bin ich eingezogen
Fremd  zieh’ ich wieder aus

 

ובתרגומה של עדה ברודסקי שתי השורות מופיעות כך:

 

“זר אל העיר אבואה
וזר אצא משם”

 

להלן דוגמה של תרגום לאנגלית של שתי השורות הראשונות:

 

 I came here a stranger,             
 I depart a stranger,                   

 

העיר כלל לא מוזכרת באף אחת משתי שורות אלה, בשפת המקור בגרמנית – עובדה שנשמרה בתרגום לאנגלית.
התוספת של העיר – והתיאור המתקבל של הדובר כאילו הוא “זר בעיר” מצמצמת את הראיה ואולי אף את כוונתו של וילהלם מולר.


המלומדת Susan Youenes  מייחסת משמעות רבה – כמעט קרדינלית – למילים אלה הפותחות את המחזור.


His first words, “Fremd bin ich eingezogen, Fremd zieh’ ich wieder aus” (“I came here a stranger, I depart a stranger”), state an existential dilemma beyond sorrow over lost love, as wrenching as that is; thereafter, over and over again, he asks himself variations on the fundamental question, “Why am I always a Fremdling, a stranger to others and to myself?”.  Müller fashioned his wanderer’s search for answers as a monodrama, with only one speaking character and no narrator to supply information the wanderer omits; we are never told his name, what he looks like (except that he has black hair), his birthplace, occupation, upbringing, or personal history. Of his inner life, we learn much more – he is a philosopher manqué, an atheist who cannot be comforted by appeals to a spiritual realm, a realist who knows that dreams are wish fulfillment, a being remarkably free from self-pity. By the end, he even understands his past love to have been illusion. In “Die Nebensonnen”, he sees the tmospheric illusion known as perihelia, or two phantom suns on either side of the real sun; like the short lived light of the illusory globes of light in the sky, his sweetheart’s eyes shone on him only briefly and then vanished. She was not meant for him because he was destined to travel “eine Straße.., die noch keiner ging zurück” (“a road from which no one returned”).

ובתרגום:

“המילים הראשונות שלו, ” אדם זר כשהגעתי, זר שוב אני עוזב ” (Fremd bin ich eingezogen, Fremd zieh’ ich wieder aus” ”  “זר הגעתי – זר אני עוזב “, מציגים דילמה קיומית מעבר לצער על אהבה נכזבת, מכאיבה כמות שהיא. לאחר מכן, פעם אחר פעם, הוא שואל את עצמו וריאציות על השאלה הבסיסית , ” למה אני תמיד זר , זר לאחרים ולעצמי? ” מולר עיצב את החיפוש של הנווד שלו אחת תשובות כ”מונו-דראמה” בה יש דובר אחד, וללא מספר שישלים את האינפורמציה שהנודד מחסיר. אף פעם לא מסרו לנו את שמו, איך הוא נראה ( חוץ מזה שיש לו שיער שחור ) , מקום הולדתו, התעסקותו, חינוכו, או ההיסטוריה האישית  שלו. על חייו הפנימיים אנו לומדים יותר: הוא פילוסוף-כושל, אתיאיסט שאינו יכול להתנחם בקשריו עם העולם הרוחני, ריאליסט היודע שחלומות הן הגשמת משאלות, אדם המשוחרר לחלוטין מרחמים עצמיים, בסוף הוא אף מבין כי אהבתו לא היתה אלא אשליה. בשיר “כתמי השמש ” “Die Nebensonnen” [ “שמשות המשנה” -שיר מס’ 23 ] , הוא רואה את האשליה באטמוספרה המכונה perihelia [ הנקודה הקרובה ביותר לשמש אליה מגיע כוכב ] , או שתי שמשות – לווין לצד השמש האמיתית, כמו אור האשליה הקצרה  הבזק אור בשמים. עיניה של אהובתו זרחו עליו רק להרף עין. ואז נעלמו. היא לא נועדה לו, כיון שהוא נועד לדרך ממנה איש לא חזר”

 

