.

ויטורה קרפצ’יו – אוגוסטינוס הקדוש בסטודיו שלו 1502

 ♥

אוגוסטינוס הקדוש – “על האהבה”

“באתי לקרתגו, ומכל עבר רחשה סביבי קלחת מבעבעת של אהבות אסורות. עדיין לא אהבתי, אבל השתוקקתי לאהוב, ומתוך רעב פנימי עמוק שנאתי את עצמי על שאיני רעב מספיק.  רציתי לאהוב משהו;  אהבתי לאהוב,  [ …. ]  נפשי העלובה, חולה ומכוסת מורסות, יצאה מגדרה מתשוקה לגרד את עצמה באמצעות דברים הנגישים לחושים.. ואף שאי-אפשר לאהוב דברים חסרי נשמה, מתק לי יותר לאהוב ולהיאהב,  כאשר יכולתי ליהנות גם מגופו של האהוב.  טימאתי אפוא את מקור המים החיים של הידידות בזוהמת הפריצות והחשכתי את אורה בתופת התאווה .וכך, בעוד אני נתעב וכוזב, השתוקקתי ברוב ריקנות להיות אנין-טעם ומתוחכם. צללתי אל תוך האהבה, אחוז תשוקה ליפול בשביה. אלוהי חסדי הטוב, כמה לענה מסכת באותו עונגי נאהבתי ונכבלתי בחשאי בכבלי ההנאה. נאסרתי בשמחה באזיקי הסבל,  למען אלקה במוטות הברזל המלובן של הקינאה והחשד, של הפחדים והכעסים והמריבות.“

“אוגוסטינוס – וידויים” תרגום אביעד קליינברג, בעמודים 67-8 הוצאת ידיעות אחרונות,  2001

♥

ג’יימס ג’ויס : על האהבה

בפוסט שפרסמתי לאחרונה בפייסבוק בדף-הבית “מילים-של-ויקטור” העליתי סטאטוס תחת הכותרת : “ג’יימס ג’ויס על האהבה” 

בפועל מדובר בציטוט מתוך עמוד 384 [ באפיזודה “הקיקלופים” ] ב”יוליסס” של ג’יימס ג’ויס – בתרגומה של יעל רנן.

“האהבה אוהבת לאהוב את האהבה. [ ובמקור האנגלי : Love loves to love love ]  האחות מאוהבת ברוקח החדש. השוטר מס׳ 14 א’  אוהב את מארי קלי. גרטי מק’דאול אוהבת את הבחור עם האופניים. מ.ב. אוהבת בלונדיני אחד. לי צ’י הן אוהבי לנשקי את צ׳ה פו צ’ו. יומבו הפיל אוהב את אליס הפילה. מר ורשויל הזקן עם מכשיר-השמיעה אוהב את מרת ורשויל הזקנה עם העיניים הפוזלות.  האיש במאקינטוש החום אוהב גברת אחת שכבר לא בחיים. הוד-מלכותו המלך אוהב את הוד-מלכותה המלכה. גב׳ נורמן וו.  טאפר אוהבת את הקצין טיילור.  אתה אוהב מישהי.  והיא אוהבת מישהו אחר, כי כל אחד אוהב מישהו. אבל אלוהים אוהב את כל אחד“.

קטע ציני אם לא סארקסטי זה – מדגים את יחסו המורכב של ג’ויס לנושא האהבה. ב”יוליסס”, ביחוד בפרק ה-18 הוא הפרק האחרון – “פנלופה”, יכולים אנו לקרוא את מחשבותיה המיניות הבוטות של מולי בלום, המשחזרת בזרם התודעה שלה, את התנסויותיה [ הממשיות ואולי גם המדומיינות ]  המיניות עם גברים, ובולטים במיוחד הדברים שהיא משחזרת ממפגש האהבהבים שהיה לה באותו היום בשעה ארבע אחר הצהריים עם אמרגנה / מאהבה בלזס “עזאזאל” בוילן – לעומת הפיוט המתרפק על זכרונות העבר מהקשר בינה ובין ליאופולד בלום.

ג’יימס ג’ויס עצמו – בסדרת מכתבים חושפניים מאוד – אותם כתב לנורה בארנאקל, מהעיר דבלין אליה נסע לביקור מולדת לאשתו שנשארה בטריאסטה – בהם הוא משתמש בביטויים ישירים ביותר המתארים את מעשי האהבה בינו ובינה.

לימים אלה נודעו כ”המכתבים-המלוכלכים” של ג’יימס ג’ויס לנורה בארנאקל:

הנה דוגמה למכתב אחד שכזה [ מיום 2 לספטמבר 1902 ]:

קישור ישיר להקראת המכתב

וכאן תרגום המכתב לעברית כפי שפורסם בעתון ה”עיר” מיום 16.10.2003  אותו מקריאה השחקנית Paget Brewster בוידאו שלעיל 

המחברים Don Gifford ו- Robert J.Seidman מציינים בספרם Ulysses Annotated – Notes for James Joyce ULYSSES כי המקור לציטטה, שהובאה מיוליסס הוא מהתרגום לאנגלית של ה“Confessions ” [ וידויים ] פרי עטו של אוגוסטינוס מהיפו  שחי בין השנים 354 עד 430 לספירה] שכתב: 

“Not yet did I love, though I loved to love. seeking what I might love, loving to love”

כיוון שספרו של אוגוסטינוס תורגם תרגום מעולה לעברית מודרנית על ידי פרופ’ אביעד קלינברג – מצאתי לנכון להביא את המקור – כפי שציטטתי לעיל.

אם ג’יימס ג’ויס, צובע באירוניה ואף בסארקאזם  בציטוט זה, מ”יוליסס” את יחסו לאהבה, אין לנו להבין זאת אלא כחלק מתהליך ארוך אך נחרץ של התפכחותו של ג’ויס, שחונך מגיל צעיר על ברכי הנצרות הקאתולית, בידי מוריו הישועים, בהם מרד לאחר שגילה בעת התבגרותו את תענוגי הבשר.

 לעומתו : אוגוסטינוס מהיפו – שזכה לימים לתואר “קדוש” על ידי הכנסיה הקאתולית, עשה את הדרך ההפוכה ועבר מחיי פריצות לחיי פרישות, מהפך אותו הוא מתאר ועליו הוא מתוודה ב”וידויים”.

בהיותו כבן 17 בלבד, בשנת 371 לספירה, לקח לו אוגוסטינוס פילגש לאשה וילד ממנה בן, ואח”כ נפטר ממנה, והתאהב בצעירה בעלת נכסים, שהיה עליו להמתין שנתיים עד שבחירת ליבו תגיע לגיל הנשואין, אך כדי לספק את תשוקות הבשר שייסרו אותו, נטל לעצמו מעין ‘פילגש-ביניים’, איתה העביר את לילותיו עד שהמיועדת תתבגר ויותר לו לשאתה כאשה. [1]

♥

ויטורה קארפציו – [ 1465-1526 ] הצייר הוונציאני צייר את אוגוסטינוס בחדר עבודתו , בסגנון הרנסאנס הגבוה, כסמל ומופת להומניסט בן הרנסאנס – המוקף בכל סממני הנאורות: הספרים, הכלים המדעיים של אותה תקופה, ספר התווים, ואפילו הכלבלב מגזע German Spitz  השומר עליו בעת שנתגלה אליו בחזונו אורו של ג’רום הקדוש – מתרגם התנ”ך ללטינית VOLGATA

ציור גדול ממדים זה, שוכן אחר כבוד [ יחד עם עוד 6 ציורים גדולי מימדים ] באחת הסימטאות המתפוררות בונציה השוקעת, מהלך דקות אחדות מכיכר סאן מרקו המפוארת, שמעטים מידי מבקרים בשכיית תרבות מיוחדת זו,  במבנה של  Scuola di San Giorgio degli Schiavoni גילדה של ציירים שמקורם בדלמטיה [ הנמצאת בשטחה של קרואטיה דהיום ] .

ולהקוראים – ינעם….

.

.