עץ התרזה [ הטיליה ]  Der Lindenbaum 

 

עץ-תרזה בשיא פריחתו – ובצילו בית תפילה קטן

עד כאן הרקע הכללי למחזור כולו – והבחירה שלי לעסוק בסידרת פוסטים זו בשיר אחד בלבד מתוך 24 השירים המרכיבים את המחזור, אינה באה כמובן על חשבון השירים האחרים. כל אחד מהם ראוי לקריאה ולהאזנה קשובה ולניתוח והפנמה, הבחירה שלי לעסוק  בשיר מס’ 5 Der Lindenbaum נולדה מעת שקראתי את סיפרו של תומאס-מאן “הר הקסמים” – שם בוחר תומאס מאן שיר זה דווקא כמייצג את הנפש הגרמנית., כפי שיפורט בפוסטים הבאים הדנים בנושא באופן ממוקד. 

בפוסטים הקודמים בצל-התרזה : [1] המיתוס מתחיל במיתוס ו“בצל התרזה [2] התרזה כמקום” ניסיתי להצביע על ההקשרים הרחבים יותר של אותו עץ מרשים בתרבות הגרמנית.כנראה שרקע תרותי זה, שהיה מוכר כמובן לוילהלם מולר, הביא אותו לבחור דווקא את עץ-התרזה, להיות גיבורו של השיר.

עתה אפנה את מבטי לשיר עצמו.

אנסה לקרוא קריאה צמודה בשיר להתעכב על מילותיו ומשמעותן ואשתדל לפענח מתוכם את “כוונת-המשורר” לפי מיטב הבנתי. ולהצביע כיצד אלה תורגמו על ידי שוברט למוזיקה, כפי שאנו מכירים אותה מהמחזור המפורסם.

 

 

1. הפתיחה בפסנתר

הליד של שוברט מתחיל בקטע המנוגן בפסנתר – מעין מבוא לקראת כניסתו של הזמר בשירה.

נעיר כי כל 24 השירים הכלולים במחזור זה מתחילים בפתיחה בפסנתר, פתיחה הצובעת את השיר בצבע שבחר שוברט לעטר בו את מילותיו של מולר. פתיחה זו מכתיבה את נוסח השיר שיתנגן לאחר מכן ומהוה תבנית למה שיבוא לאחריה, עם כניסת הזמר במילותיו של השיר, שאז יקבל הפסנתר תפקיד “משני” של מלווה, ומפרש ותומך במילים.

המבקרים מאוחדים בדעתם כי בקטע הנגינה הפותח את השיר Der Lindenbaum ניסה שוברט לחקות את רישרוש העלים המתנועעים ברוח. שימוש זה בפסנתר על ידי שוברט לחיקוי קולות ורחשים מן המציאות החוץ מוזיקלית, הסובבת אותו הינה טכניקה ששוברט השתמש בה ביצירות ביצירות נוספות שחיבר, כגון בשירו גרכטן ליד הכישור,  שם נגינת הפסנתר לאורך כל השיר מחקה את תנועת גלגל הכישור אותו מניעה גרכטן כשהיא טווה ממנו את חוטי הצמר, או ב“דג השמך” בו הפסנתר מחקה את זרימת מי הנחל בו משתכשך דג הפורל.

בדוגמה המוזיקלית שלהלן ניתן לשמוע את הפתיחה בפסנתר:

במהלך הדברים אשתדל להציג השוואה של שני ביצועים לכל אחת מהדוגמאות המוזיקליות שתובאנה. הגולשים מוזמנים לבחור את הביצוע העדיף עליהם בכל אחת מהדוגמאות.

קטע הפסנתר הראשון הוא בביצוע דניאל ברנבוים כשהוא מלווה את הזמר תומאס קוואסהוף;

 

 

 דניאל ברנבוים

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

ומנגד נגינת הפתיחה של אלפרד ברנדל המלווה את פישר דיטריך דיסקאו.

  אלפרד ברנדל

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

לטעמי הנגינה של דניאל בארנבוים תואמת יותר את מה שמיוחס לשוברט – והוא חיקוי רשרוש הרוח בעלי התירזה. מה שעולה מהפתיחה של אלפרד ברנדל הוא ביצוע נוקשה מודגש ודרמטי יותר – יש שיאמרו כי הוא מדגיש יותר את רוח הסערה הנזכרת בחלק משירי “טיול-חורפי” וגם בבית השלישי בשיר עצמו.

 

 

ראוי כי נשים ליבנו ונזכור את אותו רשרוש  שמייצר הפסנתר בפתיחתו של השיר, שכן במהלך השיר נזקק המשורר לשני ביטויים דומים שמשמעותם שניתן להבין בהם שתי כוונות. הביטוי rauschten משמעותו בדרך כלל “רשרוש” ווהביטוי rauschen המופיע לקראת סוף השיר משמעו גם “רשרוש” אבל גם “בהלה / חרדה” ובקונוטציה של הסיום של השיר” אותו רשרוש ההולך אחרי הנודד גם לאחר שהרחיק מהעץ והוא משמיע ללו ברשרושו את ההזמנה למצוא מנוחה – אצל העץ. ו”מנוחה” זו פורשה על ידי תומאס מאן ב”הר-הקסמים” כמנוחת עולמים…

 

“ועדיין שומע אני את רשרושו “

 ” תמצא מנוחה שם “

 

 

 

 

 

1. ניתוח מילולי בליווי מוזיקלי

בשיר 24 שורות [ כמספר השירים במחזור ] המחולקים לבתים. בשיר המודפס מוצגים שלושה בתים בני שמונה שורות כל אחד. אולם כאשר נשמע את הליד כפי שהלחין אותו שוברט – הוא הכניס שינוי קל בתבנית:

לאחר הפתיחה בפסנתר – מושר הבית הראשון בן 8 השורות הראשונות.

מעבר בפסנתר מקדים את הבית השני בן 8 השורות הבאות ;

מעבר בפסנתר מקדים את הבית השלישי – בו מתאר מולר סערה – ושוברט נותן לה ביטוי הן בליווי הפסנתר והן בשירת הזמר את הבית השלישי – בן 4 שורות

מעבר בפסנתר מעביר אותנו לבית הרביעי בן ארבע השורות. הפעם שוברט משמיע את הבית האחרון בן ארבע השורות פעמיים בוריאציה המוזיקה ששמענו בפעם הראשונה.

הליד מסתיים בנגינת הפסנתר היא אותו חיקוי של רשרוש רב משמעות:

 

 

הבית הראשון

_________________________________________________

 

 

“אצל הבאר לפני השער”

השיר פותח, בדומה לסיפור עממי, בתיאור של מקום ההתרחשות : אצל הבאר לפני השער. אין איפיון של המקום והדברים מתאימים לכל מקום בו יש באר ושער וכפי שנראה בשורה הבאה – גם עץ תרזה.

עץ התרזה הניצב ליד השער

 

” שם עץ תרזה עומד “

בשורה השניה מציג לנו המשורר את עץ התרזה – הוא האובייקט סביבו יתרחד סיפור המעשה שיסופר בתמציתיות רבה וברמזים עדינים.

” בצילו חלמתי ” 

בשורה זו מתגלה בעיית הזמנים המחלחלת לשורותיו של השיר. בעיה החוזרת לאורכו של כל המחזור. מבחינת ציר הזמן המחזור נע בין זכרונות העבר ובין התרחשויות בהווה. לעיתים קשה להבחין היכן על ציר הזמן נמצא הדובר. בשורה זו מסופר על חלומות שחלם הדובר “בצילו” [ Schatten = צל ] והעץ מטיל צל כאשר הוא מכוסה בעלים. אם נזכור כי עץ התרזה [ עץ הטיליה ] הוא עץ נשיר ובחורף ובמיוחד בעונת השלגים העץ עומד בשלכת, כשהוא עירום וחסר עלים, הרי כאשר המשורר מספר על החלומות שחלם “בצילו” [ במובן הפיזי המעשי ] הוא מכוון לתקופת האביב והקיץ. הזמן בו מסופר הסיפור שבשיר הוא תקופת החורף – הוא גם המצב הנפשי בו נמצא הדובר. הדברים עולים  כמובן משמו של המחזור [ “טיול-חורפי” או “מסע-חורף” [ והחורף והשלג שולטים בנוף  [ החל בשיר מס’ 1 “לילה-טוב” בשורות: “עתה עגום החלד / דרכי עוטה שלגים” וכן בשיר מס’ 4 “קפאון” : “לשוא אתור בשלג… קפאון שלגים וקרח”  ובשירים נוספים ].  ואף אם נפרש כי “בצילו” משמעו במובן המטאפורי – גם אז ניתן לחוש כי המשורר חולם על תקופה טובה יותר מזו בה הוא מצוי בעת סיפור המעשה.

להלן תצלום של עץ התרזה כמראהו בשלג:

טירזה בשלג

אם הדובר מזכיר את “הצל” [ במובן הפיזי ] תחתיו חלם, משמע הוא מחזיר אותנו לתקופה קודמת, תקופת האביב והקיץ. בימי פריחתו של העץ הוא מקום ראוי לחלום בו חלומות

התרזה בפריחתה – קיץ

לכן, זמן הסיפור בחורף, וההזכרות בחלומות תחת צילו – הינם מטאפורה לאהבה שנשרה כשם שהעלים נשרו והלב בשלכת – כשם שהעץ ערום מעליו וחסר צל.

 

” חלומות מתוקים רבים “

התרגום של עדה ברודסקי לשורה זו כולל “תוספת” שאינה מופיעה במקור. תרגום מילולי של השורה הוא “חלומות מתוקים רבים”  [ susen = מתוקים ] וכידוע זהב כשלעצמו אינו מתוק דווקא ויש והוא משמש סמל לכוח, עוצמה ובה בעת רשע כגון ב”ריינגולד” של ריכארד ואגנר. 

 ” בגזעך חרטתי “ 

“מילות אהבה רבות”

המילה “לתומי” היא תוספת שאינה מצויה במקור הגרמני.

 

 ” והנמשכות בשמחה ובעצב “

 ” אליהן אני נמשךתמיד ” 
 
להלן לשם השואה שני ביצועים של הבית הראשון:
 
 

 תומאס קוואסטהוף – דניאל ברנבוים

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

  דיטריך פישר דיסקאו – אלפרד ברנדל

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

הבית השני

_______________________________________________

 

 

 

“חייב אני גם היום לנדוד”

 

 

” כבעבר בלילה העמוק “

 ” וכך עדיין בחשיכה “

 “את עיני אעצום”

” וענפיו רשרשו “

“כמו קול קרא לי”

“בוא אלי, חבר”

“כאן תמצא את מנוחתך”

 

 תומאס קוואסטהוף – דניאל ברנבוים

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

  דיטריך פישר דיסקאו – אלפרד ברנדל

 

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

הבית השלישי

_______________________________________________ 

” הרוחות הקרות התנפצו “

 

 

” מיד לתוך פרצופי “

” ואת כובעי העיפו מראשי

” ואני לא הסבתי פני אחור “

 

 

 תומאס קוואסטהוף – דניאל ברנבוים

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

  דיטריך פישר דיסקאו – אלפרד ברנדל

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

 

הבית הרביעי 

______________________________

 

 

 

 ” ואני מזה שעות רבות “

” התרחקתי מאותו מקום “

“ועדיין שומע אני את רשרושו “

 ” תמצא מנוחה שם “

 

 תומאס קוואסטהוף – דניאל ברנבוים

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

  דיטריך פישר דיסקאו – אלפרד ברנדל

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

שירו של וילהלם מילר מקור בצד תרגומה של עדה ברודסקי:

 

 

 

 

 

 

YouTube Preview Image

קישור ישיר לשיר עץ-התרזה – בביצוע תומאס קווסטהוף – ודניאל ברנבוים

 

 

YouTube Preview Image

קישור ישיר לשיר עץ-התרזה בביצוע פישר-דיטריך דיסקאו – אלפרד ברנדל

_______________________________

פוסטים בנושא “עץ-התרזה”

_______________________________

 

1. בצל התירזה – המיתוס מתחיל במיתוס…

 

2. בצל התירזה – התירזה כמקום…

 

3. לִיד עץ-התרזה [3] מילים: וילהלם מולר – מוזיקה: פרנץ שוברט

 

 

 

 

[ המשך יבוא…] 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הערות שוליים
  1.  מצוטט מתוך : Schubert’s Poets – p 72-73 []
סוף עמוד
Font Controller

+(reset)-

…….[ צ ו ה ר ]…….
מבט אחר; אפשרויות שונות ; תובנות נוגדות ; הערות מועילות; הארות בונות; מחשבות בלתי-מסורקות; אסוציאציות חתרניות; ועוד...ועוד....

שוברט – גיתה

גרכטן טווה בכישור

YouTube Preview Image

פראנץ שוברט – שיר הנודד 

YouTube Preview Image

אנדריאס שיף על שוברט כדמות ה”נודד”

YouTube Preview Image

פרנץ שוברט

שיר דך-השמך [ הפורל]

YouTube Preview Image

שריפת הספרים בברלין

10 במאי 1933

YouTube Preview Image

בית ביאליק – גומחת ההסבה

הועמדנו שם צפופים ומפוחדים בביתו של “המשורר הלאומי”, וחבל מפריד ביננו ובין גומחת ההסבה המעוגלת, החשוכה מעט. על השולחן היו איזה חפצים, אך המנהל האימתני, [ משה אונגרפלד, שהסתיר את מכתביו של ביאליק לציירת אירה יאן, על שום שהיתה אשת-איש] ] שהרעים עלינו בקולו : “אסור לגעת בשום דבר! “, החל מסביר לנו כי חיים נחמן הקטן, למד בחדר צר, צפוף ואפלולי, וכי ה”מלמד” שלו [בהברה אשכנזית ], היה מכה על כפות ידיו כאשר היה טועה בקריאה. חיים נחמן הקטן הרבה לשמוע צרצורו של “הצרצר משורר הדלות” ומשהרבה לשמוע אותו מצרצר, היה ל”משוררנו הלאומי”… – כשחזרתי מהטיול השנתי הזה [ היה זה בכיתה א’ או ב’ ] ואני עדיין תחת רושמו של הארמון בו ביקרנו, שכבתי על מיטתי בדירתנו בת החדר וחצי בשיכון ההסתדרות וניסיתי לשמוע את צרצורו של הצרצר משורר הדלות, אך לא שמעתי וזו הסיבה, כך האמנתי אז שאני לא הפכתי להיות משוררנו הלאומי …ועלי להסתפק בכתיבת פוסטים פרוזאיים אלה באתר חסר מעוף זה…
 
 
 
 

ביאליק על היינה

“זכרו את הינה.  בשום פנים לא הייתי פודה את פסל מצבתו המפורסמת של הינה,  אלא מניח הייתי לה שתהא מושלכת ממקום למקום מעתה ועד עולם.  הלא זהו שירו היותר חריף של הינה,  שחוקו המר והנמהר ביותר,  שירו שלאחר המות. תהא נא מצבה מטולטלת זו סמל מוחשי לנשמת בן ישראל ונדודיה הרבים,  נשמה זו שאין לה עכול בשום קיבה זרה,  אין לה קבורה בשום תכריכים שאולים,  ומשהו שלה אינו בטל בשום אלף. אבל תחת זה אין לך, כמדומה, מצות “פדיון שבויים” גדולה מזו,  שיש בתרגום עברי לשירי הינה, יהודי זה, שהיסורים מרקו את עונו ומותו הטיל שלום בינו ובין אלהי ישראל. ולא שירי הינה בלבד.” 

ח.נ. ביאליק : “הספר העברי”.